עכשיו זה רשמי: אין צבע במשכן הכנסת
מרוב דיונים לא רואים את החוק: הח"כים לא יודעים במה לטפל קודם, בדרכון דיפלומטי שלהם או אולי בקרוקס הצבעוניות שנאסרו במשכן? הנבחרים
השבוע הגיעה סוף סוף להצבעה, בקריאה טרומית, הצעת חוק שיזם זכור, לפיה מועמדים בבחירות לרשויות מקומיות יהיו רק מי שסיימו 12 שנות לימוד. "אצלנו במגזר", סיפר ח"כ זכור בגילוי לב, "ישנן חמולות שמריצות מועמדים לרשויות מקומיות או אפילו לרשות מועצה, גם אם הוא אינו אדם ראוי. יש לא מעט חברי מועצה במגזר הערבי שהם אנאלפבתים ויודעים לחתום רק עם האצבע. זה פוגע בציבור שאדם כזה אמור לייצג אותו.
"ההצעה שלי היא על כן, לקבוע שרק מי שסיים לפחות 12 שנות לימוד יוכל להתמודד בבחירות למועצות המקומיות, או להיבחר לראשות עירייה או מועצה", הסביר ח"כ זכור את הצעתו ההגיונית.
אלא שהמכבש הקואליציוני התגייס להפיל ולהרוג את ההצעה כשהיא עוד קטנה. כנראה שמשטר החמולות נוח יותר למפלגות הציוניות מאשר ביעור הבערות ושדרוג המנהיגות המקומית, וכך הרימו 26 חברי כנסת מהקואליציה את ידם נגד ההצעה, ורק חמישה ח"כים מהאופוזיציה תמכו בה. בין המתנגדים היה גם השר גדעון עזרא, שהקריא את תשובתו של שר הפנים, מאיר שטרית, הנמצא בחו"ל: "הזכות לבחור ולהיבחר הינה זכות יסוד המוכרת ומאוגדת בשיטת המשפט הישראלי. בשים לב למעמדה של הזכות, ולאור העובדה כי הננו מדברים במועמדים אשר הציבור מכיר אותם ורשאי לבחור אותם כנציגיו, או שלא, לא נכון להטיל מגבלה על הזכות להיבחר ויש להשאיר את שיקול הדעת לבוחר".
הקואליציה התגייסה השבוע להוריד מסדר היום גם הצעת חוק חשובה אחרת של יו"ר ועדת הפנים, ח"כ אופיר פינס (עבודה) ושל דב חנין (חד"ש), שבאה להסדיר סוף סוף את מעמד הפליטים בישראל. 27 ח"כים מהקואליציה גוייסו כדי להפיל את הצעת החוק, ורק 13 תמכו בה. הפעם הנימוק להפלת החוק היה פרוצדורלי. השר שלום שמחון, שהשיב להצעה במליאת הכנסת, אמר טרם ההצבעה כי "אין זה נכון לקדם חקיקה בנושא זה לפני סיום עבודתה של הוועדה בראשותו של יעקב גנות, שהוקמה לטפל בנושא הפליטים, והגשת מסקנותיה". השר שמחון הציע לח"כ פינס לדחות את ההצבעה למועד אחר, אך הוא סירב ואמר כי הפלת הצעת החוק היא תעודת עניות לכנסת ולממשלה ונימק: "אי-אפשר להמשיך להתעלם מבעיית הפליטים הנסים על נפשם ורואים בישראל מפלט ומקלט. חייבים להיות לא רק ישראלים, אלא גם בני-אדם".
ח"כ רן כהן, אשר הציג הצעת חוק דומה שהוצמדה לזו של פינס וחנין, הזכיר כי "מדינת ישראל הוקמה על-ידי פליטים וניצולים. אין אדם אחד בישראל שיכול לגלות אטימות לבעיה".
כאן המקום להביא את דבריו של ח"כ דב חנין באותו עניין: "התנגדות הממשלה להצעת החוק חושפת את התהום שפעורה בין דיבורי הממשלה לבין מעשיה, בין ההבטחות לנהוג בפליטים ברחמנות לבין
אני חותם על כל מילה. הצעות החוק שהגישו פינס, חנין וכהן נועדו להסדיר את אופן הטיפול בפליטים המגיעים לישראל, כדי שלא ייווצר המצב הנורא הזה שבו פליטים נזרקים על-ידי משאיות צבאיות בלבה של באר-שבע, ורק טוב ליבם של סטודנטים ומתנדבים מסייע להם לשרוד. בחודשים האחרונים, לנוכח גל הפליטים מדארפור, מדרום סודן ומאריתריאה, ניסו הרשויות השונות לגלגל את האחריות לטיפול בפליטים האחת לפתחה של רעותה, כאילו מדובר בכדור משחק ולא בבני אדם.
כיום נמצאים בישראל מאות פליטים בבתי הסוהר ואחרים נמצאים בסכנת גירוש יום-יומית. הפלת הצעות החוק היא מחדל זועק לשמים. במקום להפיל את ההצעות, היתה הממשלה חייבת לתמוך בהן ולאחד אותן אחר כך עם ההמלצות שתביא הוועדה בראשות ניצב גנות. אבל הפליטים הם שחורים, הם לא משלנו, הם זרוקים אי שם בגבול מצרים רחוק מהעין ורחוק מהלב, מה שמאפשר לחברי הקואליציה להרים ידיים כאוטומטים ולהמשיך בשגרת יומם.
ולמה כן נמצא השבוע רוב במליאת הכנסת? לאישור בקריאה ראשונה של הצעת חוק פרטית, שתאפשר לחברי הכנסת לטוס ולהפליג ברחבי העולם כשהם מצוידים בדרכון דיפלומטי, ולא ב"סתם" דרכון שירות כאחרוני הפקידים, רחמנא ליצלן. על-פי המצב הנהוג היום, ח"כים היוצאים לחו"ל זכאים ל"דרכון שירות" כפי שמוענק גם לפקידים רשמיים או לשליחים מטעם המדינה. דרכון השירות מעניק להם הקלות שונות בהליכים הקשורים לנסיעות ברחבי העולם, אך הוא אינו מעניק להם לדבריהם את מלוא היתרונות של הדרכון הדיפלומטי – אשר מוענק בין היתר לשרים, ליועץ המשפטי לממשלה, לפרקליט המדינה, לרבנים הראשיים, לנגיד בנק ישראל ולבכירים נוספים בשירות המדינה.
חברי הכנסת ליה שמטוב (ישראל ביתנו) וניסים זאב (ש"ס) החליטו להתגייס ולשנות את המצב המחפיר הזה, וניסחו הצעת חוק שתאפשר לנבחרינו לקבל דרכון דיפלומטי. "הדרכון אינו מעניק הטבות אלא מהווה כלי עבודה לחברי הכנסת", אמרה במליאה ח"כ שמטוב. "ברור שאפשר להציג את הנושא כאילו אנו רוצים לסדר לעצמנו הטבות, אך לא כך הדבר".
"אנחנו לא רוצים זכויות יתר, אלא שיזהו אותנו בעולם בתור ח"כים במסגרת תפקידנו", הסביר ח"כ זאב. גם ח"כ יואל חסון (קדימה) אמר כי "לא מדובר בהטבה, אלא בשמירה על כבוד מוסד הכנסת. היום מדובר בנו, מחר בח"כים אחרים, אך הבניין נשאר וחשוב לשמור על כבודו". הבנתם את זה? כבודה של הכנסת עומד בראש שמחתם.
על כך אמרה ח"כ שלי יחימוביץ' (עבודה): "אני מציעה לכולנו לא לבזבז את זמנה של הכנסת ולהשתמש פשוט בדרכון הרגיל. לא יקרה לנו דבר אם נפעל כאחד האדם, בפרט לאור העובדה שאנו שליחי ציבור". לעמדה זו הצטרפה גם ח"כ קולט אביטל (עבודה), בעברה דיפלומטית בכירה בשירות החוץ, שאמרה: "אני לא מבינה למה אתם רוצים את זה. לי יש דרכון דיפלומטי, ובכל מקום בארה"ב בודקים אותי פי שניים. זה לא נותן כלום".
אבל הדברים לא עשו רושם על חברי הכנסת. ראשי עיריות יכולים בישראל של שנת 2007 לחתום באצבע, פליטים יכולים להתגלגל חסרי כל ברחובות, אבל לנבחרינו יהיה דרכון דיפלומטי. ברוב 13 תומכים מול מתנגדת אחת, אושרה הצעת החוק ובקרוב היא תועלה לקריאה שנייה ושלישית.
פעם נהגו הבנקים להעיד על עצמם בפרסומות, כי הם "החמצן של המדינה". נתונים שהציג השבוע בוועדת החוקה מנכ"ל איגוד הבנקים, משה פרל, מלמדים שהבנקים הם גם החמסן של המדינה, או יותר נכון של אותם אזרחים שנקלעו למצוקה והתרוששו מנכסיהם. אז עטים עליהם הבנקים בלי טיפת רחמים, מפעילים את סוללת עורכי הדין שלהם ומחרבשים לאומללים את החיים.
פרל דיווח לוועדה כי מדי שנה, בין 700 ל-1,000 משפחות מפונות מדירותיהן על-ידי המערכת הבנקאית, בגין אי עמידה בתשלומי המשכנתא. מאחורי כל מספר כזה מסתתר סיפור טראגי של משפחה שנותרה בחוסר כל, ומושלכת אל הרחוב. פרל זומן לוועדה לרגל דיון שעסק בתיקון חוק ההוצאה לפועל. מדובר בסעיף המתיר לבנקים להחתים את נוטל המשכנתא על הסכמה, שפוטרת את הבנק מהתחייבותו לדאוג לדיור חלופי של החייב, במקרה שבו אינו עומד בתשלומי המשכנתא.
המשתתפים בדיון טענו כי ללא אותה הסכמה הבנקים מסרבים להעניק משכנתאות, מה שמאלץ את רוכשי הדירות לוותר על זכותם לדיור חלופי. יו"ר ועדת חוקה, ח"כ מנחם בן-ששון (קדימה), הודיע כי בכוונתו לחוקק תיקון לחוק ההוצאה לפועל, שיסמיך את רשם ההוצאה לפועל לחייב את הבנקים לדאוג לדיור חלופי, גם אם החייב הסכים לוותר על דיור חלופי, בעת חתימת הסכם המשכנתא.
המגמה היא לאפשר לרשם ההוצאה לפועל לחייב את הבנקים בנסיבות מסוימות לממן את הוצאות השכירות של המפונים, למשך תקופה שתיקבע על ידו. על כך אמר בן-ששון: "במציאות שבה אזרחי המדינה חיים מבחינות רבות בתחושת חוסר ודאות והיעדר ביטחון, דירת המגורים משמשת כעוגן הראוי להגנה מיוחדת, וזאת תוך איזון נכון בין הגנה על החייב לבין הגנה על האינטרס המסחרי של הבנקים".
"ישיבת הכנסת ננעלה", זו לשון ההודעה שמשמיע הכרוז, במערכת הכריזה הפנימית של הכנסת, בכל פעם שדיוני המליאה מסתיימים. בכנסות קודמות הדיונים היו מתארכים עד שעות הלילה המאוחרות.
מאז חידשה הכנסת את עבודתה, במושב החורף הנוכחי, לא רק הימים מתקצרים לנוכח החורף הממשמש ובא, אלא גם דיוני המליאה. אלה מסתיימים בשעות אחר הצהריים המוקדמות. סדר היום של המליאה דל, כמות הח"כים הנוכחים בדיונים הולכת ומצטמצמת. הממשלה לא מביאה חוקים להצבעה, והקואליציה דורסת מראש כל ניסיון חקיקה פרטי.
בקצב הזה, ניתן יהיה להפעיל את המליאה רק יום אחד בשבוע, וכך לחסוך הרבה כסף למשלם המסים.
ההנחיה האחרונה מבית מדרשו של מנכ"ל הכנסת, אבי בלשניקוב, השואב את סמכותו מהגיבוי המוחלט שהוא מקבל מיושבת הראש, דליה איציק, היא לא להכניס לכנסת עובדים ואורחים הנועלים סנדלי קרוקס צבעוניים. קרוקס כחול או שחור זה בסדר. קרוקס ירוק, אדום, צהוב או כתום זה רע.
"הכנסת היא לא חוף ים", הסביר בלשניקוב שמקפיד לאכוף גם את גזירת הג'ינס על באי המשכן. בקצב הזה, עוד ייאלצו אנשי המשמר והסדרנים לפשפש במכנסיהם של באי הבית, ולאסור כניסה בתחתוני חוטיני לנשים או בתחתוני בוקסר לגברים.
השבוע נכנסו לתוקפן בכל רחבי הארץ התקנות החדשות והמחמירות נגד עישון במקומות ציבוריים, כולל מסעדות, בתי קפה ואולמות ציבוריים. הקנס על בעלים של מקום כזה, שאינו דואג לאכוף את תקנות העישון, יעמוד על 5,000 שקלים. ותנחשו איפה בארץ לא מקפידים ולא מקיימים את התקנות? נכון, במשכן הכנסת.
מקום עישון חייב על-פי התקנות להיות מופרד במחיצה אטומה מהמקום שבו אסור לעשן. במזנון הח"כים ההפרדה היא בשיטת הישראבלוף. בין השטח האסור לעישון לשטח המותר בעישון מפרידה מחיצת עץ מצ'וקמקת, כשבליבה דלת הפתוחה כל הזמן, וכך הופכים יושבי המזנון הלא מעשנים למעשנים פסיביים. פקח, לו היה מגיע למקום, היה כונס את מפעילי המזנון בעשרות אלפי שקלים.
קבלני המזנון, המודעים לבעיה, פנו למנכ"ל הכנסת. הפתרון הוא לצמצם את השטח המותר לעישון במזנון הח"כים, באמצעות מחיצות זכוכית ודלת הנסגרת הרמטית, ממש כפי שנעשה בשעתו במזנון הכללי. מלשכת המנכ"ל נמסר כי הכנסת תעשה הכל כדי ליישם את הוראות החוק. על כך יש לי שתי הערות: למה כנסת ישראל צריכה להמתין לשאלה של עיתונאי כדי לקיים בעצמה את הגזירות שהיא מטילה על האזרחים? למה הם לא חשבו על זה קודם?
איזה צירוף מקרים. ועידת אנאפוליס אמורה להתכנס בדיוק ביום שבו מתכננת הכנסת לקיים אירוע נוסטלגי לציון 60 שנה לכ"ט בנובמבר, בו נקבעה החלטת האו"ם על תוכנית החלוקה, שהביאה לסיום המנדט הבריטי בא"י והציעה הקמת שתי מדינות, ערבית ויהודית.
מחלקת המדינה בארצות הברית טרם הוציאה הזמנות לאנאפוליס, אולם מדיווחים שמגיעים נראה כי כוונת המארגנים היא לזמן את הצדדים לתאריכים 26-28 בנובמבר. בכנסת מתכננים לקיים את הישיבה החגיגית לציון 60 שנה להחלטת החלוקה ביום ד', ה-28 בנובמבר. על זה נאמר: "עורמת ההיסטוריה".
60 שנה אחרי שקיבלו על מגש של כסף מדינה על מרבית שטחה של ארץ ישראל, אך דחו אותה, עומדים הפלשתינים בפני הזדמנות פז לקבל מדינה עצמאית בשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה. אם הוועידה אכן תתקיים בתאריכים אלה, ייעדרו ראש הממשלה, אהוד אולמרט ושרת החוץ, ציפי לבני, מהחגיגה שמארגנת דליה איציק בכנסת.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
