וויליאם ג'פרסון קלינטון
הנשיא ה-42 (2001-1993)
הוא נולד כוויליאם ג'פרסון בליית' הרביעי בהופ שבארקנסו ב-19 באוגוסט 1946, שלושה חודשים אחרי שאביו נהרג בתאונת דרכים. כאשר היה בן שנתיים שלחה אותו אמו לגדול אצל סבו וסבתו. שנתיים לאחר מכן נישאה אמו לרוג'ר קלינטון והמשפחה עברה להוט ספרינגס, ארקנסו, שם למדו ביל ואחיו הצעיר רוג'ר בבתי ספר ציבוריים. אביו החורג הכה לא פעם את אמו והשניים התגרשו, אך נישאו שוב כאשר ביל היה בן 15 ואז הוא החליט לאמץ את השם קלינטון.
בתיכון השתתף קלינטון בפעילויות ציבוריות וב-1963 הוא נבחר כסנאטור של לגיון הבנים האמריקנים ונשלח לוושינגטון, שם הוא פגש את הנשיא קנדי שהפך לדמות הפוליטית הנערצת ביותר עליו ואשר השפיע על המשך דרכו. קלינטון אף הצטיין בנגינה בסקסופון, אך דחה מלגת מוזיקה באוניברסיטה.
אחרי התיכון למד קלינטון יחסים בינלאומיים באוניברסיטת ג'ורג'טאון ועבד אצל הסנאטור וויליאם פולברייט, יו"ר ועדת יחסי החוץ בסנאט, שהיה מהבולטים במתנגדים למלחמת וייטנאם. עבודתו לצד הסנאטור הגבירה גם אצל קלינטון את ההתנגדות למלחמה.
ב-1968 זכה קלינטון במלגה ללימודים באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. בזמן הלימודים הוא קיבל צו גיוס הוא הגיע למתקן אימוני המילואים באוניברסיטת ארקנסו, אולם בסופו של דבר הוא לא גויס אחרי שקיבל מספר גבוה בהגרלות הגיוס באותה שנה.
ב-1970 החל קלינטון ללמוד בבית הספר למשפטיים בייל. שם הוא פגש את הילארי רודהם, ילידת שיקגו. השניים עבדו יחד בקמפיין הבחירות של ג'ורג' מק'גאוורן בקיץ 1972 ובשנה לאחר מכן סיימו את הלימודים. קלינטון שב לארקנסו ללמד משפטים באוניברסיטה בעוד הילארי עברה לוושינגטון כדי לעבוד בבית הנבחרים במהלך משפט ההדחה של הנשיא ניקסון.
את דרכו הפוליטית החל קלינטון ב-1974 כאשר התמודד על מושב בבית הנבחרים מול הנציג המכהן אולם הפסיד אחרי קרב צמוד. עם זאת, מועמדותו זיכתה אותו בתשומת לב ציבורית ושנתיים לאחר מכן הוא נבחר לתובע הכללי של ארקנסו.
ב-1978, כאשר היה רק בן 32, נבחר קלינטון למושל ארקנסו. במהלך כהונתו הוא שיפר את מצב החינוך והכלכלה במדינה והביא משרות
עם זאת, קלינטון לא הצליח להיבחר לכהונה נוספת ב-1980. לכך הביאו הזעם של הבוחרים על כך שהוא הביא אנשים מחוץ לארקנסו כדי שישמשו בתפקידים בממשל והחלטתו להטיל תשלומים על כלי רכב כדי לממן בניית כבישים ובניינים. גם חוסר יכולתו לטפל באלפי הקובנים שגורשו מארצם ושוכנו במחנה בארקנסו השפיעו על הבוחרים.
קלינטון הצטרף למשרד עורכי דין בליטל רוק, אולם לא ויתר על שאיפותיו. ב-1982 הוא שוב נבחר למושל המדינה והצליח לצמצם את ממדי האבטלה. בזכות מדיניותו לקידום החינוך, הכלכלה והתעסוקה במדינה הוא נבחר למושל לארבע קדנציות נוספות בין 1990-1986 ובסקר מ-1991 הוא אף נבחר למושל היעיל ביותר בארה"ב.
קלינטון וגור יצאו למסע ברחבי ארה"ב כשהם שמים דגש על המעמד הבינוני ועל חוסר שביעות הרצון הציבורית מהמצב הכלכלי והחברתי. התקווה לשינוי שהבטיח קלינטון – שבאה לידי ביטוי בשיר "אל תפסיק לחשוב על המחר" שליווה את הקמפיין – עזרה לו להביס את הנשיא המכהן ג'ורג' בוש ואת המועמד העצמאי רוס פרו ולהיבחר לנשיא ה-42 כאשר הוא רק בן 46.
מתחילת כהונתו יישם קלינטון את מדיניותו בתחום הפנים. הוא ביטל את התקנה שקבעה כי רק רופאים יכולים לדון עם מטופלות בהפלות במרפאות במימון פדרלי, הוא חתם על חוק שקובע כי בתי עסק גדולים יאפשרו לעובדים 12 שבועות של חופשה ללא תשלום במקרי חירום משפחתיים והסכים לפשרת "אל תשאל, אל תספר" לגבי שירות הומוסקסואלים בצבא. הנשיא גם הצליח להעביר חוק לקיצוץ מסים גדול ולקיצוץ בהוצאות הממשלה ומיליוני מקומות תעסוקה חדשים נוצרו.
אחד הכישלונות הגדולים של קלינטון היה ניסיונו לערוך רפורמה במערכת הבריאות והוא מינה את רעייתו לפקח על התהליך, צעד שגרר ביקורת ציבורית קשה. אחרי שהוצגה התוכנית לקונגרס נמשך הדיון במשך חודשים ארוכים ובסופו של דבר, בספטמבר 1994, הוחלט להפסיק את מאמצי הרפורמה.
בתחום מדיניות החוץ נטלה ארה"ב חלק במשימות שמירת השלום בסומליה ובבלקן. אחרי שבאוקטובר 1993 הופלו מסוקים אמריקניים בסומליה ו-18 חיילים נהרגו, החזיר קלינטון את הכוחות מהמדינה האפריקנית. קלינטון גם סייע להשיג את הסכם דייטון לפתרון הסכסוך בבוסניה. כמו כן עזרו כוחות אמריקניים לנשיא האיטי לשוב לשלטון במדינתו וקוריאה הצפונית הסכימה להפסיק את תוכניתה הגרעינית (אם כי בהמשך היא חידשה אותה).
קלינטון גם שם דגש על תהליך השלום בין ישראל לבין שכנותיה. בספטמבר 1993 הוא אירח את טקס החתימה על הסכם אוסלו בין ישראל לבין אש"ף ושנה לאחר מכן נכח בטקס חתימת השלום בערבה בין ישראל לבין ירדן. קלינטון גם ניסה לקדם שיחות שלום בין ישראל לבין סוריה ואירח את הרמטכ"לים של שתי המדינות בבית הלבן. רצח ראש הממשלה יצחק רבין בנובמבר 1995 השפיע קשות על קלינטון שראה בו דמות של מנהיג נערץ והוא טבע את המשפט "שלום חבר".
גם עיראק המשיכה לעמוד במרכז מדיניות החוץ וקלינטון הורה פעמיים על תקיפות בעקבות הפרות של הסכם הפסקת האש שסיים את מלחמת המפרץ ב-1991. אחת ההתקפות גם היתה בתגובה לתוכנית להתנקש בחייו של הנשיא לשעבר בוש במהלך ביקור בכוויית.
בבחירות האמצע ב-1994 ספגו הדמוקרטים מכה קשה כאשר הרפובליקנים זכו לשליטה בשני בתי הקונגרס. הרפובליקנים, בהנהגת יו"ר בית הנבחרים ניוט גינגריץ', קידמו חוקים משלהם וקלינטון נאלץ לפסול את רובם. רק לקראת סוף 1995, כאשר משרדי הממשלה הושבתו על רקע אי אישור התקציב והציבור האשים את הרפובליקנים באחריות למבוי הסתום, הצליח קלינטון להתחזק שוב.
באוגוסט 1996, כאשר הבחירות כבר היו קרובות, אישר קלינטון חוק שביטל את מערכת הרווחה שהוקמה בימי הנשיא פרנקלין רוזוולט ואשר קבע כי המדינות יטפלו בצרכי התושבים וכי אף משפחה לא תזכה לסיוע ציבורי יותר מאשר חמש שנים. החוק חסך לממשלה 55 מיליארד דולר.
בבחירות לנשיאות היה קלינטון המועמד היחיד של המפלגה כאשר מולו ניצבו בוב דול הרפובליקני ורוס פרו העצמאי. הכלכלה הפורחת, יחד עם קמפיין חלש מצדו של דול, הבטיחו לקלינטון את הניצחון עם 379 אלקטורים לעומת 159 אלקטורים לדול. קלינטון היה הנשיא הדמוקרט הראשון מאז רוזוולט שנבחר לקדנציה שנייה.
במהלך הכהונה השנייה ניסה קלינטון לעבוד יחד עם הקונגרס הרפובליקני, בעיקר בנושאי התקציב, אולם עדיין נרשמו עימותים. באוגוסט 1997 היה קלינטון הנשיא הראשון שהשתמש בזכות הווטו על סעיפים מסוימים בחוקים ולא על החוקים במלואם. אולם אחרי ביקורת ציבורית קבע בית המשפט העליון כי מדובר בצעד שמנוגד לחוקה.
נשיאותו של קלינטון נתקלה בכמה שערוריות. עוד לפני הבחירות ב-1992 התגלו טענות בדבר התנהלות בלתי תקנית של קלינטון, של רעייתו ושל שותפיהם העסקיים מארקנסו בעסקה נדל"ן כושלת. כאשר קלינטון כבר היה נשיא מונה תובע מיוחד לחקור את פרשת ווייטווטר שהביא להתפטרות של כמה מבכירי הממשל ולהרשעה של מקורבים לזוג. בסופו של דבר נקבע כי אין בסיס להניח שבני הזוג קלינטון היו מעורבים בפעילות פלילית.
אולם המשבר הקשה ביותר בתקופת הנשיאות פרץ בינואר 1998 כאשר לרשותו של קנת סטאר, החוקר בפרשת ווייטווטר, הגיע מידע על רומן לכאורה בין קלינטון לבין מוניקה לוינסקי, צעירה ששימשה מתמחה בבית הלבן. קלינטון הכחיש את הטענות כשהוא מכריז "לא קיימתי יחסי מין עם האישה הזו".
סטאר פתח בחקירה מקיפה וזימן את קלינטון להעיד בפני חבר מושבעים. קלינטון הודה כי קיים "יחסים פיזיים בלתי ראויים" עם לוינסקי. בתצהיר שהגיש במסגרת התביעה של פאולה ג'ונס טען קלינטון כי הוא לא קיים עם לוינסקי יחסי מין, אך לידי סטאר הגיעה שמלה של לוינסקי עם זרע של הנשיא.
בסופו של דבר הגיש סטאר דוח של יותר מ-400 עמודים שבו הגיע למסקנה כי קלינטון הצהיר עדות שקר וניסה להסתיר את הפרשה. בנובמבר 1998 דנה הוועדה המשפטית של בית הנבחרים בדוח והחליטה לאשר ארבעה סעיפי הדחה מתוך 11 שהציג סטאר, ובית הנבחרים החליט לקבל שניים – עדות שקר והפרעה לצדק. ביל קלינטון הפך לנשיא השני בהיסטוריה אחרי אנדרו ג'קסון שעומד למשפט הדחה. בתחילת ינואר 1999 נפתח המשפט בסנאט בראשותו של נשיא בית המשפט העליון, אולם בהצבעה המכרעת בפברואר לא הושג רוב של שני שלישים מהסנאטורים הדרוש להדחה. מיד לאחר מכן התנצל קלינטון בפני הציבור והפופולריות שלו נותרה בעינה. עם זאת, עדיין נותרה מתיחות רבה ביחסים של קלינטון עם רעייתו.
על אף פרשת לוינסקי, המשיך קלינטון לעסוק גם בענייני החוץ. באוגוסט 1998 התקיפו מחבלים של אל-קאעידה את השגרירויות האמריקניות בקניה ובטנזניה וגרמו למותם של מאות בני אדם. בתגובה הורה קלינטון על ירי טילים לעבר מטרות בסודן ובאפגניסטן. אחרי פיגועי ה-11 בספטמבר 2001 נטען כי ממשלו של קלינטון לא פעל מספיק נגד האיום האיסלאמי וכי גם הוחמצה הזדמנות לחסל את אוסמה בן-לאדן. במהלך כהונתו גם בוצע הפיגוע האיסלאמי הראשון בארה"ב – הניסיון להפיל את מגדלי התאומים בניו-יורק בפברואר 1993.
קלינטון גם המשיך להשקיע מאמצים בניסיון להשיג שלום במזרח התיכון. ב-1998 הוא אירח את ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, ואת יו"ר הרשות הפלשתינית, יאסר ערפאת, והביא לחתימת הסכם וואי. ביולי 2000 כינס קלינטון את ועידת קמפ דיוויד עם ערפאת ועם ראש הממשלה אהוד ברק בניסיון לדון בהסדר קבע, אולם השיחות נכשלו וחודשיים וחצי לאחר מכן נפתחה האינתיפאדה. גם הניסיון להביא להסכם שלום בין ישראל לבין סוריה נכשל למרות מפגש היסטורי בין ברק לבין שר החוץ הסורי אחרי שהנשיא הסורי אסד הפסיק את המגעים. קלינטון הוא גם הנשיא האמריקני שביצע את המספר הרב ביותר של ביקורים בישראל, במהלך כהונתו ואחריה.
בצפון אירלנד, לעומת זאת, רשם קלינטון הישג מרשים. באפריל 1998 הביא השליח המיוחד שמינה קלינטון לגיבוש "הסכם יום שישי הטוב" בין בריטניה, אירלנד והצדדים היריבים בחבל שהביא לסיום הסכסוך הארוך שהביא למאות הרוגים. קלינטון אף ביקר בצפון אירלנד וזכה לקבלת פנים חמה.
בדצמבר 1998 הורה קלינטון על מבצע "שועל המדבר" ובמשך ארבעה ימים הופצצו מטרות ברחבי עיראק בתגובה לסירובו של סדאם חוסיין לציית להחלטות מועצת הביטחון ולאפשר פיקוח על הנשק להשמדה המונית.
במסגרת מדיניות החוץ הפעילה שלו השקיע קלינטון בהרחבת נאט"ו למזרח אירופה, הרחיב את הסחר הבינלאומי והוביל קמפיין נגד סחר בסמים. בכל מקום שאליו הגיע ברחבי העולם הוא התקבל באהדה ובחום.
כאשר סיים קלינטון את כהונתו היתה ארה"ב בתקופה המשגשגת ביותר בתולדותיה. האבטלה היתה ברמתה הנמוכה אי פעם, האינפלציה ברמה הנמוכה מזה 30 שנה והבעלות על בתים היתה הגבוהה בהיסטוריה. אחוזי הפשע היו נמוכים בערים רבות וקלינטון גם פעל למען סיום האפליה הגזעית.
השערוריות לא הפסיקו לפקוד את קלינטון גם בשבועות הראשונים אחרי שפרש. בני הזוג קלינטון זכו לביקורת ציבורית על שלקחו עמם מתנות שקיבלו במהלך שהותם בבית הלבן. כמו כן נמתחה ביקורת קשה על כמה מהחנינות שהעניק קלינטון ביומו האחרון, בהן למארק ריץ' שהיה מבוקש על העלמת מס, כשנטען כי החנינות ניתנו בתמורה לתרומות.
אחרי הפרישה עברו בני המשפחה לצ'פאקוואה שבניו-יורק מאחר שהילארי נבחרה בנובמבר 2000 לסנאט מטעם המדינה, "האישה הראשונה" הראשונה שנבחרה. קלינטון – שכונה "הנשיא השחור הראשון" הקים משרד אישי ברובע הארלם בניו-יורק.
הוא הקים את קרן וויליאם ג'פרסון קלינטון שמסייעת למאבק באיידס ברחבי העולם. ב-2005 הוא הקים את היוזמה הבינלאומית שנאבקת בבעיות של בריאות, עוני, התחממות כדור הארץ ועימותים אתניים ודתיים. אחרי הצונאמי באסיה בסוף 2004 החל קלינטון בשיתוף פעולה עם קודמו, הנשיא ג'ורג' בוש האב, והם סייעו לנפגעי השיטפונות ובהמשך גם לנפגעי הוריקן קתרינה.
בספטמבר 2004 התגלה בצילום רנטגן כי קלינטון סובל מסתימת עורקים והוא נאלץ לעבור ניתוח מעקפים. הצוות הרפואי העריך כי אלמלא הניתוח היה קלינטון עובר התקף לב משמעותי בתוך חודשים ספורים.
אחרי שהילארי – שנבחרה לסנאט גם ב-2006 – הודיעה כי היא מתכוונת לרוץ לנשיאות, התגייס קלינטון לעזרתה, גם כסוג של פיצוי על השנים שהקדיש בעצמו לפוליטיקה וגם על חוסר נאמנותו במהלך הנישואים. קלינטון השתתף בעצרות לצדה של רעייתו ולבדה ולא נמנע מלתקוף את יריבה המרכזי, ברק אובמה, עד אשר נטען כי הוא נגרר לפסים גזעניים והוא נאלץ להנמיך פרופיל.
אחרי שאובמה זכה במועמדות הדמוקרטית לנשיאות החלה הילארי להתגייס לטובתו וקיימה עמו כמה עצרות. אולם קלינטון עצמו המשיך להיות מסויג ואף היו דיווחים כי הוא הביע ספק אם אובמה יכול לנצח בבחירות. אולם הדברים החלו להשתנות בוועידה המפלגה הדמוקרטית בדנבר כאשר קלינטון אמר בנאומו כי אובמה ראוי להנהיג את ארה"ב חזרה למקומה כמנהיגת העולם. לאחר מכן אף קיימו שני האישים פגישה ראשונה וקלינטון החל לקיים עצרות לטובתו של אובמה.
