צאו מהבועה
אילו רצח תאיר ראדה היה מתרחש בתל אביב כל המדינה היתה עומדת על הרגליים, אבל בגלל שמדובר בפריפריה קיומית הסיקור נגרר לשולי החדשות. חילי טרופר לא מבין איך התקשורת מרשה לעצמה להפגין התנשאות טריטוריאלית בוטה כל כך
בריחתו של בני סלע זכתה לחשיפה יוצאת דופן וחסרת פרופורציות: פריצות לשידור, עדכונים מיוחדים, דיווחים שוטפים והרבה היסטריה ציבורית ליוו את הפרשה מתחילתה ועד ללכידת סלע כמעט מבלי ירידת מתח. סיפור רציחתה של תאיר לווה גם הוא בחשיפה תקשורתית לא רגילה, אך שם דווקא נראה כי מישהו לא הפנים את היקף הזוועה והמשמעויות של רציחת ילדה בתוך בית ספר בשעות הלימודים. יתכן שאובדן הפרופורציה נעוץ במיקום הגיאוגרפי - בני סלע נמלט בתל אביב, תאיר ראדה נרצחה ברמת הגולן.
המדיה והברנז'ה, היושבים בתל אביב, הוטרדו הרבה יותר מכך שאנס מסוכן מסתובב בסמוך אליהם מאשר שרוצח אכזרי, אולי אפילו נער רוצח, מסתובב חופשי אי שם בצפון הרחוק.
אין מה להלין על כך שאנשי תל אביב חששו מבני סלע, אך יש להלין על כך שהעוצמות והמשמעויות של הארוע בקצרין לא הסעירו את שלוותם של מעצבי דעת הקהל במידה הראויה. יאיר לפיד יכול לראיין בפריים טיים את המפכ"ל ולספר לו שאשתו פוחדת לצאת מהבית, אך על הפחדים של תושבי קצרין אין מי שיספר, לפחות לא בעוצמות הללו. שם זה כבר יותר עניין אנתרופולוגי של הכתב שמבקש להבין את תחושותיהם של תושבי הישוב הרחוק שחוו חוויה מטלטלת.
קשה להבין כיצד רצח של תלמידה בתוך בית הספר בשעת לימודים אינו מצליח להרעיד את אמות הסיפין של החברה, אלא אם משייכים זאת לעובדה שהדבר התרחש בקצרין. בבוקר שאחרי הרצח, הופיעה באחד העיתונים היומיים, כנהוג, מפת האירוע. בניגוד למקרים אחרים, שם מופיעה מפת העיר עם חץ על המיקום המדויק של המקרה, הרי שכאן הופיעה מפת הארץ עם חץ שמסמן את העיר קצרין. עד כדי כך רחוקה ולא מוכרת היא העיר שיש לציינה במפה. מתברר, שלמרחק מהעין יש גם השלכה על המרחק מהלב.
ספק אם רצח של תלמידה באחד מבתי הספר בתל אביב, חלילה, היה מקבל התייחסות ציבורית בעלת נפח דומה. סביר להניח כי אז היה מי ששואל ואינו מרפה כיצד, לכל הרוחות, הגענו למצב שבו גם בית הספר הוא זירת פשע? יתכן כי היתה עולה דרישה, כמו במקרה בני סלע, לחשבון נפש, לועדת חקירה, לנשיאה באחריות, אך בעיקר יתכן כי אז היינו מתעוררים סוף סוף להבנה ולהכרה עד כמה חמור לא רק המצב בבית הספר הפריפריאלי בקצרין אלא בכל מערכת החינוך הישראלית.
בסיפור
נדמה, שגם כאן דרושות לכולנו שתי תזכורת: האחת, כי במקום הכי בטוח, לא בעיר זרה ולא ברחוב חשוך, אלא בבית הספר בעיר קצרין נרצחה ילדה קטנה. ובנוסף שהאירוע שהתרחש בעיר הרחוקה הוא אירוע שנוגע לכולנו. האחריות והמשמעויות של אירוע כזה מתגוללים לפתחנו וכמו שאז: "ויקם כל העם כאיש אחד לאמר, לא נלך איש לאהלו ולא נסור איש לביתו" על אף שהדבר אירע רחוק מביתם. כך גם היום, אין לחשות, לפחות במידה שלא החשינו אל מול בריחתו של בני סלע, אם לא יותר.
חילי טרופר הוא מראשי תנועת "במעגלי צדק" וסמנכ"ל תנועת "אחריי!"
נא להמתין לטעינת התגובות
