שופטי בג"ץ עוקפים את הדמוקרטיה
הניסיון מוכיח ששופטים מקבלים החלטות יותר תמוהות מנבחרי הציבור בשם האג'נדה ורומסים את הדמוקרטיה
ככל שמדובר בעיתונים פרטיים, מותר להם. ככל שמדובר בתקשורת הציבורית, אסור לה. זו הפרת חוק. חוק הרשות השנייה קובע שחובה לתת ביטוי ל"מגוון הדעות הרווחות בציבור". חוק רשות השידור מחייב "מתן ביטוי של השקפות ודעות שונות הרווחות בציבור".
אבל מה להם חוק כאשר הבולשביזם, או בשמו החדש, אג' נדה, שולט ברמה. צריך לשטוף את המוח להמונים-אז מתגייסים למלאכה.
דברים אמורים, כמובן, בהצעת החוק שנועדה להסדיר את סמכות בתי המשפט לבטל חוקים. במסגרת שטיפת המוח הקולקטיבית, למעט יוצאים נדירים מן הכלל, נוצר הרושם שמדובר ב"בושה וביזיון", ב "יצר הרע", ב "זדון אישי".
הכל , ובתנאי שיהיה כמה שפחות דיון לגופו של עניין, תוך כדי הפניית התומכים בדמוקרטיזציה ל"טיפול". כמו למשל אחד, שופט לשעבר, מישאל חשין, שכל הופעה שלו בתקשורת מוכיחה פעם נוספת ששופטים אינם מלאכים.
מדובר במסע שכולו הטעיה. ברוב המדינות הדמוקרטיות יש הליך שמאפשר פסילת חוקים. אלא שבכל המדינות הללו יש עוד שני מנגנונים שיוצרים את ההבדל: ראשית, בית המשפט החוקתי, המוסמך לבטל חוקים, הוא בית משפט ייצוגי.
כאשר יש מגוון של עמדות, לבית המשפט החוקתי
כך שצריך לשאול: האם סיפוח סמכות לביטול חוקים על ידי קבוצה הומוגנית שיש לה אג'נדה פוליטית היא ביטוי לדמוקרטיה? על מי הם רוצים לעבוד? אפשר לומר את זה בצורה ברורה יותר: האג'נדה ששולטת בעליון, גם אם לא של כל השופטים, קרובה יותר למרצ מאשר לכלל הציבור. לפי כל קנה מידה מדובר ברמיסת הדמוקרטיה.
הטענה המרכזית של חסידי האוליגרכיה היא שללא ביקורת שיפוטית תהיה פגיעה קשה בזכויות אדם. האמת הפוכה. הניסיון ההיסטורי מוכיח שיש יותר החלטות פוגעות של שופטים מאשר החלטות אנטי דמוקרטיות של מחוקקים.
הבעיה, אגב, אינה באותם חוקים בודדים שנפסלו בישראל. הבעיה מצויה בהתערבות בוטה, מוגזמת, מיותרת, באינסוף החלטות שלטוניות. ההחלטה לאשר את מועמדותו של עזמי בשארה, למשל, אף שמדובר ברמיסת חוק, איננה הגנה על זכויות אדם. כך גם האופציה לביטול חוק האזרחות, עניין המצוי על שולחן בג"ץ. זו עלולה להיות, כמובן, כפייה של אג'נדה פוליטית.
הבעיה בישראל איננה חוקים עוקפי בג"ץ. הבעיה הפוכה: בג"ץ עוקף את הדמוקרטיה. ואין זה מקרה שהמודל הישראלי, שבו שופטים גם ממנים את עצמם, גם נוקטים באימפריאליזם שיפוטי שאין לו אח ורע בעולם, וגם מתנגדים להקמת בית משפט לחוקה , הוא יחיד מסוגו בעולם. שהרי מדובר ברמיסת הדמוקרטיה.
אבל זה בסדר. מותר להם. התקשורת הציבורית מפמפמת את האג'נדה לשירות האוליגרכיה, תוך הפרת חוק. בשם שלטון החוק כמובן.
נא להמתין לטעינת התגובות
