הנוק אאוט שסילבן גזל מביבי
נתניהו פנטז כיצד יחבוט בשלום מהלומות פריימריז, אך יריבו פרש מהזירה והשאיר אותו מול מתמודד בעייתי – משה פייגלין שמחייך חיוך גדול. דוח בנגל
"סילבן שונא את ביבי לא פחות משביבי שונא את סילבן", מתאר בכיר בליכוד. "כששניהם באותו חדר, יש תחושה שאם מישהו רק ידליק גפרור, החדר יתפוצץ". בכיר אחר בעל נטייה פייטנית תאר זאת כך: "אם האהבה הגדולה בין רמון לאולמרט נועדה להציל את אולמרט, אז השנאה העמוקה בין שלום לביבי נועדה לחרב את ביבי".
כך קרה שהשבוע היחסים בין השניים צנחו לשיא של שפל חדש. מאז מלחמת לבנון השניה נתניהו שוב דוהר על הגל. אם לא יעשה טעויות, הוא עשוי לגלוש על הגל הזה עד ללשכת ראש הממשלה, ונראה שהוא נחוש שלא ליפול שוב קורבן לביבי שבו – הפוליטיקאי הנמהר, הנלחץ וזה שמזיע.
זו הסיבה שבניגוד לטענה כי שוב פעל בפזיזות, יו"ר הליכוד הקדיש שבועות ארוכים להתייעצות קדחתנית בשאלה האם כדאי לו להקדים את הפריימריז לראשות התנועה. האפשרות השנייה היתה לחכות להכרזה על בחירות כלליות, ורק אז לצאת למערכה הפנימית.
"צריך לגמור עם זה כבר. אתה לא רוצה להגיע לבחירות הכלליות כשסילבן זורק עליך זבל בכל אמצעי התקשורת", הפצירו בו יועציו. "עוד אין פריימריז ותראה איזה פה גדול הוא פתח. תזכור מה היה בבחירות האחרונות – קדימה והעבודה התמודדו על הבחירות הכלליות והליכוד היה בתוך התמודדות פנימית עקובה מדם", וגם: "אתה עכשיו פופולרי, נצל את זה. לך תדע מה יהיה עוד חצי שנה".
הטיעון האחרון היה זה שהכריע את הכף, ונתניהו השתכנע. פוליטיקאי מתוחכם יודע לתרגם את האהדה לה הוא זוכה למהלכים פוליטיים: במהלך מבריק וחד כתער הודיע נתניהו על הקדמת הפריימריז לחודש אוגוסט. יריבו
המסקנה הייתה בלתי נמנעת: במקום להתאבד פוליטית, הודיע שלום שהוא פורש מהמירוץ. למרות שהספיק כבר להקים מטה, למנות סוללת יועצים, ולזעוק ללא הרף "פריימריז עכשיו" מאז אפריל אשתקד – המהלך של ביבי סינדל אותו. "כלב נובח, לא נושך", צחקו בסביבת נתניהו. "רק לפני שבועיים הוא נבח כבולדוג ועכשיו הוא יותר כמו זבוב".
אבל שלום לא פראייר. הוא פרש מהמרוץ כשהוא יודע שהוא משאיר את נתניהו בהתמודדות בעייתית מול משה פייגלין – פרסונה נון גרטה בקרב הציבור של מרכז המפה הפוליטית. פייגלין הוא מנהיג חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, חטיבה שבכירים בתנועה העניקו לה בעבר את הכינוי "דור ההמשך של כהנא".
נראה שעם פרישתו מהתחרות, הוציא שלום את העוקץ מהבחירות הפנימיות בליכוד. לאחר הודעתו, דעכה ההתעניינות התקשורתית והציבורית במפלגה. פריימריז הם הלב הפועם של מפלגות: הם בונים מועמדים, מחסלים אחרים, מאפשרים חשיפה לתקשורת ובעצם כך לציבור, מעוררים חיים במפלגה ובעיקר - מעניקים לגיטימציה למנצח.
נתניהו פנטז כיצד בזירת הקרב מול שלום הוא יחבוט בו כהוגן ויעניק לו מהלומות רצופות, כשהוא מדלג בקלילות ומלהיב את הקהל. נתניהו חלם על הרגע שבו הוא מנחית בפרצופו של שלום את סנוקרת הנוק-אאוט, הקהל יעצור נשימתו, ויריבו ייפול ארצה נטול כוחות. מושפל. מובס. ואז, השופט היה מרים את ידו של נתניהו ומכריז עליו כמנצח. הקהל היה נעמד על רגליו וזועק "הו הא, מי זה בא". אבל שלום מנע ממנו את האפשרות לניצחון מתוק.
ועכשיו, דמיינו את נתניהו ופייגלין בזירה. מרגישים כבר את הטעם החמוץ-מריר? זה ה"אפטר-טייסט" שנשאר בפיהם של נתניהו ואנשיו ובשפתותיהם של חברי הליכוד לאחר ששלום ויתר על ההתמודדות. לחובבי הכדורגל שבינינו: תארו לכם שאוהדיה השרופים של בית"ר ירושלים, כשקבוצתם בשיא הכושר שלה, מתכוננים למשחק סוער נגד שנואת נפשם, הפועל תל-אביב. אבל אז הם רואים שעל המגרש מתחממת קבוצת "הפועל מרמורק". איזו אכזבה, ומי בכלל היה טורח להישאר.
נראה שבמאבק בין ביבי לשלום ניצח פייגלין. ההתמודדות מול נתניהו עושה לו רק טוב. הוא בוודאי לא ינצח אותו, אבל המאבק עשוי לסלול עבורו את הדרך לקבל מושב בכנסת הבאה. תזכורת: בשנת 1997 הורשע פייגלין בעבירה המרדה, לאחר שקרא למרד אלים בכוחות הביטחון. הוא נשפט ל-18 חודשי מאסר, וריצה שלושה מהם בפועל. עם שחרורו הוא הקים את חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, ולאחר מאבק משפטי הוא ניצל מאות הקלון, שהייתה שוללת את זכותו להיבחר לכנסת.
מאז שהקלון הוסר ממנו, פייגלין לא ויתר על אף התמודדות לראשות המפלגה. בדיקה של תוצאות הפריימריז מעידה כי כוחם של אנשי הימים הקיצוני בליכוד גובר עם השנים: בהתמודדות הראשונה (2003) על ראשות המפלגה זכה פייגלין בקולותיהם של כ-4% ממתפקדי הליכוד. שנתיים בלבד אחר כך, הוא רשם הישג נאה: 12.4% מחברי הליכוד הצביעו לו.
נתניהו שכבר אז הבין עם מי יש לו עסק, ניסה להביא להוצאתו של פייגלין מהליכוד, ללא הצלחה: השבוע זכה איש הימין הזה לתשואות רמות במרכז הליכוד כאשר הודיע שבניגוד לשלום, הוא מסכים להקדים את הפריימריז. "ביבי רצה להדיחו, אבל במהלך להקדמת הפריימריז הוא יכניס אותו לכנסת", אמרו בסביבת שלום. "התמודדות מול פייגלין תעניק לו לגיטימציה ותרחיק עוד אלפי מצביעים מהליכוד".
אגב, למי שתהה איפה נעוצים השורשים של שנאת הפוליטיקאים הוותיקים שלום את נתניהו, הנה: "הכל התחיל בארתור פינקלשטיין", נזכר השבוע בכיר בליכוד. "פינקלשטיין במערכת הבחירות ב-96' הוא שייעץ לביבי לטפח את הצעירים ולהרחיק את הוותיקים שמאיימים על מנהיגותו". נתניהו הפנים. הוא קירב אליו את צחי הנגבי, לימור לבנת וסילבן שלום (צל"ש) והרחיק מעליו את הוותיקים כמו דן מרידור, איציק מרדכי ורוני מילוא.
אבל אז, כשניצח נתניהו את שמעון פרס ונבחר לעמוד בראשות הממשלה, הוא מינה את שלום לסגן שר הביטחון ברוטציה עם מיקי איתן, ואחר כך לשר המדע והטכנולוגיה. "שלום ציפה ליותר", סיפר פעיל ליכוד המקורב לשלום. "הוא היה מאוכזב וחש נבגד".
לפני כמה חודשים לנתניהו היה פורום קבוע להתייעצות. "צוות ביבי" קראו לו, או גגמ"ש, בהתאם לראשי התיבות של חבריו - גדעון סער, גלעד ארדן, משה כחלון ואחרון חביב - יובל שטייניץ. הם היו צעירים מבטיחים שלא מאיימים על מנהיגותו של יו"ר התנועה. אבל לאחרונה נתניהו הפתיע ו"צוות ביבי" כבר אאוט. מנגד, מנהיג הליכוד מקרב אליו את לבנת וישראל כץ, השרים לשעבר שהיוו עבורו סדין אדום. "הם מונעים מחרדות", פירשן מקורב לשלום. "הם תומכים בביבי לא כי הם אוהבים אותו, אלא כי אין להם ברירה".
עם זאת, גם את הצעירים החדשים, גגמ"ש, נתניהו לא מפקיר. הוא דאג שכחלון יהיה יו"ר המרכז במינוי של ממלא מקום שיהפוך במהרה למינוי של קבע. על סער שהולך וצובר תאוצה באהדת חברי הליכוד ואפילו בקרב מצביעי שמאל הוא פוקח עין, אבל משאיר אותו קרוב אליו. ואת שטייניץ, ששאיפתו הצנועה היא להיות שר הביטחון, נתניהו מחבק חיבוק אבהי. נראה שהוא בכל זאת למד פרק באיך להיות יו"ר מפלגה ולהישאר בחיים.
אם תשאלו את שלום אם הוא סבור שהקרב הבא על ראשות הממשלה יתנהל בין ברק לנתניהו, הוא יחייך. "אף אחד עדיין לא יודע מתי יהיו הבחירות הכלליות", אומרים בסביבתו של שלום. אם הם לא יתקיימו בקיץ 2008, מועמדותו של ביבי תישחק. הוא לא יחזיק מעמד בראש מצעד הפזמונים הרבה זמן. זה מנוגד לאופי שלו. ואז שלום ידרוש פריימריז חדשים, הדרישה לפריימריז נוספים תגובה גם מהשטח, מחברי הסיעה. ואז שלום יהיה על הגל וביבי מתחתיו טובע".
נא להמתין לטעינת התגובות
