קופטש בונה סוכה
עד שקופטש מצא מקום לסוכתו, כבר לא היה לו כוח לבנות אותה. אז הוא קרא לאושפיזין: אברהם הביא קרשים, יצחק פטיש ומסמרים, אבל את שלמה הוא לא רצה, שלמה סתם מבאס עם המלנכוליה שלו
מצאתי מקום נאה, אך כנראה הצום והמצפון התישו את כוחי ולא יכולתי לנקוף אצבע. ישבתי והתפללתי, בוראי, מאיפה אביא לך סוכה עכשיו?
עוד לא סיימתי תפילתי וכבר החלו להגיע האושפיזין.
תחילה הגיע אברהם שהביא איתו חסד וקרשים, חמש על עשר.
אחריו הגיע יצחק, שהביא גבורה פטיש ומסמרים.
אחריו הגיע יעקב שהביא תפארת וקישוטים מנייר, וביחד בנינו קונסטרוקציה לתפארת.
ומייד אחר כך הגיע משה, היישר מן הנצח, והביא איתו כמה ענני כבוד וקצת פיצוחים. ואיתו בא אח שלו אהרון שהיה אחראי על ההוד והתאורה, והוא בעזרת כבל מאריך ושורה של נורות צבעוניות קשורות בחוט, מילא לנו את הסוכה באור יקרות מנצנץ.
ואחרון חביב, בא דוד המלך ובידו נבל, וישר שתינו לחיים והתחלנו לנגן.
אבל אחרי כמה דקות סימן דוד להפסיק את השירה ואמר לי. "קופטש, מה זה הפרצוף החמוץ הזה?"
אז אמרתי להם בלי בושה. "חברים, אבותינו הנכבדים, אושפיזין קדושים. אני מודה לכם שבאתם לשבת בצל האמונה שלי, בסוכה. תודה מקרב לב, אבל משהו חסר לי בסוכה הזו. חסר לי שמחה."
"שמחה?", תמה אברהם אבינו,
"שמחה?", הרים יצחק את גבותיו,
"שמחה?", שאל יעקב שמעטים ורעים היו ימי חייו.
"שמחה?", אמר דוד, "מה הבעיה? אני אקרא לבן שלי, הוא משמח. שלוימלה! בוא הנה!"
"מה שלמה, מה?" התרגזתי. "מה אני צריך אותו בסוכה שלי? עד שאנחנו מנסים לשמוח, אתה קורא לו שיבוא לבאס עם המלנכוליה שלו?"
אבל שלמה כבר בא ובמקום שלום ישר אמר: "הבל הבלים הכל הבל". לקח כמה פיסטוקים והתיישב.
ישר אמרתי לו: "שלמה, עם כל הכבוד (ויש כבוד) בבקשה, אל תכניס לפה עגמומימיות ופסימיות."
אמר לי שלמה: "אז מדוע חז"ל הורו לנו לקרוא את קהלת דווקא בסוכות, זמן שמחתנו?"
"יש להם חוש הומור אירוני", עניתי. "זה ידוע."
"לא, אמר שלמה. "טעות לחשוב שקהלת הוא ספר מדכא, הוא מלא ברוח שמחה ואופטימיות."
"בטח, גיליתי גם אני אירוניה: "כמו למשל בפרק ב': וְשָׂנֵאתִי, אֶת-הַחַיִּים--כִּי רַע עָלַי הַמַּעֲשֶׂה, שֶׁנַּעֲשָׂה תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: כִּי-הַכֹּל הֶבֶל, וּרְעוּת רוּחַ. יח וְשָׂנֵאתִי אֲנִי אֶת-כָּל-עֲמָלִי, שֶׁאֲנִי עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ: שֶׁאַנִּיחֶנּוּ, לָאָדָם שֶׁיִּהְיֶה אַחֲרָי. יט וּמִי יוֹדֵעַ, הֶחָכָם יִהְיֶה אוֹ סָכָל, וְיִשְׁלַט בְּכָל-עֲמָלִי, שֶׁעָמַלְתִּי וְשֶׁחָכַמְתִּי תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ; גַּם-זֶה, הָבֶל. כ וְסַבּוֹתִי אֲנִי, לְיַאֵשׁ אֶת-לִבִּי.."
שלמה נהנה כשהקראתי ואז אמר: "אם לא שמת לב, ישנן שלוש מילות מפתח – "אדם", "הבל" ו"שמש" – החוזרות לאורך כל המגילה כולה. אם אתה לא מבין את המשמעות של המילים האלה אתה לא מבין את הספר. מה זו המילה 'אדם' למשל? אתה יודע?"
"אדם", נעניתי לאתגר, "כמו ב"אדם לעמל
"לא, השתיקני שלמה, "האדם קרוי כך, כי נברא מן האדמה. חומר שבפני עצמו חסר ערך, אבל בכל זאת נושא בתוכו פוטנציאל אדיר. האדם הוא כלום כמו שהוא, והוא הכל במה שהוא יכול להפוך להיות."
"הממ..מעניין." המהמתי.
"אדם לעמל יולד", המשיך שלמה, "פירושו כדי להיות בן אדם צריך לעבוד קשה, כל יום מחדש. זוהי עבודה בלתי פוסקת."
"טוב", הקשתי, "אבל מה עם המילה 'הבל?' הבל זה שטויות. זה בולשיט, זה חוסר תכלית ואתה בא לי עם זה לסוכה? תצא בחוץ."
שלמה לא התרגש. הוא אכל גדולים ממני לארוחת בוקר.
"המילה 'הבל' היא בעצם נשימה", אמר המלך, "הבל פינו, ערפל הנמוג במהירות, שוהה לרגע קט, וברגע שלאחריו נעלם. הוא ארעי, כמו הסוכה ששולטת בחיינו, שקובעת את הזמנים, שמכתיבה לנו את הלו"ז, את שעות העבודה והשינה, שמצמיחה וממיתה. היא דימוי לקיום גשמי."
"אתה בטוח שלזה התכוון המשורר?", התעניינתי.
"אני המשורר!" התעצבן קהלת. "ומה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש?" מה מרוויח האדם אם הוא משקיע את כל החיים שלו בסיפוק צרכים ודאגות? בלהיות עבד של הזמן? כלום! לעמל שמתחת לשמש אין תכלית, ולא יוצא ממנו כלום. אבל לעמל שמעל לשמש, יש. אי-שם מעל לזמן, בתוך הנצח, ההבל שולט. כמו שהסוכה היא מבנה זמני, כך אנחנו זמניים בעולם. זה לבד משמח. כי כשהכל חולף עם הרוח, אז אתה מבין שגם הצרות מתנדפות. שום דבר לא לנצח חוץ מהנצח שבתוך הרגע."
"וואו, שלמה..די, הרגת אותי עם הניו אייג' הזה. מה זה הנצח שבתוך הרגע?"
החכם מכל אדם פיצח עוד פיסטוק וענה: "זה כשאתה חווה את הרגע במלואו. בלי ציפיות מוגזמות לעתיד ובלי מרירות על העבר. רגעי האושר הקטנים של ההווה, לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ, וּשְׁתֵה בְלֶב-טוֹב יֵינֶךָ: כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת-מַעֲשֶׂיךָ.."
"מבין" אמרתי. "עֵת לִבְכּוֹת וְעֵת לִשְׂחוֹק,עֵת סְפוֹד וְעֵת רְקוֹד."
ועכשיו - עת רקוד!" (קהלת ג' ד')"
התחלתי לרקוד. היה כיף. שמח.
נא להמתין לטעינת התגובות
