הארי ס. טרומן
הנשיא ה-33 (1953-1945)
טרומן נולד בלמאר שבמיזורי ב-8 במאי 1884. זמן קצר לאחר לידתו עברה המשפחה לאינדיפנדנס, שם הוא למד בבית הספר. מאחר שלבש משקפיים הקפיד טרומן שלא להתרוצץ עם בני גילו והעביר את זמנו בקריאת ספרים, בעיקר היסטוריים, וקריאת התנ"ך. בחופשות הקיץ הוא היה מבלה עם אחיו ואחותו בבית סבו וסבתו, שם התוודע לעבודת החווה. הוא גם למד לנגן על פסנתר ובהמשך סיפר כי אם לא היה פונה לפוליטיקה כנראה היה נגן.
בעיות הראייה מנעו מטרומן להתגייס והוא החל לעבוד בבית מרקחת בקנזס סיטי כשבמקביל שירת במשמר הלאומי. בהמשך עבד טרומן גם בבניית מסילות ובבנק, אולם החיים העירוניים נמאסו עליו והוא שב לחווה של אביו, שם עבד במשך עשר שנים.
כאשר נכנסה ארה"ב למלחמת העולם הראשונה נקרא טרומן למשמר הלאומי ואחרי אימונים קצרים נשלח עם סוללת ארטילריה לצרפת, שם נלחם עד סיום המלחמה. אחרי המלחמה הוא קיבל דרגת רב סרן במילואים בכוחות הארטילריה.
ביוני 1919 התחתן טרומן עם בס וואלאס, שהיתה חברתו מאז ילדותם. בתם היחידה נולדה ב-1924. אחרי הנישואים השקיע טרומן את כל כספו בחנות בקנזס סיטי, אולם ב-1922 העסק קרס וטרומן ושותפו, אדי ג'ייקובסון, נאלצו לשלם את החובות במשך 12 שנה.
טרומן החל להיות פעיל במפלגה הדמוקרטית ומונה לתפקיד מנהלתי בבית המשפט של מחוז ג'קסון. על אף שלא היה זקוק להכשרה משפטית, החליט טרומן ללמוד והוא נרשם לבית הספר למשפטים בקנזס סיטי ולמד בערבים.
ב-1926 נבחר טרומן לשופט מנהלן בבית המשפט בג'קסון כשהוא אחראי על ועדות רבות. אחרי שנבחר בשנית ב-1930 הוא היה אחראי לבניית כבישים מהירים ובניינים.
ב-1934 נבחר טרומן לסנאט, שם כיהן במשך שתי קדנציות. לקראת הכניסה למלחמת העולם השנייה הוא סייר בעצמו ברחבי ארה"ב כדי לבדוק את ההכנות ובעקבות זאת הקים את הוועדה לבחינת הביטחון הלאומי. ועדה זו בדקה חברות וסוכנויות שייצרו אמצעי
ב-1944 נערכה התמודדות צמודה על המועמדות לסגן נשיא לצדו של רוזוולט. אחרי שהצירים הגיעו למבוי סתום נבחר טרומן כמועמד פשרה. רק לאחר שרוזוולט התעקש, הסכים טרומן לעזוב את הסנאט.
אחרי הבחירות כמעט שלא התייעץ עמו רוזוולט ולטרומן נותר בעיקר לנהל את ישיבות הסנאט. מותו של רוזוולט ב-12 באפריל 1945 הפך את טרומן לנשיא ה-33 ללא כל הכנה. "אני מרגיש כאילו הירח וכל הכוכבים נפלו עליי", אמר טרומן, אך מיהר ללמוד את כל הנושאים מאחר שארה"ב עדיין היתה בעיצומה של המלחמה.
שבועיים אחרי השבעתו גילה טרומן על "פרויקט מנהטן" לפיתוח פצצת אטום. הניסוי המוצלח בוצע ביולי במדבריות ניו-מקסיקו ובעקבות זאת פתח טרומן בהתייעצויות לגבי השימוש בנשק החדש לנוכח התמשכות המלחמה נגד יפן (באירופה הסתיימה המלחמה בתחילת מאי). אחרי היפנים סירבו לאולטימטום להיכנע, הושלכה ב-6 באוגוסט הפצצה הראשונה על הירושימה ולאחר שלושה ימים הושלכה פצצה שנייה על נגסקי. מיליוני בני אדם נפגעו ויפן נכנעה למחרת.
בסוף אפריל נערכה בסן פרנסיסקו הוועידה הבינלאומית להקמת האומות המאוחדות, הרעיון שקידם רוזוולט. טרומן תמך בארגון החדש ולאחר חתימת האמנה ביוני הוא פעל בסנאט לאישורה. בסוף יולי אישרו הסנאטורים את האמנה וארה"ב הצטרפה לארגון באופן רשמי בסוף 1945.
אחרי ששב מוועידת פוסטדם, שם דן עם סטלין ועם צ'רצ'יל על הבעיות אחרי המלחמה, פרצו שביתות המוניות ברחבי ארה"ב שנמשכו גם במחצית הראשונה של 1946. חוסר שביעות הרצון הציבורית סייעו לרפובליקנים להשיג רוב בקונגרס בבחירות בסוף השנה והדבר הקשה על טרומן להעביר חלק מהרפורמות החברתיות שתכנן.
בתחילת 1947 יצאה לדרך "דוקטרינת טרומן" שכללה סיוע למשטרים מול ניסיונות ההשתלטות הסובייטית ובתוך זמן קצר הועברו מאות מיליוני דולרים ליוון ולטורקיה. ביוני הציג מזכיר המדינה, ג'ורג' מרשל, תוכנית לסיוע למדינות אירופה כדי לשקם אותן אחרי המלחמה.
כאשר הרוסים הטילו מצור על ברלין ב-1948 הורה טרומן על הפעלת רכבת אווירית להעברת סיוע לתושבים עד אשר הסובייטים נסוגו. הוא גם פעל להקמת ברית צבאית שתגן על מדינות המערב וכך הונח הבסיס לייסוד ברית נאט"ו ב-1949.
ב-14 במאי 1948, דקות ספורות אחרי שדוד בן-גוריון הכריז על הקמת מדינת ישראל, הודיע טרומן כי ארה"ב מכירה בה. החלטתו של טרומן התקבלה אחרי ויכוחים קשים בקבינט מחשש שהדבר יפגע ביחסים עם הערבים ובגישה לנפט. טרומן קיבל לבסוף את ההכרעה כשבין שיקוליו היתה הכרתו את התנ"ך כשגם חברו היהודי מימי קנזס סיטי, אדי ג'ייקובסון, משכנע אותו לנקוט בצעד.
לקראת בחירות 1948 היו רבים במפלגה הדמוקרטית שניסו למנוע את המינוי של טרומן ורצו לשים במקומו את הגנרל דוויט אייזנהאואר, אולם הוא סירב להצעה וטרומן נבחר. קבוצה של דמוקרטים מהדרום, שהתנגדו למדיניות שקידם הנשיא למתן זכויות לשחורים, מינו מטעמם את הסנאטור סטרום ת'ורמונד. הרפובליקנים מינו את תומס דיואי.
ההערכות היו כי הרפובליקנים ינצחו בקלות. טרומן ניהל את הקמפיין בעצמו ויצא למסע ברחבי ארה"ב כשהוא תוקף את הקונגרס הרפובליקני. הבחירות היו הדרמטיות ביותר בתולדות המדינה והיו עיתונים שכבר מיהרו לכתוב כי דיואי הוא המנצח. אולם כאשר התפרסמו התוצאות התברר כי למרות אי תמיכת הדרום קיבל טרומן 303 אלקטורים, דיואי זכה ל-189 אלקטורים ות'ורמונד ל-39.
למרות ניסיונותיו של טרומן להביא לשלום עולמי הוא התאכזב קשות כאשר קוריאה הצפונית הקומוניסטית פלשה לדרום ביוני 1950. טרומן הורה לצבא האמריקני לסייע לכוחות האו"ם ואף הכריז על מצב חירום לקראת אפשרות של מלחמה כוללת מול הקומוניזם.
טרומן ניסה לשמור את העימות בתוך קוריאה. כאשר המפקד העליון במזרח הרחוק, הגנרל דאגלס מק'ארתור, ניסה לקדם תקיפה נגד סין שסייעה לקוריאה הצפונית הוא הדיח את הגנרל הנערץ שחזר הביתה כגיבור מלחמה.
את מרבית כהונתו השנייה העביר טרומן עם משפחתו במעון האירוח בלייר האוס בשל שיפוצים נרחבים בבית הלבן. ב-1 בנובמבר 1950, בעת שטרומן נח בצהריים, הגיעו למקום שני טרוריסטים חמושים מפורטו ריקו. שוטרי הבית הלבן רדפו אחריהם, הרגו אחד ופצעו אנושות את השני. שוטר אחד נהרג ושניים נפצעו בתקרית. למרות האירוע המשיך טרומן בשגרה ואמר כי "נשיא צריך לצפות לדברים כאלה".
ב-1952 נטען כי ממשל טרומן היה מעורב בשחיתות אחרי שחקירה של הקונגרס גילתה אי סדרים בכמה משרדי ממשלה. טרומן הורה לתובע הכללי לסלק את הפקידים הבעייתיים.
ב-1947 אישר הקונגרס את התיקון ה-22 לחוקה שהגביל את כהונת הנשיא לשתי קדנציות או לעשר שנים אם הוא נכנס לתפקיד בעיצומה של כהונה של נשיא אחר. על אף שהתיקון אפשר לו להתמודד לקדנציה נוספת, החליט טרומן שלא להיות מועמד בבחירות 1952. עם זאת, הוא ניסה לסייע לבחירתו של עדליי סטיבנסון, אך אייזנהאואר, שהתמודד מטעם הרפובליקנים, הוא שניצח בבחירות.
אחרי הפרישה שב טרומן לביתו באינדיפנדנס ופרסם את ספרי זיכרונותיו. חבריו גייסו תרומות שבעזרתן הוקמה הספרייה הנשיאותית על שמו. ב-26 בדצמבר 1972 הלך טרומן לעולמו ונקבר בחצר הספרייה.
