אמא (תודה לאל) יש רק אחת
כשהייתה רווקה, רויטל ויטלזון יעקבס חשבה שאחרי החתונה אמא שלה תרגע ותפסיק להציק לה. החדשות הרעות: זה לא קרה. החדשות הטובות: היא עדיין צודקת
ההחרפה החדה ביותר בנושא נרשמת בשנות רווקותך. בתקופת חיים זו, מספר הטלפון של אימך שייך לקבוצת מתקשרים נפרדת, בעלת צלצול מיוחד שאומר "כדאי שתסנני שיחה נכנסת זו".
אחרי שהתחתנתי, חשבתי שהנה עכשיו הכל הולך להשתפר. השיחות יהיו נעימות, רגועות - וכתוצאה מכך גם קצרות - ובא לציון גואל. אלא שאז את מבינה שאמא שלך לא רק בלחץ ממך, היא בלחץ גלובלי. השאלות נשארו אותן השאלות, המתח אותו מתח, ורק הגיבורים התחלפו.
אז במקום להתעצבן כל בוקר (כן, אמא, את חייבת להבין שאם יש לי שתי שיחות שלא נענו לפני שש וחצי בבוקר, אני באמת חושבת שאת מודיעה לי על לוויה), הדפסנה את הטור הנ"ל לאמכן היקרה, ותגידו לה לקרוא את זה בכל בוקר לפני שהיא מתקשרת. ורק אם נשארו לה עוד שאלות, שתתקשר. מחסוי.
"הלו, אמא, מה קרה?"
"מה קרה?"
"לא יודעת, יש לי פה 7 שיחות שלא נענו ממך"
"כי לא ענית!"
"אולי כי לא יכולתי"
"אהה.. מה העניינים? איפה הייתם אתמול?"
"יצאנו עם החבר'ה"
"מי היה?"
"כולם. את לא מכירה."
שתיקה.
"מה עם שלומית? עוד יוצאת עם ההוא?"
"כן"
"אז למה הם לא מתחתנים?"
"אמא, הם יוצאים חודש"
"נו, ומה עוד יש להם לברר?"
"עזבי אמא, אין לך גבולות"
"ומה עם מיכאל? יש לו מישהי?"
"לא"
"למה הוא לא יוצא עם שלומית?"
"אמא,
"אהה... אז למה שאני לא אסדר לו את זאתי מהפקולטה למשפטים?"
"כי אומנם את עם אמא שלה במספרה אבל היא קטנה ממנו בעשור וחצי, היא לא דתייה, ולפי הקרחת, הדיסק של המכשפות והסרט הצבעוני שעל התיק שלה - בכלל לא בטוח בכלל שהיא מעוניינת בבנים".
"לי היא אמרה שהיא מוכנה לצאת עם בחור שומר מסורת".
"נו כבר אמא תפנימי, לא כולם מתאימים. תביני כבר שזה שהוא בן ולעומת זאת ובאופן כה מושלם היא בת, זה עדיין לא מספיק".
מרגישות דה ז'ה וו? נראה כאילו משהו מבלבל קורה ואולי בכלל לא התחתנתן?
די, אמהות. תחפשו את השקית-להסדרת-הנשימה-בכל-פעם-שמישהי-מתארסת-וזאת-לא-הבת-שלי", קחו אוויר ותרגעו. אני כבר התחתנתי. הכל בסדר. המלחמה נגמרה. למה לחזור ולאמלל אותנו גם על חשבון השאר? וכן, נכון שאם זו הייתה סיגל בטלפון הייתי מספרת לה הכל – אבל למזלה של שפיותי, את לא סיגל. אז יש לי ממתינה, ונדבר באשמורת הראשונה של מחר.
מצד שני, אולי עדיף לדבר על אחרים, כי אחרת השיחה מתרסקת לגיהנום שבו היא מבררת מה אכל כל אחד מבני הבית, נותנת את הביקורת היומית שלה ושטה בחזרה לשידוכים לא רלוונטים.
הדבר המתסכל ביותר ביחסים האלה (לשמחתם ורווחתם הפיננסית של מרפאי הנפש באשר הם), הוא שהשיחות האלה לא מצליחות לצאת לך מהראש. הן מתנחלות, מנקרות וגורמות לך לפקפק בעצמך ולשאול, אולי בכל זאת היא צודקת. אחרי שיחה כזאת, כל מה שבא לי לעשות זה להתקשר לשלומית, ולהגיד לה שמה יהיה והם כבר יוצאים חודש ולא ברור אם זה הולך להיות רציני. להרים טלפון למיכאל ולשאול אם לא הגיע הזמן להתחיל ולהתפשר.
אז אמא, סליחה שבדרך כלל אין לי סבלנות למשפטים כמו: "למה? אבל שניהם נורא נמוכים!?", אבל בואי נודה: הכי, אבל הכי מעצבן, זה שאת תמיד צודקת.
נא להמתין לטעינת התגובות
