נערים חוקרים את ילדי השואה
פרופ' גיליס-קרליבך הקימה מיזם בו בני-נוער חוקרים את עדויותיהם של מי שהיו ילדים בתקופת השואה
לפני כשנתיים החלה פרופ' גיליס-קרליבך להרים את פרויקט חייה: חינוך ילדים בישראל לחקר ולתיעוד עדותם של ילדים בשואה. גיליס-קרליבך, שהגיעה לגבורות, היתה בתו של רב קהילה חשוב ומכובד בגרמניה. אביה, הרב ד"ר יוסף צבי קרליבך, שלח אותה לישראל אחרי ליל הבדולח ובכך הציל את חייה.
הוא עצמו בחר להישאר עם קהילתו בגרמניה, למרות שהיה באפשרותו לעזוב ולהציל גם את חייו. אביה, אמה, אלישבע חנה לבית פרויס, ושלוש מאחיותיה, רותי, נעמי ושרה שהיו בנות 13-15, נרצחו על ידי הצורר הנאצי.
"הפחד הגדול ביותר שלי הוא שאחרי כמה דורות, השואה לא תדבר יותר אל אף אחד", היא אמרה בראיון ל-nrg מעריב. "קולם של הנספים והניצולים לא יישמע יותר. מי שחוו את השואה בהיותם ילדים היו גיבורים, ואסור שגבורתם תשכח".
בהתרגשות ובתחושת שליחות עמוקה מספרת גיליס-קרליבך על המיזם שהקימה. "הילדים שחוקרים את הילדות בשואה לומדים היום על ילדים בני גילם, על ההתמודדות שלהם, על המחשבות שלהם, על תקוותיהם, הפחדים, האומץ והתושייה שלהם, ועל כאב הפרידה שחוו כשניתקו מההורים וממשפחתם", היא מספרת כשעיניה נוצצות.
במשך חודשים ארוכים אספה פרופ' גיליס-קרליבך קרוב ל-600 עדויות של ניצולי שואה, שהיו בני 0-9 כשפרצה מלחמת העולם השנייה. "הגעתי למגוון גדול מאד של עדויות מ'יד-ושם' ומקיבוצים שונים", אמרה. "זה לא היה פשוט להגיע לעדויות של ילדים, כיוון שהן לא ממוינות תחת קטגוריה זו. עברתי על כמות עצומה של עדויות, ובחרתי ילדים שנולדו משנת 1930 ואילך".
"תיעוד וחינוך",
על מנת לבדוק את העדויות, הקימה פרופ' גיליס-קרליבך כלי מחקר מדעי חדש הנקרא "לוח התבחינים". "מדובר במעין טבלת קריטריונים מיוחדת, המותאמת לבחינת עדויות ישנות, במקרים בהם אין אפשרות לתשאל את הנחקר קודם למתן עדותו, אלא להסתמך על עדות שכבר נמסרה בעבר", הסבירה. "לוח התבחינים מתייחס למשתנים היסטוריים, אישיים סוציאליים, דתיים ואחרים, ככלי עזר להבנת העדויות על כל פרטיהן".
הלוח בנוי בין היתר משאלות ממוקדות עליהן צריכים להשיב הילדים החוקרים מתוך עדויות הניצולים. למשל, על התלמידים להשיב: כיצד נפרדו הניצולים מהוריהם? כיצד שרדו? במה עבדו? האם זכרו תאריכים? האם ציינו מקומות? האם חשבו על העתיד? האם היו להם בקשות מיוחדות לעתידם?
"התלמידים שמשתתפים בפרויקט מגלים למעשה את ההיסטוריה", מספרת גיליס-קרליבך בהתרגשות. "הם מגלים סקרנות ומבקשים להרחיב את המחקר ביוזמתם. רבים מהם פנו בעצמם למוסדות 'יד-ושם' וביקשו מידע על קרובי משפחתם. אחרים ביקשו להעמיק את הידע שלהם על חיי הקהילות היהודיות באירופה בשנים שקדמו לפרוץ המלחמה".
גיליס-קרליבך סיפרה כי כל זוג ילדים חוקר עדות של ניצול אחד. "מתוך המחקר מצאנו שגם בקרב ילדים שעברו כביכול דברים דומים, כל אחד מהם חווה שואה אחרת", היא פירטה. "כל אחד הוא סיפור מיוחד במינו. מצאנו שחלק גדול מהילדים חשב על העתיד וביקש להגיע לארץ ישראל. את המשאלה הזו ניסחתי כך: לפתרון הסופי יש רק תשובה אחת, והוא הפתרון הנצחי - היינו ישראל".
את פרויקט ההנצחה מקדישה פרופ' גיליס-קרליבך לזכר הוריה, יוסף צבי קרליבך ואלישבע חנה לבית פרויס, ולזכר שלוש אחיותיה, רותי, נעמי ושרה, שנרצחו בשואה.
נא להמתין לטעינת התגובות
