הסערה אמנם חלפה, אך השמיים לא התבהרו
קרב האקדוחנים בצהרי היום בין אולמרט לברק הסתיים בהסכם לילי. גדעון סער זעם, דליה איציק השתיקה והכנסת שוב צהלה ושמחה. הנבחרים
הבחירות התרחקו, גיבורי הסערה מלקקים את הפצעים, בודקים את השברים ואומדים את הנזקים. מי הרוויח, מי הפסיד, מי יצא "גבר" ומי "לוזר", והכדור חוזר בעצם למגרשו של טלנסקי, לחקירה החוזרת שתבהיר האם אולמרט בצרות צרורות. מי שעוד יכול לטרוף את הקלפים הוא עו"ד אורי מסר שטרם שלף את קלפיו. עדות מרשיעה שלו יכולה לגמור את כל הסיפור ולשלוח את אולמרט הביתה מוקדם מן הצפוי.
אהוד אולמרט הרוויח כמה חודשים של שקט, אבל גם הוא יודע שהוא חי על זמן שאול. מייד לאחר פגרת הקיץ יעלה על שולחן הכנסת תקציב המדינה. זו תהיה שעתה של ש"ס לסחוט את אולמרט במקום הכי כואב לו ולנסות להשיג את ההישג שהם כמו מייחלים לו – החזרת קצבאות הילדים.
תסריט מאוד לא דמיוני הוא שהממשלה עשויה ליפול דווקא על רקע תקציב המדינה, סיטואציה שעשויה להיות מאוד נוחה עבור מפלגת העבודה כדי לפרק את החבילה, אם יתברר להם שבסופו של דבר הדיל הלילי לא הביא להחלפתו של אולמרט בראשות קדימה.
את אנחת הרווחה שיצאה מעמקי גרונם של חברי הכנסת שלא רוצים בחירות ניתן היה לשמוע מקצה הארץ ועד קצה. בכנסת הנוכחית יודעים לפחות מחצית מחברי הכנסת כי לא ישובו לחבוש את ספסלי הבית בקדנציה הבאה.
האינטרס העליון של כמעט כל חברי הכנסת הוא בחירות רחוקות ככל האפשר ומתברר שייצר ההישרדות בחיים הפוליטיים גובר על כל יצר אחר. כמו שאמר בשעתו ח"כ יורם מרציאנו (עבודה): “אפשר לחשוב שאלפים מחכים למפלגת
קדימה היא בגדר השקעה מסוכנת עם הערת אזהרה בבורסה הפוליטית. גם לגמלאים על שני פלגיהם לא מחכים רבבות. האיחוד הלאומי מאוחד רק אצל רשם המפלגות. הסיעה מפוצלת ומסוכסכת. רק השבוע נחשף במעריב כי ח"כ אפי איתם, ראש מפלגת אח"י, חבר בכיר בגוש איחוד הלאומי-מפד"ל, מנהל מגעים עם ביבי נתניהו. ח"כ אורי אריאל, יו"ר הסיעה המשותפת, שיגר לו מכתב בהול בו דרש הבהרות והסברים.
אצל הערבים המצב לא טוב יותר והחשש שם הוא שחלקם לפחות לא יעבור את אחוז החסימה. בליכוד דווקא רוצים בחירות מהר ככל האפשר, כל זמן שאולמרט מסובך בחקירות, כל זמן שגאידמק לא הספיק להתארגן ולצבור כח, ועוד בטרם הבחירות המוניציפליות משום שהם יודעים היטב שקדימה חזקה במגזר המוניצפלי, יש לה גרעין גדול של ראשי ערים מכהנים ויש להם גם, מה שלא פחות חשוב, שר פנים מכהן.
הישג של קדימה בבחירות המקומיות יכול להשליך גם על הבחירות לכנסת. בליכוד מתבשמים כל הזמן מהסקרים שמנבאים להם מעל 30 מנדטים. מי שמחזיר את חבריו לפרופורציות הוא ראובן ריבלין שנוהג לומר: “אנחנו 32 בסקרים. בכנסת אנחנו רק 12”.
גם ליברמן, שמפנטז על תיק הביטחון, היה רוצה כבר להיות אחרי הבחירות שאז יוכל אולי להצטרף לקואליציית ימין כלבבו, לקבל תיק בכיר ולהפסיק לדשדש באפס מעשה באופוזיציה, שבה הוא נאלץ להתעסק עם מיזמים מוזרים כמו "מחוקק נולד", תחרות חוקים בנוסח "כוכב נולד" שיזמה מפלגתו, במקום להתמודד עם האיום האיראני.
ובמרצ, למה להם בחירות עכשיו? מה הם צריכים את ביבי בשלטון? וחוץ מזה על פי תקנון המפלגה חברי הכנסת זהבה גלאון, רן כהן ויוסי ביילין יצטרכו לעבור את מחסום 60 האחוזים בבחירות הפנימיות, כדי להיות שוב מועמדים ברשימה לכנסת הבאה. אז מה בוער להם בדיוק.
אולמרט הרוויח זמן ושקט תעשייתי. בהסכם הלילי עם העבודה ישנו לוח זמנים לקיום הפריימריז בקדימה, אבל בשום מקום לא נאמר שאולמרט אינו יכול להתמודד או שהוא חייב להתפטר מראשות הממשלה, אם נאמר ציפי לבני או שאול מופז ינצחו בהתמודדות.
אהוד ברק ומפלגת העבודה הרוויחו נקודות בכך שהצמידו אקדח לרכתו של ראש הממשלה והוא מצמץ ראשון, מה שאיפשר להם לרדת מהעץ הגבוה עליו טיפסו. אין ספק שהמהלך האולטימטיבי של העבודה הוא שהניע את תהליך הבחירות הפנימיות בקדימה.
מנגד ש"ס הפסידה הזדמנות לנצל את המשבר כדי לגבות מחיר כבד תמורת הישארותה בממשלה. אולמרט כבר היה מוכן לשלם להם בתכניות כלכליות שונות שעלותן כמיליארד שקלים, אך הם עמדו בתוקף עם החזרת הקצבאות ובינתיים נשארו בלי כלום.
הליכוד הוא המפסיד הגדול. הייתם צריכים לראות את פניהם של נתניהו וחבריו לאחר שקמו בבוקר והתבשרו כי אין רוב להקדמת הבחירות. סילבן שלום, האיש שהקדיש מאמצים אדירים בניסיון לגבש רוב סביב הצעת החוק לפיזור הכנסת, נחל תבוסה ממש על קו הגמר. מבחינתו הוא פעל נכון וגם צבר את כל הדיווידנדים התקשורתיים, אבל בשטח פעלו כוחות פוליטיים חזקים ממנו, שלא היו בשליטתו.
יו"ר סיעת הליכוד גדעון סער תפס השבוע עצבים. אפשר להבין אותו. הדיל או התרגיל הלילי בין העבודה לקדימה הוציא בבת אחת את האוויר ממפרשי הליכוד. זה כבר היה כל כך רחוק, השלטון נראה כבר במרחק נגיעה, אבל אז בא אהוד ברק ובעט בדלי.
ועל מי הוציא סער את העצבים? על יושבת ראש הכנסת, דליה איציק. למען מי שהחמיץ ולמען הדורות הבאים, הנה חילופי הדברים ביניהם:
סער: (לעבר חברי סיעת העבודה): "אתם סמרטוטים מארץ הסמרטוטים. פעם נוספת העדפתם את הכיסאות על טובת המדינה".
איציק: "הוא לא התכוון סמרטוטים. זה נמחק מהפרוטוקול".
סער: "אני מתכוון לסמרטוטים".
איציק: "אז אני אבקש שזה ימחק מהפרוטוקול".
סער: "זה ביטוי פרלמנטרי. אני עומד עליו ואת לא תצנזרי אותי".
איציק: "אני אעשה מה שאני רוצה. אני לא שואלת אותך".
סער: "את לא תצנזרי אותי כשאני על הבמה הזאת".
איציק בשלה: "זה ימחק מהפרוטוקול".
סער: "את לא תסתמי לי את הפה".
איציק: "תירגע".
סער: "גברתי. אני רגוע מאוד. זאת את שמפריעה לי לדבר בזמן שמוקצב לי".
איציק: "אתה נראה מאוד לא רגוע. תכבס את מילותיך בקפידה".
סער בזעם: "גברתי. אני לא אכבס מילה אחת. אני אגיד את האמת כפי שהיא ואני לא אתייחס להערות הפוליטיות שלך. כאשר את יושבת על הדוכן הזה את צריכה לנהל את הישיבה כיושבת ראש ממלכתית".
איציק: "אל תלמד אותי. תירגע. אל תלמד אותי. אני אלמד ממלכתיות לא ממך".
סער: "כשיש צורך אני אלמד אותך".
איציק: "לא ממך אלמד ממלכתיות".
סער: "כשיש צורך אני אלמד אותך. עשיתי את זה גם בעבר".
איציק: "אני תיכף אוריד אותך מהבמה. אתה רוצה לראות?"
סער: "את לא יכולה להוריד אותי מהבמה, גברתי. אין לך שום סמכות להוריד אותי".
איציק: "תירגע, תירגע. אתה רוצה לראות שאני יכולה?".
סער: "אני לא ארד לרמה הזאת".
איציק: "ירדת".
בשלב זה המשיך סער בנאומו. איציק ביקשה ממנו לסיים, אך הוא דרש תוספת זמן בשל ההפרעות. איציק זעמה ודרשה ממנו לרדת מייד מהבמה.
סער: "הזמן שלי לא הסתיים, גברתי".
איציק: "ברגע זה אתה יורד מהבמה".
סער: "לפי איזה סעיף בתקנון?".
איציק: "לפי סעיף 67 (ב). בבקשה תלמד אותו.
סער: "מה הוא אומר".
איציק: "אני לא חייבת להקריא לך. רד מהבמה".
סער: "אולי תקראי לסדרנים להוריד אותי. אני בזמן הדיבור שלי".
איציק: "רד מהבמה".
סער: "לא ארד. את לא תסתמי לי את הפה ואם את תסתמי לי את הפה את תתבזי".
בשלב זה ניסה להמשיך בנאומו, אך איציק סגרה לו את המיקרופון והוא ירד מהבמה כשחבריו נזעקים לעזרתו.
שטייניץ: את לא יכולה למנוע מהאופוזיציה את זכות הדיבור".
ריבלין: “שלי נעלייך מעל רגלייך".
נתניהו: "אנו רואים בחומרה רבה את החלטתך להרחיק את ח"כ סער מעל הבמה. רק במקרים קיצוניים מותר להגביל את חופש הביטוי, כי זו נשמת אפה של הדמוקרטיה. בלי זה אין דמוקרטיה".
סער זכה לגיבוי גם מזהבה גלאון, יו"ר סיעת מרצ: "האם כשדברים שנאמרים במליאה אינם נעימים ליו"ר הכנסת אז סותמים פיות? אולי לא הסכמתי עם כל הביטויים של סער, אבל זכותו של מי שנמצא באופוזיציה לעמוד על הדוכן ולומר את ביקורתו ולא יסתמו פיות בכנסת. יו"ר הכנסת צריכה להגן על הח"כים ולא על הממשלה. זו חובתה. אנו מצפים להגנה ממנה גם כשאנחנו אומרים דברם שאינם נעימים לשלטון".
כבר נאמר שאין שמחה כמו שמחה לאיד. כולנו יודעים שהחיים הפוליטיים הם כמו גלגל. פעם אתה למעלה ופעמיים אתה למטה. יואל חסון מקדימה שכח זאת כנראה ומיהר לחגוג על חשבונם של הליכודניקים המאוכזבים ו”הרכיב” עבורם את הממשלה הבאה.
"תראו חברי הכנסת", אמר חסון. "אנחנו באמת בעיצומו של מופע עצוב. צריך להשתתף בעצב הזה, במיוחד של הליכוד. אתמול בנימין נתניהו כבר היה בטוח שאו-טו-טו הוא חוזר לשכת ראש הממשלה. וסילבן שלום אתמול בלילה עבר בדרך הביתה והציץ, ככה, למשרד החוץ. ולימור לבנת התקשרה לד"ר דברת, לתוכניות חינוכיות ורפורמות מרחיקות לכת וגלעד ארדן הכין תוכנית עבודה למשרד התחבורה וגם יובל שטייניץ ניסה להשיג פגישה עם דיכטר ולבקש חפיפה.
"גדעון סער ביקש בכלל מבייניש פגישה וזבולון אורלב רצה לחזור למשרד הרווחה, ואפילו בדקו אפשרות להחזיר את דני נוה מהקפאה. את שטייניץ רצו למנות לשגריר במצרים ואילו את נתניהו כבר המליכו לראש ממשלה אין ספור פעמים בעשור האחרון. תאמינו לי, האיש הכמעט מנצח בסקרים. ראש ממשלת הכאילו. בשבילו זה מושלם כי כשהוא ראש ממשלת הכאילו אין עליו באמת את האחריות, כי אנחנו לא חושבים שהוא יכול להיות אחראי מספיק".
אותו יואל חסון מהקטע הקודם ניחן כנראה גם בחוש הומור. בהמשך לנאום הסטנדאפ קומדי שלו, שלא העלה צחוק על שפתיהם של הליכודניקים, אלא רק עיצבן אותם כהוגן, שחרר חסון את המשפט הבא, שדווקא השכיב את חברי הכנסת של הימין על הרצפה מרוב צחוק.
וכה אמר חסון: "תקשיבו. אנחנו חושבים ובטוחים שאנחנו טובים מכם. אנחנו יודעים שאנחנו טובים מכם. ואנחנו יודעים שכאשר נגיע לציבור, נגיע לציבור בידיים נקיות".
שמעת את זה, יואל? ראש ממשלה שנחשד בשורה של פרשות חמורות, שר אוצר לשעבר הנאשם בגניבה, חברי כנסת שנחקרים או שעומדים לדין, שר בכיר שהורשע בפרשת הנשיקה האסורה. ממש ידיים נקיות.
"אזרחי ישראל, החוק הזה הוא לא רישיון להרוג", זעק השבוע בגרון ניחר יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט, ח"כ מנחם בן ששון (קדימה), מעל הדוכן, לאחר שמליאת הכנסת אישרה ברוב גדול את הצעת החוק הפוטרת מאחריות פלילית מי שירה בפורץ שנכנס לביתו, לבית העסק שלו או לשטח חקלאי מגודר שברשותו.
זהבה גלאון ממרצ חשבה אחרת והזהירה כי החוק הזה יהיה בכייה לדורות משום שהוא נתפס כרישיון להרוג ויהפוך את ישראל למערב הפרוע. החוק, כזכור, נולד בעקבות פרשת שי דרומי, החקלאי שירה למוות בבדואי שפרץ לחוותו ועומד על כך לדין.
הלובי החקלאי התגייס במלוא עוצמתו כדי להעביר את החוק בכנסת. מצדדי החוק טוענים כי "ההוראה לא תחול במקרה שמעשה ההגנה היה לא סביר בעליל או במקרה של התגרות שהביאה לפריצה” וכי ישנם לפחות שישה מבחנים שיש לעמוד בהם בטרם יקבל מישהו פטור מאחריות פלילית.
על כך צריך לומר שהציבור לא מסתובב עם עורך דין צמוד ולא עם פרוטוקול דברי הכנסת. לעומת זאת רבים מאזרחי ישראל מצוידים בנשק. במדינה שבה האלימות גואה וסף העצבים של האזרחים נמוך, אין בכלל ספק שאזרח שיקלע באישון לילה פנים אל פנים מול פורץ שחדר לביתו יירה בו ורק אחר כך יילך לחפש באינטרנט את הוראות החוק.
יוזמי החוק, ובהם סמפכ"ל המשטרה לשעבר, יצחק אהרונוביץ, טוענים כי אזרחים רבים חשים שחייהם ורכושם הפכו להפקר ולכן צריך להחזיר להם את תחושות הביטחון. זו דוגמא נוספת כיצד המחוקק במו ידיו פוטר את המדינה ממחויבותייה.
במקום שהמשטרה תגן על האזרח, במקום שהמשטרה תפעל נגד פורצים ונגד בוזזי התוצרת והציוד החקלאי, במקום שהמשטרה תשים קץ להשתוללות בעיקר באזור הדרום הפרוע, הגורמת נזקים של מיליונים לחקלאים.
במקום שעקומת הפשיעה תרד, הכנסת והממשלה מנסים להרתיע את העבריינים באמצעות פטור לאחריות פלילית למי שיתקע כדור בראשו של פורץ. התוצאה יכולה, אגב, להיות גם הפוכה: הפורצים יחששו כעת שבעל דירה שהתעורר משנתו במהלך הפריצה עומד לירות בהם, והם יקדימו וירו בו.
לא רק אהוד ברק ירד השבוע מהעץ, אלא גם שר האוצר רוני בר-און בכבודו ובעצמו. לאחר שהודיע לעם ישראל על כוונתו לשלוח ידו אל קרנות ההשתלמות ולהטיל עליהן מיסים, צעד שהיה פוגע בראש ובראשונה בשכבות הביניים, שהיו מאז ומתמיד שק החבטות החביב על שרי האוצר, נאלץ בר-און להודות בטעותו, לנוכח האיום התקיף של ההסתדרות להשבית את המשק.
ממשלת אולמרט החלשה לא יכולה להתמודד מול ההסתדרות ושר האוצר לא מסוגל כיום לקדם תכנית שאפתנית כזו שחוגים נרחבים מתנגד לה נחרצות. לפחות היה לו את האומץ להתייצב בפני המיקרופונים ולומר “טעיתי". דבר נדיר במחוזותינו.
לישראלים יש שני מנהגים בולטים. אחד מהם הוא ללוות ללשכת הגיוס את הילדים המתגייסים והשני הוא ללוות בהמוניהם קרובים הנוסעים או הבאים מחו"ל. כעת מנסים בסיעת ישראל ביתנו לעגן בחוק את המנהג הראשון ולהעניק להורה שמלווה את ילדו לבקו"ם חצי יום חופש, על חשבון מכסת ימי החופשה השנתית שלו.
את הצעת החוק הגישו שלושה מחברי הכנסת של סיעת ישראל ביתנו – יצחק אהרונוביץ, רוברט אילטוב ויוסף שגל והיא נשמעת כאילו לקוחה היישר מתחרות "מחוקק נולד" שיזמה סיעתו של ליברמן.
ההצעה הזו מזכירה לי את הבדיחה שסיפר השבוע ח"כ רובי ריבלין: “פעם באו אל דוד בן גוריון בהצעה לקצר את שבוע העבודה במשק לארבעה ימים. בן-גוריון השיב: למה ארבעה ימים? בוא נתחיל קודם מיום עבודה אחד".
סיעת ישראל ביתנו מתמחה ביצירת חוקים פטריוטיים העוסקים בסמלים, אדמה, לאום, ציונות, שפה, המנון, זרים וכדומה. כך למשל חתמו כל חברי הסיעה על הצעת חוק, שהונחה השבוע על שולחן הכנסת, והנקראת "הצעת חוק יום העצמאות".
ההצעה באה "לאסור בחוק פעולות שיש בהן משום ציון יום העצמאות או הקמת המדינה כיום אבל והטלת עונש חמור על אלו המנצלים את אופייה הדמוקרטי והנאור של מדינת ישראל - על מנת למוטטה מבפנים". במילים אחרות – חוק נגד הנכבה.
חוק פטריוטי נוסף שהגישה השבוע הסיעה נועד לאסור על משקיעים זרים לרכוש בעלות או לחכור לדורות מקרקעין למטרות מגורים. וכך נאמר בדברי ההסבר: “מלאי המקרקעין בישראל הינו מצומצם, דבר הגורם להתייקרות רבה במחירי הדירות בישראל. לאחרונה מתפתחת תופעה אשר לפיה תושבים זרים רוכשים דירות להשקעה בישראל וחלקם הגדול אינו מוכן להשכירן, כאשר כל המטרה הינה העלאת מחירי הנכסים ועשיית רווחים.
התופעה האמורה גורמת לכך כי צעירים רבים בתחילת דרכם ומשפחות ברוכות ילדים המבקשות לשפר את תנאי מגוריהם אינן יכולות לעמוד במחירים הנדרשים. התופעה האמורה לעיל אף גורמת נזקים לרשויות מקומיות אשר חלקים רבים בתחומן עומדים ריקים מאדם ולא מאפשרת התפתחות אורבנית.
הצעת החוק באה למנוע השתלטות זרים על נכסי דלא ניידי לצרכי השקעה בלבד, אך מאפשרת לשר המשפטים מתן רשות לרכישת דירה למגורים במקרים סבירים. פה צריך לשאול האם הצעד הבא יהיה ביטול חוק השבות.
מדינת ישראל נתפסת בעיני רבים, גם בעיני ליברמן, כמדינת העם היהודי. רוב רוכשי הדירות הם יהודים מצרפת ומארצות הברית. מדוע יש לשלול מהם את הזכות להשקיע במדינת היהודים? והאם אם תחול גם על אוליגרכים רוסים? האם הצעד הבא יהיה למנוע מחברות פיננסיות זרות להשקיע בבורסה הישראלית, משום שמטרתן היא לעשות רווחים, לממש אותם בשעת כושר ולהוציא מפה את הכסף הקל שעשו.
אריק בנדר, האיש שלנו בכנסת, מסכם מדי סוף שבוע את השבוע שהיה במשכן: הצעקות במליאה, הוויכוחים בוועדות, התככים במסדרונות, הדילים במזנון והנבחרים שהכניסו עניין לחיים בכנסת.
נא להמתין לטעינת התגובות
