אולמרט לא אשם
רה"מ שלנו שורד בנשמה. הוא לא מנסה להיות מוסרי, הוא רק רוצה להישאר בשלטון. מופז, שטרית ודיכטר אשמים בשחיקת המוסר ובבזוי הפוליטיקה. דוח בנגל
אנשי אולמרט לא טועים. השרים מקדימה בעצמם מודים שלא צריך שאולמרט יהיה פופולרי. אולמרט אולי אינו אהוד, הם אומרים, אבל הוא מספק את הסחורה. "באיזו סחורה מדובר", נשאל השבוע אחד השרים הבכירים בקדימה. "הוא הודיני. הוא מצליח לחצות את שדה המוקשים שמפוזרים סביבו, ולצאת ללא שריטה", השיב בהערצה.
את הדוח הראשון של ועדת וינוגרד ראש הממשלה צלח. המערכת הפוליטית ואולמרט בעצמו, משוכנעים שהוא יצלח גם את הדוח המסכם. בנוסף, בעבר הוא כבר היה חשוד בעבירות שונות, אבל גם אותן שרד בלא פגע.
את כל המוקשים שבהם נתקל מאז מונה לראש הממשלה, אולמרט אגב טמן לעצמו, בעזרת תכונותיו האחרות - אגו, שכרון כוח, פזיזות. בגלל האגו הענק שלו, הוא מינה את עמיר פרץ לשר הביטחון. שכרון הכוח הוביל אותו למנות את אברהם הירשזון, חברו, לתפקיד שר האוצר.
חוסר יכולתו להכיר בגבולות הכוח סיבך אותו בניגוד עניינים לכאורה (בפרשת בל"ל ובחשד למתן טובות הנאה כשכיהן כשר תמ"ת). השילוב של אלה עם תכונה בולטת נוספת שלו - פזיזות – גרר את ישראל בקיץ לוהט למלחמה שורפת בצפון.
אבל מה אנחנו רוצים מאולמרט? למה אנחנו נטפלים אליו? הוא הרי שורד בנשמתו. זה הטבע האמיתי והכישרון הגדול שלו. הוא רוצה לשרוד בכל מאודו. הוא אפילו עושה את זה טוב. ראש הממשלה טוען שהוא לומד לקח תוך כדי תנועה. זו הסיבה שהוא לא התפטר אחרי
בשעותיה הראשונות של מפלגת קדימה, מקימיה ובראשם אריאל שרון קראו למפלגה "אחריות לאומית". אך התמזל מזלו של אולמרט, ו"אחריות לאומית" לא נבחר להיות שמה של המפלגה שהוא עומד בראשה. הוחלט לקרא למפלגה החדשה "קדימה". שם שללא ספק הולם יותר את אישיותו של אולמרט. הוא הרי ממשיך קדימה בלי אלוהים, ואחריו המבול.
את הטענות על כך שאולמרט לא התפטר והפופולריות של ההנהגה בשפל, יש להפנות לחבריו של אולמרט – שאול מופז, אבי דיכטר, מאיר שטרית. הם אלה שקיפלו את המנדט הציבורי שהופקד בידיהם לטובת אינטרסים פוליטיים. הם עודדו את אולמרט להישאר בממשלה גם אחרי שוינוגרד כתב שאולמרט "כשל" במלחמה. שלושתם יצאו במפגן תמיכה כאילו היה מדובר בחבר הכי טוב שלהם.
דיכטר אף הגדיל לעשות, ואמר לאחר פרסום דוח וינוגרד הראשון ש"כולנו אהוד". הוא צודק. כל שרי קדימה, למעט ציפי לבני, אינם שונים מאולמרט. בניגוד ללבני, שהתייצבה מול אולמרט ואמרה לו באומץ (ואחר כך לאומה) שעליו להתפטר, כל חבריה התקרנפו. הם הבינו שאם ידרשו את פיטוריו, ללבני יהיו הסיכויים הגבוהים ביותר לעמוד בראש קדימה. הם תמכו באולמרט כדי לבלום את לבני.
מופז-דיכטר-שטרית הם אולמרט. הם אשמים בשחיקה של המוסר הפוליטי, ובכך שהפוליטיקה הפכה בזויה בעיניי הציבור. לפתחם התגלגלה האחריות הלאומית והם בעטו בה. הם אשמים בכך שראש הממשלה לא לקח אחריות על מלחמת לבנון השנייה.
דן חלוץ היה היחיד מבין שלושת המוסקיטרים – אולמרט, פרץ וחלוץ - שהתפטר מתוך הבנת חלקו בפיאסקו של המלחמה. אבל היום כבר לועגים לו במערכת הפוליטית, כי בימינו, מי שלוקח אחריות ומתפטר, נחשב לחלש, למי שאין לו ביצים. בעולם של אולמרט וחבר מרעיו, חולשה היא תכונה נלעגת.
פרשנית בכירה אפילו פירגנה באחרונה לאולמרט וכתבה שיש לו "ביצים מברזל". אולמרט בוודאי אהב את זה. המסר שלו הופנם: מי שאין לו ביצים מפלדה ומוסר גמיש במיוחד, שלא יבוא לפוליטיקה. בעבר הססנות, צניעות ובושה היו תכונות שסייעו למנהיגים. לוי אשכול ויצחק רבין היו כאלה. היה להם יושר פנימי וציבורי, לא היו להם ביצים גדולות ובטח שלא מברזל. היום השניים האלה היו נרמסים תחת שליפות עט אלימות של פרשנים. במציאות הפוליטית של עידן אולמרט הם לא היו שורדים.
לזכותו של ראש הממשלה ייאמר, שהוא מתפקד טוב. העוינות הציבורית נגדו בתקשורת ובציבור דעכה, והפופולריות שלו מתאוששת לאטה. לאחר שברק נכנס לממשלה, הקואליציה של אולמרט איתנה. גם ביבי נתניהו מסייע לו לשרוד - כל עוד הוא מוביל בסקרים לראשות הממשלה, ברק לא ייצא מהממשלה ואביגדור ליברמן ימשיך לומר ש"הכל גן עדן". אחרי שכתשו רמסו, דרסו אותו בתקשורת והוא שרד, פרשנים רבים למדו להעריץ את עור הפיל של אולמרט.
למרות כישלון המלחמה בלבנון, אם הוא יצלח את החקירות ווינוגרד יפרסם את הדוח שלו אחרי שגשמי החורף ישטפו את הדם בצפון, אולמרט עשוי להיות המועמד המוביל לעמוד בראשות קדימה גם בבחירות הבאות. אבל אז חבריו המקורנפים כבר לא יחבקו אותו. "כולנו אהוד" יהפוך ל"רק לא אהוד", ואולמרט יתחיל את העונה הבאה של "הישרדות" הפוליטית שלו.
מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו, מיה בנגל, את הדוח השבועי של הנעשה בפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
