אולמרט ופרץ ערומים בצריח
אחרי חודשים ארוכים בהם משך אליו הרמטכ"ל חלוץ את האש, הוא משאיר את ראש הממשלה ואת שר הביטחון להתבוסס לבדם ב"בוץ הלבנוני". דוח בנגל
- חלוץ הולך הביתה - סיקור מיוחד ב-nrg מעריב
כ-ו-ל-ם דיברו על הרמטכ"ל השבוע. שמו הוזכר אלפי פעמים ברדיו ובאתרי האינטרנט, תמונת פניו המיוסרים והחיוורים הופיעה בעמודים הראשונים של העיתונים, ודמותו לא נעלמה ממסכי הטלוויזיה. אבל לרגע קט אפשר היה לדמיין את הרמטכ"ל מחייך. בוודאי עלה בו חיוך קל כאשר הוא חשב על כך שהוא משאיר את אהוד אולמרט ועמיר פרץ חשופים לבד בצריח ושהוא כבר לא יהיה שם כדי למשוך אליו את האש, והם לא יוכלו עוד להסתתר מאחורי גבו.
"דן יודע שכבר בשבוע הבא כולם יתחילו לדבר על פרץ ועל אולמרט", אמר גורם המיודד עם רמטכ"ל. לדבריו, חלוץ החליט להתפטר כשבועיים לפני פרסומם הצפוי של מסקנות של ועדת וינוגרד לא משום שהוא מפחד מהן, אלא בגלל שהוא רוצה שהיוזמה תהיה שלו, וגם כי הוא "לא מוכן יותר להיות השעיר לעזאזל בסיפור הזה".
ואכן, כל עוד חלוץ היה שם, הוא משך אליו את רוב האש. עכשיו אולמרט ופרץ יצטרכו להגן על עצמם. בדפי ההיסטוריה הוא ייזכר כמי שהיה הראשון מבין הדמויות של השילוש הלא קדוש הזה שלקח אחריות אישית על מחדליו. חלוץ חשף אותם במערומיהם: חוסר המנהיגות, סולם הערכים המפוקפק, העדפתם את טובתם הפוליטית האישית על פני טובת המדינה, ובעיקר הפחד שלהם להודות בטעויות.
בינתיים, שוב המציאות הפוליטית
אולמרט לא רוצה להחזיק בידו של פרץ, אפילו לא בכאילו. ואם הוא כבר יחזיק לו את היד, זה יהיה רק כדי לדחוף את פרץ אל מעבר לגבולות משרד הביטחון וקריית הממשלה.
הדילמה של פרץ היא לא האם עליו להתפטר ממשרד הביטחון, אלא איך לעשות זאת ולהישאר בחיים. הוא יודע שכל עוד הוא מחזיק בתואר שר הביטחון, הוא גווע פוליטית. אבל פרץ עוד לא עוזב את הקרייה. לכך יש כמה סיבות, והן כולן פוליטיות - הוא עוד לא מוכן להודות בכישלון ניהול המלחמה והוא חרד לכך שהוא ייזרק אל מחוץ לפוליטיקה. וכמובן, הוא גם לא רוצה שאהוד ברק יתפוס את מקומו.
כדי למנוע את כניסתו של ברק למשרד הביטחון, אחד היועצים של פרץ פרש לפניו את התרחישים הבאים: "אם תתפטר", אמר היועץ לפרץ, "יש שלוש אפשרויות".
הראשונה - יתקיימו בחירות במרכז המפלגה על התפקיד, ושלושת הביטחוניסטים המתמודדים על ראשות העבודה - אהוד ברק, עמי אילון ודני יתום - יתמודדו על התפקיד היוקרתי. "הסיכויים של ברק הם הטובים ביותר", העריך היועץ. הסיבה לכך היא, לדבריו, שהמגזרים המוסלמי והדרוזי של השר בנימין בן-אליעזר, המושבניקים של השר שלום שמחון, הקיבוצניקים והוותיקים האשכנזים מימי מפא"י – כולם יגיעו בהמוניהם להצביע נגדך ובעד ברק. "בתרחיש הזה ברק מנצח", סיכם היועץ באוזני פרץ.
השנייה - אילון ויתום יעדיפו שלא להתמודד במרכז מול ברק מחשש שיפסידו, ואז המרכז יאשר את מינויו של ברק לשר הביטחון. "גם בתרחיש הזה, אתה מפסיד וברק מנצח בגדול", שטח היועץ בפני פרץ.
השלישית - האחרונה והחביבה על היועץ - "תפתה את פואד להתמנות לשר הביטחון", אמר היועץ לפרץ, "כך אתה תסנדל אותו וגם את ברק". ואכן, לבן-אליעזר הוצע תיק הביטחון. והיה לו מ-א-ו-ד קשה לסרב. ולו רק בגלל שלפואד יש אופי חלש כאשר מדובר בפיתויים מעוררי תיאבון, להיות שוב מר ביטחון והאיש השני החשוב בממשלה. במצב כזה, הברית בין בן-אליעזר לברק היתה מתפרקת. בסביבת ברק שמעו על ההצעה ואמרו באדישות "אין סיכוי. פואד יישאר איתנו". ואם פואד, אגב, עמד בפיתוי, נראה שהוא מעריך שפרץ באמת כבר פאסה.
אגב, פרץ יודע שאם ברק יקבל לידיו את המפתחות למשרד הביטחון, זה יהיה כמו להעלות אותו למסלול הישיר למשרד ראש הממשלה. אז גם אם פרץ מת לחלץ את עצמו מהביטחון, וגם אם הוא משתוקק לזרוק את התיק הזה - האגו שלו מונע ממנו. האיבה לברק והאגו שלו מערפלים את חושיו ומשבשים את שיקול דעתו. חבל. בסוף יגידו עליו את מה שאומרים על הפלשתינים: שפרץ לא מפספס אף הזדמנות להחמיץ הזדמנות.
בשבועות האחרונים שר הביטחון לא ישן, בקושי אוכל, מתהלך בגו שפוף, פניו לאים וגופו עייף. שר הביטחון של מדינת ישראל נמצא במלחמה, לבדו, ומול כל העולם. אפילו האנשים הכי קרובים אליו כבר לוחשים לו: צא, ברח ממשרד הביטחון. אבל הוא נשאר, מחזיק בכיסא כאילו שמתחתיו תהום.
אתמול הצליח פרץ להוכיח שהוא עוד יכול, שכוחו לא נטש אותו. הוא צלח את אישור ח"כ ראלב מג'אדלה לשר הערבי הראשון בפער זעום במרכז המפלגה. אחרי שתוצאות ההצבעה בישרו את ניצחונו - הוא חזר לחיים, והדם זרם ללחייו. לרגע הוא הזכיר את פרץ שלפני שנתיים, תוסס, קולו יציב ונחוש ומצב רוחו מרומם.
אבל פרץ לא ידע שהשמחה שלו היתה מוקדמת: אולמרט לא ייתן לו ליהנות מפירות המינוי של השר הערבי הראשון. אולמרט ואנשי ברק בממשלה יגרמו לו להזיע, לכעוס, להשתולל - אבל מג'אדלה לא ימונה לשר. זה לא בגלל שהם חושבים שמג'אדלה לא ראוי, זה בגלל שהם מאמינים שהמינוי נועד לסייע לפרץ בפריימריז.
"ראלב הוא איש מצוין, אבל הוא נפל בפח של פרץ", אמר שר בעבודה. "אחרי הבחירות - נכניס אותו לממשלה כי באמת מגיע לו". חבל, כי אולי לראשונה מפלגת העבודה היתה יכולה להוכיח שלמרות שהמניע פסול, המטרה ראויה. שר ערבי ראשון היה יכול להירשם בדפי ההיסטוריה ובמרוץ השנים הקרדיט היה ניתן למפלגה, לא לפרץ".
מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו, מיה בנגל, את הדוח השבועי של הנעשה בפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
