אברהם לינקולן
הנשיא ה-16 (1865-1861 - נרצח במהלך כהונתו)
לינקולן נולד ב-12 בפברואר 1809 בבקתת עץ של חדר אחד במחוז הרדין בקנטאקי. אביו היה בעל חווה לא מצליח במיוחד ואמו לא ידעה קרוא וכתוב. ב-1811 עברה המשפחה לחווה חדשה בקנוב קריק. כאשר היה בן שש הלך לינקולן הקטן עם אחותו שרה לבית הספר הכפרי והחל לפתח את אהבתו לכתיבה. הוא סיפר כי הוא התאמן בכתיבה "בכל מקום שבו ניתן היה לשרטט קווים". העובדה שהחווה היתה מבודדת אפשרה לו להסתובב לבדו בטבע וללמוד בעיקר על עצים.
בסוף 1816 עברה המשפחה לאינדיאנה והשתקעה במחוז ספנסר, קילומטרים ספורים מנהר אוהיו, שם עזרו הילדים לאביהם לבנות צריף מעץ וממוטות שבו התגוררו עד שאייב ואביו סיימו להקים צריף עץ. את המזון אספו הילדים בטבע הפרוע שהקיף אותם מכל עבר.
בסתיו 1818 מתה אם המשפחה כתוצאה מהרעלת חלב ושרה, שהיתה רק בת 11, הפכה לדמות האימהית בבית עד אשר האב תומס התחתן עם האלמנה שרה בוש ג'ונסטון, אותה הכיר מצעירותו. למרות היותה האם החורגת, התחבבה שרה על שני הילדים והפכה את הצריף לראוי למגורים.
על אף שלא היתה משכילה עודדה שרה את אייב ללמוד וגם בבגרותו לא הפסיק לינקולן להצהיר על הערכתו ואהבתו אליה. הוא חזר לבית הספר אך במקום לא היו מורים קבועים. לינקולן לא התייאש והחל לקרוא בעצמו בכל הזדמנות, החל מהתנ"ך ועד רובינזון קרוזו.
בגיל 19 נכנס לינקולן לשוק העבודה. הוא החל להפעיל ספינת מטען בנהר לניו-אורלינס ושם נחשף לראשונה לחיים העירוניים ולשוק העבדים. לאחר מכן הוא עבד כמוכר בחנות ומבנה גופו המוצק סייע לו לזכות בכמה תחרויות היאבקות.
אחרי שסייע למשפחתו לעבור לאילינוי ב-1830 התמקם לינקולן בניו-סיילם. הוא התגורר במקום עד 1837 ועבד כמוכר בחנות. בתוך זמן קצר התפרסם לינקולן ברחבי העיירה הקטנה בזכות כוחו הפיזי וגובהו (1.90 מטרים), מוחו הזריז וחוש ההומור שלו. שם גם זכה לינקולן לכינוי "אייב ההוגן" מאחר שלא רימה את הקונים בחנות.
ב-1832 פרצה המלחמה בשבטים האינדיאנים של בלאק הוק, הצטרף לינקולן לצבא וקיבל דרגת קפטן מאנשיו על אף שלא היה לו כל רקע צבאי. בתום חודש השירות הוא התגייס שוב כטוראי. בסך הכל שירת לינקולן שלושה חודשים, אך לא נטל חלק באף קרב. המלחמה גם מנעה מלינקולן להיכנס לחיים הפוליטיים מאחר שהוא ניסה להתמודד לבית הנבחרים של המדינה, אך שירותו הצבאי מנע ממנו מלערוך כינוסים והוא הפסיד.
אחרי המלחמה החל לינקולן ללמוד
ב-1834 הוא הצליח להיכנס לבית הנבחרים של אילינוי, בו כיהן שמונה שנים והיה בין מובילי המהלך להעברת בירת המדינה מונדליה לספרינגפילד. במקביל הוא המשיך בלימודי המשפטים וב-1836 הפך לעורך דין.
ב-1839 פגש לינקולן את מרי טוד באחת המסיבות החברתיות בספרינגפילד. בתוך זמן קצר החלו השניים לבלות זמן ביחד, אולם משפחתה האריסטוקרטית של טוד סירבה ליחסיה עם לינקולן העני. מרי לא נכנעה וב-1842 הם נישאו. לבני הזוג נולדו ארבעה ילדים, אך רק אחד מהם הגיע לבגרות ואף שימש כשר בממשלה.
בגיל 38 נבחר לינקולן לבית הנבחרים של ארה"ב, אולם לא הצליח להיבחר מחדש אחרי שנתיים בשל התנגדותו למלחמה נגד מקסיקו. הוא שב לספרינגפילד כדי לחדש את פעילותו כעורך דין ולא הסתיר את שנאתו לעבדות.
ב-1854 הביע לינקולן את התנגדותו לחוק קנזס-נברסקה לגבי העבדות בשטחים החדשים ובאותה תקופה הוא סייע להקמת המפלגה הרפובליקנית ונחשב לנציג הבכיר שלה באילינוי. כאשר ניסה להתמודד לסנאט ב-1858 הוא התעמת עם סטיבן דאגלס, שנחשב לסנאטור החזק ביותר, על סוגיית העבדות. לינקולן הפסיד בבחירות, אך העימותים פרסמו את שמו ברחבי הארץ.
לקראת הבחירות לנשיאות ב-1860 מינתה המפלגה הרפובליקנית את לינקולן כמועמדה. הפילוג במפלגה הדמוקרטית על רקע המשבר בין הצפון לדרום, שגרם לכל פלג למנות מועמד משלו, אפשר ללינקולן לזכות בנשיאות מבלי לשאת ולא נאום פוליטי אחד. לינקולן הפך לנשיא הרפובליקני הראשון בתולדות ארה"ב.
בחירתו של לינקולן המתנגד לעבדות עוררה חשש במדינות הדרום והן החלו להודיע על היפרדותן מהאיחוד ועל הקמת הקונפדרציה. כאשר הושבע לינקולן לנשיא ה-16 הוא שלח אזהרה: "בידיכם, אחיי הבלתי מרוצים, ולא בידיי, הנושא של מלחמת האזרחים. הממשלה לא תתקיף אתכם. אין לכם שבועה להרוס את הממשלה, בעוד אני אעשה את מיטב יכולתי כדי לשמר ולהגן עליה".
ב-12 באפריל 1861 תקפה הארטילריה של הקונפדרציה את המוצב הפדרלי בצ'רלסטון שבדרום קרוליינה. שלושה ימים לאחר מכן קרא לינקולן ל-75 אלף מתנדבים להצטרף לצבא ולהתמקם בעמדות של האיחוד. זו היתה יריית הפתיחה של מלחמת האזרחים האמריקנית.
אחד הקרבות הקשים ביותר התנהל בגטיסברג שבפנסילבניה ביולי 1863. אחרי שהצפון הביס את צבא הדרום בפיקודו של הגנרל רוברט אי לי, הגיע לינקולן לשדה הקטל, שבו מצאו את מותם 7,000 חיילים, ונשא את נאומו המפורסם ביותר שעד היום נישא בפי כל ילד אמריקני. "כי נהיה נחושים שמתים אלו לא לשווא מתו - שאומה זו, בחסדי האל, תיוולד מחדש לחופש, וכי ממשלה של העם, על ידי העם, למען העם, לא תיעלם מהארץ".
ב-1864 נבחר לינקולן מחדש לנשיא כאשר הצפון בפיקודו של יוליסס גרנט המשיך להשיג ניצחונות עד אשר הדרום נכנע ב-9 באפריל 1865, בדיוק ארבע שנים אחרי שפרצה המלחמה.
בנאום השבעתו בתחילת מרס 1865 הפגין לינקולן נדיבות כלפי הדרום וקרא לפורשים להניח את נשקם ולשוב לאיחוד: "ללא רשעות כלפי אף אחד, עם צדקה לכולם, בנחישות, כפי שהאל נתן לנו לראות, הבה נחתור לסיים את העבודה שבה אנו נמצאים, לעטוף את פצעי האומה".
אולם לינקולן לא הספיק לטפל באיחוי הפצעים. חמישה ימים לאחר סיום המלחמה, ב-14 באפריל, הלך הנשיא עם רעייתו ושני חברים לראות הצגה בתיאטרון פורד בוושינגטון. במהלך המערכה השלישית זינק לעבר לינקולן השחקן ג'ון ווילקס בות', שאהד את הדרום, וכאשר הוא צועק בלטינית "מוות לרודנים" ירה בראשו של הנשיא. לינקולן מת למחרת בבוקר ומיליונים נפרדו ממנו כאשר גופתו הועברה ברכבת איטית מהבית הלבן ועד למקום קבורתו באוק רידג' שבאילינוי.
לינקולן הונצח בדרכים רבות ובין השאר דמותו מופיעה על שטר חמישה דולרים. אולם ההנצחה הבולטת ביותר לזכרו היא האנדרטה בבירה וושינגטון. בניית האנדרטה, הניצבת בקצה השדרה (המול) מול בניין הקפיטול ומעל בריכת ההשתקפות, החלה ב-1914 והיא נחנכה כעבור ארבע שנים. היא בנויה בסגנון יווני כאשר במרכזה פסל גדול של לינקולן יושב ומשני צדדיו כתובים הכרזת שחרור העבדים, נאום גטיסברג ונאום ההשבעה השנייה. על מדרגות האנדרטה נשא מרטין לותר קינג את נאומו המפורסם "יש לי חלום" ב-1963.
