אולמרט, ברק וביבי - ציפי מאחוריכם
אהוד ברק מחפש הזדמנות לשפר את מעמדו הציבורי ולהגדיל התמיכה בו לקראת בחירות חדשות. בינתיים ציפי לבני שיקמה את תדמיתה ואת מעמדה. דוח בנגל
היחסים בין ראש הממשלה לשר הביטחון השתפרו מאז ועידת אנאפוליס, אך אסור לטעות לרגע: בשבריר השניה שבו ברק יזהה מהלך שבאמצעותו יוכל לשפר את מעמדו בציבור על חשבון אולמרט, הוא יזנק עליו ללא היסוס. לפי התוכנית המקורית של ברק, הרגע הזה היה צריך להיות פרסום הדוח המסכם של ועדת וינוגרד. אבל כפי שזה נראה היום, הרגע הזה חומק ממנו.
הדוח, כך גורסת המערכת הפוליטית, יעבור בסופו של דבר כקצף על פני המים. ברק יפר את ההבטחה שנתן לאופיר פינס ולציבור, ויישאר בממשלה. אם בבחירות הבאות האמינות והיושרה יהוו חלק מקמפיין הבחירות הבאות, ברק יגיע לקו המירוץ עם ציון נכשל במקצועות האלה. הציבור יזכור לו את ההבטחה שהופרה.
אבל המזל הטוב של ברק (והרע שלנו) הוא שגם יריביו - ביבי ואולמרט - לא ממש מצטיינים בתכונות של אמינות, יושר ואחריות אישית. רק שרת החוץ ציפי לבני - שמתכוונת אף היא להתמודד על ראשות הממשלה בבחירות הבאות, מצליחה לנהל קריירה פוליטית מלאת עשייה ונקייה מתחמנות.
נחזור לברק: מאז הצטרף לממשלה, כשר הביטחון, הוא לא מצליח לנסוק בסקרים. למרות שהוא מכהן בתפקיד היוקרתי הוא מתקשה להפוך אותו למקפצה בדעת הקהל. הוא מדשדש. מתוסכל. בהופעותיו האחרונות הוא נראה מבולבל. נאומיו לא מהודקים ומסריו מסורבלים. הוא מתרשל. נראה שהנושאים הביטחוניים שואבים אותו אל הבור בקריה.
בממשלה אמנם מפרגנים לו על
בינתיים ברק לומד להעריך את כישוריו של אולמרט. הוא התפעל מהקשר שיש לראש הממשלה עם הנשיא האמריקני. הוא אפילו מיהר לטלפן לשרי העבודה אחרי הנאום של אולמרט באנאפוליס וחלק איתם את רגשותיו. "לאולמרט היה יום גדול... היחסים עם בוש מצוינים... הנאום היה מרשים", אמר ברק לשריו. אבל עם נחיתתו מאנאפוליס נפל לברק האסימון: אולמרט מסוכן לו פוליטית.
אולמרט מסוגל, אם אכן יצלח את השנה הבאה, לשקם את תדמיתו בציבור ולהפוך ליריב משמעותי בקרב על הנהגת המדינה. גם יו"ר הליכוד אינו מקל ראש באולמרט. הוא מכיר את כישוריו הפוליטיים עוד מהימים בהם השניים היו בליכוד. אולמרט היה אז יריב מר לביבי. אולי המר ביותר שידע נתניהו. גם בליכוד מעריכים שאולמרט יהיה שם בסיבוב הבא.
אולי באמת בזירת הקרב הבאה על ראשות הממשלה נפגוש שלושה פוליטיקאים מוכשרים, אבל ראשי ממשלה לשעבר, איך לומר זאת בעדינות - כושלים. שר בממשלה תיאר זאת השבוע כך: "ביבי היה שר אוצר מבריק, ברק הוא שר ביטחון מצוין ואולמרט יכול להיות שר חוץ משובח, אבל אף אחד מהם לא היה ראש ממשלה טוב".
אגב, שרי העבודה יודעים לספר שאולמרט הוא "ראש ממשלה טוב יותר מאריק שרון". עם זאת, כישלון מלחמת לבנון השנייה דבק בו. גם אם יעבור את וינוגרד, הוא לעד ייתפס כמי שהוביל את חיילי ואזרחי ישראל אל תופת החיזבאללה במהלך פזיז ויהיר. קשה להאמין שהציבור ימהר לתת לו פעם נוספת את השלטון.
אחרי דוח הביניים של ועדת וינוגרד, לבני הטיחה בפניו של ראש הממשלה כי עליו להתפטר. בבוקר שלמחרת היא התעוררה ליום שחור. התקשורת כתשה אותה, צלבה אותה והספידה את הקריירה הפוליטית שלה. כעסו עליה, שלא התפטרה בעצמה. אבל לבני, בתבונתה, לא ששה אלי קריאות הקרב.
היא סירבה להעניש את עצמה ולספק לתקשורת את ליטרת הדם שלה. לבני לא ויתרה על השליחות הציבורית שלה במשרד החוץ. יש לה חזון והיא רוצה להיות במקום שבו תוכל לקדם אותו.
"אני מאמינה שהפתרון של שתי מדינות לאום משרת את האינטרס של שני הצדדים... הידיעה שיש לסכסוך פתרון אינה מספקת – השגת הפתרון תלויה קודם כל בנו – בשני הצדדים עצמם וביכולתנו לנהל משא ומתן, לגעת בכל הנקודות הרגישות ביותר ולתת להן מענה המבוסס על ההבנה שאף צד לא יכול לקבל את כל מאוויו ונדרשות פשרות משני הצדדים", אמרה באנאפוליס.
באנאפוליס הוכח שלבני צדקה. בוועידה התברר שצריך את לבני בממשלה. היא עמלה מאחורי הקלעים עד השעות הקטנות של הלילה, ניסחה, שכנעה, נפגשה, התווכחה, התעקשה, כעסה - ובסופו של דבר הובילה לכך, שבניגוד לכל התחזיות, אולמרט ואבו-מאזן חתמו על הצהרה משותפת.
תארו לכם שלבני היתה אז מתפטרת מהממשלה - היא היתה לבטח זוכה לשבוע של תקשורת חיובית, אבל היום היא היתה חברת כנסת עם יכולת השפעה זניחה. לבני מוכיחה שבפוליטיקה אפשר להתנהל גם בלי פופוליזם וציניות.
למרות תחזיות הפרשנים, לבני הצליחה לשקם את מעמדה בציבור. הדרך לראשות הממשלה נפתחה עבורה. ברק, ביבי ואולמרט - לידיעתכם.
מדי שבוע מביאה הכתבת הפוליטית שלנו, מיה בנגל, את הדוח השבועי של הנעשה בפוליטיקה הישראלית - בפרשנות או בראיון אחד על אחד עם פוליטיקאי. כל השאלות הקשות, כל השורות התחתונות - בלי הנחות.
נא להמתין לטעינת התגובות
