שנת החזיר
מה קורה להם ליהודים שיום אחד הם מחליטים ללכת מכות ולהעלות לקורבן דווקא חזיר במקום כבש? גיל קופטש בסיפור אימה שקרה באמת. המקום: ירושלים. הזמן: מלכות חשמונאי. האווירה: כמו היום
כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה,
היה הורקנוס מבחוץ ואריסטובלוס מבפנים.
בכל יום היו משלשלים להם דינרים בקופה והיו מעלים להם תמידים.
היה שם זקן אחד שהיה מכיר בחכמה יוונית.
אמר להם: כל זמן שהם עוסקים בעבודה אין נמסרים בידכם.
למחר שילשלו להם דינרים בקופה והעלו להם חזיר.
כיוון שהגיע לחצי החומה נעץ צפרניו.
נזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.
באותה שעה אמרו: ארור האיש שיגדל חזירים וארור האדם שילמד את בנו חכמה יוונית
"אוינק, אוינק! איזה גובה. אוווווו..מפחיד. אף פעם לא התרוממתי ככה. תמיד הקפדתי שלפחות שלוש מארבע רגליי יהיו על הקרקע, תמיד. אולי זאת הבעיה, יש להקפיד תמיד לא להגיד "תמיד", כי לא ידוע מה יקרה מחר. רק היום בבוקר עוד רעיתי בשקט בשדות ירושלים. כן, בשקט. שלא כמו הנוכרים, היהודים לא אוכלים אותנו כך שאני וחבריי יכולים בשקט לנבור לנו במזבלות ולא לחשוש לצווארנו. אני מחבב יהודים. יותר נכון, חיבבתי. עד שקשרו אותי לריתמה הזו. יהודים משוגעים. מה הם מתכננים? באנג'י? צער בעלי חיים ממש.
הכל התחיל בגלל שלומציון המלכה החשמונאית, שייעדה את בנה הבכור הורקנוס ליורש ולכהן גדול . אבל אריסוטבולוס בנה הצעיר, ראה עצמו יותר מתאים, ואיך שהיא נפטרה הוא הכריז על עצמו מלך ופתח במלחמת אחים. משוגעים היהודים, משוגעים.
עד לא מזמן הם נלחמו ביוונים, במתיוונים. היום הם נלחמים אחד בשני. והמתייונים? ניצחו בלי שום ספק. היום כולם מתיוונים. אפילו לבני המלך, אריסוטבולוס והורקנוס, לא טרחו לתת שמות עבריים.
אוינק , אוינק! אני צווח למטה. "אולי תורידו אותי כבר?" אבל היהודים שלמטה נחושים, מושכים בחבל ומעלים אותי מעלה אל היהודים שמעבר לחומה , אל הר הבית.
החומה גבוהה, והרוח הירושלמית קרירה. למרות שיש לי הרבה שומן חזיר בין הצלעות עדיין קר לי. אין לי פרווה, הרי. אני לא כמו הכבשים שמעלים פה תמיד לעולה. תמיד כבשים. למה היום הם מעלים חזיר? הגיעו לכבש השישה עשר ונרדמו?
הם הרי לא ישחטו אותי שם במקדש שלהם. אני חיה טמאה, זה מה שיפה בי. כך שאני לא מפחד משחיטה. יש לי רק פחד גבהים.
במבט – על, ירושלים נראית מטרופולין ענק. עוד מילה יונית לעיר עברייה. על כל החנויות מתנוססים שלטים באותיות יווניות, וכולם סוגדים למותגים ולאלילים אופנתיים. התרבות העברית קורסת ונעלמת. חבל. הייתי מצפה מהיהודים לחבק אחד את השני לפני שהם מחבקים מישהו זר. הורקנוס למשל, כרת ברית עם אדומי מיוחס בשם אנטיפטרוס (אבא של אחד, הורדוס), שהיה מקושר אל כל מצביאי האיזור, ושניהם ביחד נלחמו באריסטובולוס והבריחו אותו ואת החבר'ה הצדוקים שלו אל הר הבית. עכשיו הם מתבצרים בבית המקדש.
רק מה? אנטיפטרוס והחברים הגויים שלו שכחו שליהודים יש משהו שקוראים לו קרבן תמיד. בכל יום הם חייבים להעלות קורבן לאלוהים שלהם. זוהי פעולה שמאחדת אותם, שעושה להם הרגשה שהם עובדים כולם בשביל משהו שיותר גדול מהשאיפות האישיות שלהם. תחושה בלתי יוונית בעליל.
כך שיש שיתוף פעולה בין היהודים שצרים לבין היהודים שבמצור. אלו שבפנים משלשלים למטה סלסלה עם מטבעות כסף, ואלו שבחוץ מניחים בסלסלה כבש שמנמן ומעלים אותו למעלה, וכך עבודת התמיד נמשכת. האלוהים של היהודים מרוצים. והעם הזה נשאר מאוחד.
אבל היום כשכוהניו
הוא לא יודע שאני לא עובד טוב בתור קורבן? הרי ברגע שהכוהנים במקדש יראו אותי הם יתמלאו שאט נפש ו..ו... ההה!!! הוא יודע! הוא יודע האנטיפטרוס הזה! בגלל זה הוא מעלה אותי עכשיו למעלה! הוא רוצה לעשות תרגיל מסריח. הוא עשה ממני חזיר טרויאני! הוא רוצה להפסיק את סחר החליפין.
גרוע מזה! הוא רוצה לבטל את עבודת השם, את הדבר היחיד שמחזיק את העם הזה מאוחד, את הבסיס של התרבות היהודית. אוינק! אוינק! אני חייב לעשות משהו! אני מותח את הזנב הקצר שלי ואת פרסותי השסועות, מנסה להתנדנד קצת, לוקח תנופה..וכן..אני מצליח להגיע אל החומה. אמאלה החזרזירה, איזה גובה, איזה פחד..
אני בדיוק באמצע של החומה. בחצי הדרך בין הרשעים שלמטה לרשעים שלמעלה. מה עכשיו? אני חייב להפסיק את זה. אני נועץ ציפורניים חזק באבני החומה ובאזוב הגדל בין סדקיה. הם לא יזיזו אותי מפה. קשה. אני רועד ממאמץ או שבעצם כל האדמה מסביב רועדת..אבל אני לא משתף פעולה עם האמפריה היוונית. אני אמנם לא כשר, אבל יש לי מוסר טבעי. לא אתן לתרבות יהודית מפוארת כזו להדלדלללללל...
נא להמתין לטעינת התגובות
