ברק רוצה את ציפי
מה נשתנה השנה? מעט. רה"מ נצמד לכסאו וגם ברק, שמקווה לכרות ברית עם לבני, צפוי להישאר לצדו. רק ביבי מפתח תאבון שמעורר זעם במפלגתו. דוח בנגל
את השנה החדשה יפתח אולמרט בחיבוק ממלכתי ואמיץ מחברו הטוב שמגיע לארץ, הנשיא האמריקני ג'ורג' בוש. אך מיד אחרי שמטוס ה-"Air Force One" של הנשיא יתנתק מאדמת ארץ כנען וימריא בחזרה ליבשת הגדולה, ינחת אולמרט היישר אל קרקע המציאות האפורה שמחכה לו: פרסום הדוח המסכם של ועדת וינוגרד.
אין לטעות: אולמרט אמנם בישר לאומה הישראלית שאינו מתכוון להתפטר לאחר פרסום הדוח, ואחת היא לו מה יהיו מסקנות הוועדה שהוא בעצמו מינה לחקור את מחדלי מלחמת לבנון השנייה; אלא שאין להסיק מכך שראש הממשלה ישן טוב בלילה.
"אולמרט חושש שוינוגרד 'יזַלְיֵיר' אותו", צחק השבוע בכיר בקדימה. הבכיר התכוון לשופט בדימוס, ורדי זיילר, שהוביל בדוח שלו להתפטרותו של מפכ"ל המשטרה, משה קראדי. ואכן, ביום שבו פורסמו מסקנות ועדת זיילר בראשותו, שבדקה את פעילות משטרת ישראל ופרקליטות המדינה בפרשת האחים פריניאן, הגיש זיילר הגיש דו"ח עב כרס – אך כותרות העיתונים זעקו דווקא את הדברים שאמר השופט בעל פה.
על אף שדעת הרוב בוועדה, כנכתב בדוח, קבעה כי יש להתיר למפכ"ל קראדי להמשיך לכהן בתפקידו, זיילר לא היסס והביע את עמדתו המנוגדת במסיבת העיתונאים שכונסה לרגל פרסום הדוח. קראדי, אמר השופט, צריך להתפטר. וכך היה.
תרחיש כזה אפשרי גם בדוח המסכם של וינוגרד. כולם יודעים שלא יהיו בדוח מסקנות אישיות, אך מי הבטיח לאולמרט שווינוגרד לא יחליט לומר בעל-פה את מה שאינו יכול לכתוב בדוח? אך יבחר וינוגרד להכריז: "לדעתי, אולמרט לא יכול להמשיך בתפקידו" – מה אז? במקרה כזה,
לעומת זאת, אם דוח וינוגרד יחלוף כקצף על פני המים, יעבור אולמרט את שנת 2008 בלי יותר מדי זעזועים. אהוד ברק, חרף התחייבותו לפרוש לאחר פרסום הדוח הסופי, כנראה יבחר להישאר בממשלה. הרי אם יצא, לאן ילך? אפילו לאופוזיציה הוא לא יכול ללכת, משום שאיננו חבר כנסת.
ברק תקוע בממשלה שבה הוא מתקבע בתודעה הציבורית כשר ביטחון מצוין, והוא – הוא בכלל רוצה להיות ראש ממשלה.
במקביל נכנס אולמרט למסלול של תהליך מדיני, שעשוי, אמנם, להוביל לפרישת השר אביגדור ליברמן מהממשלה. אולמרט מריח שליברמן עם רגל אחת בחוץ, ואולי זו הסיבה לכך שהוא נפגש עם סיעת מרצ. כבר שנה וחצי הוא מכהן כראש ממשלה, ופתאום מרצ מעניינת אותו.
בפגישה שקיים עם מפלגת השמאל הקטנה, שיגר אולמרט מסר עקיף לשני פוליטיקאים: לברק הוא רמז שהוא מתכוון להיות מנהיג מחנה השלום; לליברמן, לעומת זאת, רמז שלכל אחד יש מחליף, וכי אם יחליט לשבור את הכלים - מרצ ויהדות התורה יהיו שם במקומו.
ואולם, אפילו אולמרט יודע שגם אם יצליח לשרוד עוד שנה, כנגד כל הסיכויים, המזל הטוב ייגמר בסוף. ח"כ בקדימה העריך כי לאולמרט יש תוכנית להתמודד עם הרגע הזה. "אולמרט הבטיח לקדם את תהליך השלום, נכון?", שאל הח"כ. הנהנתי.
"הוא ימתח את התהליך בכל שנת 2008. כשיביא את ההסכם לממשלה, ליברמן וש"ס יפרשו", הסביר. הקשבתי. "ואז אולמרט יפזר את הכנסת וילך לבחירות סביב הנושא המדיני – על חלוקת ירושלים והסדר הקבע", סיכם הח"כ, ועל פניו נמתח חיוך ממזרי.
אם נכון הניתוח של החבר מקדימה, אזי התוכנית הסודית של אולמרט היא לרוץ בבחירות הבאות כראש מחנה השלום. אם בבחירות האחרונות הוא רץ כאבי "תוכנית ההתכנסות", בפעם הבאה הוא ירוץ עם אג'נדת "הסדר הקבע".
במקרה כזה, ברק בצרה. שר הביטחון יאלץ למשוך עוד יותר חזק ימינה. אולי אפילו להתייצב מימינו של בנימין נתניהו. כבר עכשיו ברק עושה קולות של ימין. הוא חש שרוב ציבור "המרכז" נוטה ימינה, ולכן גם הוא זז לשם. ברק מכוון למרכז - הוא רוצה את הראש של קדימה.
אך כדי לקבל את הראש של קדימה, ברק זקוק לשרת החוץ, ציפי לבני. הוא משתוקק שלבני תשלב איתו ידיים. אם לבני לימינו, מעריכים בקרבתו, יהיה הניצחון מונח בכיסו. הסיבה: לבני היא נכס אלקטורלי. מי שיזכה בה יגרוף נדוניה מפוארת: עשרות מנדטים ובצדם מוניטין ציבורי נקי מרבב.
אלא שללבני יש תוכנית משלה. היא מרגישה בשלה לעמוד בראשות הממשלה. "אם ברק רוצה, בבקשה, יתכבד ויהיה מספר 2 שלה", אומרים מקורביה. "תיק הביטחון יישמר לו. הוא הרי טוב בזה".
השבוע געשו וסערו הרוחות בליכוד. הסיבה לכך הייתה שיו"ר התנועה, בנימין נתניהו, מעוניין לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. ביבי רוצה (מאד) שאיווט ליברמן יפרוש מהממשלה ויחזור לליכוד – אך ביבי רוצה גם לשריין ברשימת הליכוד לכנסת שני מקומות בכל עשירייה ל"כוכבים" כמו דן מרידור ובוגי יעלון.
על התיאבון הגדול הזה של נתניהו יצא השבוע קצפם של כל חברי הסיעה. הם מבינים שאם ליברמן יחזור הם יצטרכו לפנות לו ולסיעתו מקומות ברשימה, ואם ביבי מתכוון להנחית את מרידור ויעלון בעשירייה הראשונה ללא פריימריס, על חשבון המקומות שלהם.
הם יידחקו בינתיים לעשירייה השנייה והשלישית, ואת זה פוליטיקאים כמו גדעון סער, גלעד ארדן ומשה כחלון מסרבים לבלוע. על ליברמן הם דווקא מוכנים לשמוע. "איווט לפחות יביא איתו עשרה מנדטים לליכוד וגם כסף", אמר אחד מחברי הסיעה. "אבל ביבי יכול לשכוח משריונים. אם ימשיך כך, בסוף הוא יאבד גם את השיריוּן שלו".
מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו, מיה בנגל, את הדוח השבועי של הנעשה בפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
