אנדרו ג'קסון
הנשיא השביעי (1837-1829)
ג'קסון נולד ב-15 במרס 1767 בווקסהאו שבקרוליינה הדרומית, בנם של זוג מהגרים מצפון אירלנד. אביו מת ימים אחדים לפני הולדתו והותיר את ג'קסון לבד עם אמו ושני אחיו. בצעירותו הוא קיבל חינוך לא מסודר וכבר בגיל 13 שימש כשליח במלחמת העצמאות ואף נפל בשבי הבריטי.
לאחר המלחמה השקיע ג'קסון את זמנו בלימודים ובגיל 20 הפך לעורך דין. ב-1788 עבר ג'קסון לטנסי, שם עבד כעורך דין וכתובע ורכש את חלקת האדמה הראשונה שלו ליד נשוויל, עליה הקים את מעונו – ההרמיטאז'.
בטנסי פגש ג'קסון את רייצ'ל דונלסון רוברדס, רעייתו של קצין צבא קנאי. הוא התאהב בה וב-1791 הם נישאו אחרי שסברו כי בעלה של רוברדס התגרש ממנה רשמית. אולם הגירושים נכנסו לתוקף רק שנתיים לאחר מכן ובינואר 1794 נישאו ג'קסון ורייצ'ל מחדש. ג'קסון שמר על כבודה של רעייתו וב-1806 הרג בדו-קרב אדם שהשמיץ את רייצ'ל.
ב-1796 נבחר ג'קסון לנציג הראשון של טנסי בבית הנבחרים האמריקני ולאחר שנה כיהן גם בסנאט, אך נאלץ לפרוש אחרי זמן קצר בשל קשיים כלכליים. ב-1798 הוא מונה לבית המשפט העליון בטנסי, בו כיהן עד 1804, ולאחר מכן פרש לביתו והשקיע בהרחבתו.
עם פרוץ המלחמה מול בריטניה ב-1812 הציע ג'קסון, שהחזיק בדרגת קצונה, את שירותיו לצורך פלישה לקנדה או לפלורידה. למורת רוחו הוא מונה לאחראי על כוחות המתנדבים והודח לאחר זמן קצר. אולם ג'קסון לא ויתר וקיבל את הפיקוד על המיליציה של טנסי שנלחמה יחד עם כוחות סדירים ועם כמה שבטים אינדיאנים. כוחותיו של ג'קסון טבחו בשבט האינדיאני "רד סטיקס" שרצח מתיישבים במיסיסיפי. ג'קסון, שקיבל דרגת מייג'ור גנרל, הפך לסמל לאומץ – כינויו היה "אולד היקורי" שמשמעותו אמיץ - והדבר בא לידי ביטוי בניצחון הגדול על הבריטים בניו-אורלינס בסיום המלחמה.
אחרי שפעילותו הצבאית נגד האינדיאנים סייעה להשגת השליטה על פלורידה, חזר ג'קסון ב-1824 לחיים הפוליטיים כאשר המחוקקים בטנסי בחרו בו למועמד לנשיאות. אולם הפיצול במפלגה הרפובליקנית-דמוקרטית גרם לכך שמולו התייצבו עוד שלושה מועמדים. ג'קסון אמנם זכה למרבית הקולות, אולם אף אחד מהמועמדים לא קיבל מספיק אלקטורים וההכרעה עברה לבית הנבחרים. אחד המועמדים, הנרי קליי, העביר את תמיכתו לג'ון קווינסי אדמס והבטיח את בחירתו. לאחר מכן מונה קליי למזכיר המדינה וג'קסון, שטען כי מדובר ב"שוחד", לא הסכים לסלוח.
בבחירות 1828 הגיעה הנקמה. ג'קסון שוב מונה למועמד מטעם טנסי והצליח להשיג
למוד ניסיון מבחירות 1824 הציע ג'קסון בנאומו הראשון בפני הקונגרס לבטל את קולג' האלקטורים ולקבוע כי המנצח הוא הזוכה ברוב הקולות. הוא גם יצא נגד מחזיקי המשרות לכל החיים והאמין כי תפקידי הממשל יכולים להיות כה פשוטים שהמשרדים צריכים לעבור בסבב בין האנשים המתאימים.
ג'קסון לא נהנה משקט בתוך מפלגתו שהחלה להתפצל לשני קטבים – הדמוקרטים שתמכו בו והרפובליקנים הלאומיים – הוויגים – שהתנגדו לו. מנהיגי הוויגים, בהם הנרי קליי ודניאל וובסטר, טענו כי הם מגני החירויות מול ג'קסון וזאת מאחר שהוא נהג לעקוף את הקונגרס ולהשתמש רבות בזכות הווטו. אולם כאשר קליי התמודד מול ג'קסון בבחירות 1832 הוא קיבל רק 49 אלקטורים מול 219 שקיבלו ג'קסון והמפלגה הדמוקרטית.
הקרב המרכזי בין הנצים היה סביב הקמת הבנק השני של ארה"ב שהיה תאגיד עצמאי אך בשליטה של הממשלה. ג'קסון התנגד לבנק וקליי ו-וובסטר, שהיו עורכי הדין של הבנק, הובילו את הקרב נגד הנשיא שלא נכנע והטיל וטו על ההחלטה להמשיך את פעילות הבנק. ביטול הבנק גרם לאינפלציה ובהמשך למיתון עמוק.
משבר חריף נוסף בקדנציה הראשונה היה מול סגן הנשיא קלהון, שטען כי למדינת האם שלו, קרוליינה הדרומית, יש זכות לא להכיר במכסים או בחוקים פדרליים אחרים שנוגדים את האינטרסים של המדינה. הקרב בין האישים הפך אישי וקלהון התפטר מתפקידו כשואן-ביורן מחליף אותו אחרי הבחירות. רק פשרה בנושא המכסים ב-1833 מנעה עימות חריף יותר.
ג'קסון היה הנשיא הראשון שנעשה ניסיון לפגוע בו. ב-6 במאי 1833 ש טג'קסון על גבי ספינת הצי "סייגנט" לטקס הנחת אבן הפינה לאנדרטה לזכר אמו של ג'ורג' וושינגטון. במהלך עצירה בוירג'יניה ניגש רוברט רנדולף, שהודח על ידי ג'קסון מהצי בשל מעילה, והכה את הנשיא. רנדולף נמלט מהמקום והנשיא החליט שלא להגיש נגדו תביעה.
אולם זו לא היתה ההתקפה היחידה. ב-30 בינואר 1835, בעת שצעד בגבעת הקפיטול להלווייתו של חבר בית הנבחרים, התקרב אליו ריצ'רד לורנס וכיוון אליו שני אקדחים, אולם לא הצליח לירות. ג'קסון הכה את לורנס עם המקל שלו בעוד אחדים מהנוכחים מנסים להרגיעו.
לורנס טען כי עשה זאת כי איבד את עבודתו והאמין כי רצח הנשיא יביא לו כסף. הוא גם טען כי הוא המלך הבריטי ריצ'רד השלישי וכי ג'קסון היה הפקיד שלו. לורנס הוכרז בלתי שפוי ואושפז.
אחרי שסיים את כהונתו פרש ג'קסון להרמיטאז' ונאלץ להתמודד עם מצב כספי קשה בשל בזבזנותו של בנו המאומץ. ג'קסון נותר בעל השפעה על המפלגה הדמוקרטית והעביר את תמיכתו מבן בריתו ואן-ביורן לג'יימס פולק בבחירות 1844. הוא גם תמך בסיפוח טקסס והספיק לראות את המהלך מתבצע. ב-8 ביוני 1845 מת ג'קסון במעונו ונקבר לצד רעייתו.
