השכלה חפיפית - ביטחון חפיף
את המחיר של תוכניות שמעניקות תואר אקדמי ב-16 חודשים לאנשי מערכת הביטחון משלמים הבוגרים - וגם החברה כולה
עצם התביעה מאוניברסיטה להסכים לתוכנית לימודים מקוצרת בת 16 חודשים לתואר ראשון, במקום 36 חודשים בארץ ו-48 חודשים בחו"ל, כבר זכתה לתהודה ציבורית. מתברר שאין כמעט מוסד להשכלה גבוהה, לרבות האוניברסיטה העברית, שאינו מציע תכנית "קומפקטית" ו"אטרקטיבית" לכוחות הביטחון השונים-צה"ל, שב"כ או המשטרה. במקרים אחדים, התוכניות הללו מצילות חוגי לימוד מסכנת סגירה וכליה. בכל תוכנית מיוחדת כזו יש לא רק ערך כלכלי למוסד האקדמי, אלא גם ערך תדמיתי שלא יסולא בפז. הבוגרים עתידים להתברג בצמרת הביטחונית או הפוליטית ולשאת את שם המוסד בקורות החיים שלהם.
אבל לרווחים הללו יש מחיר: העלות החברתית של מסלולי הבזק האקדמיים. השכלה אקדמית יעילה כרוכה בזמן מינימלי להטמעת ידע וערכים, ויותר מכל - רכישת מתודה לחשיבה ולניתוח. זוהי גם
אחת הסיבות מדוע מעודדים רכישת השכלה אקדמית: כמוה כהצטיידות בארגז כלים לשעת הצורך.
כל קיצור דרך עלול, על כן, לפגום באיכות ההשכלה האקדמית, וכך גם ביכולת האנליטית של איש מודיעין, באופקיו של מנהל או במטען הערכי של איש ציבור, ובסופו של חשבון - באיכות החיים ובמרקם התרבותי. השכלה חפיפית היא מרשם לטיפוח אליטה חפיפית, לא רק בביטחון, אלא גם בפוליטיקה, בכלכלה וכן, גם בתקשורת.
גם כיום מערכת הביטחון מצליחה להשפיע על ההוראה ועל המחקר בקמפוס. האקדמיה הייתה לברירת מחדל כמעט לכל בכיר בצה"ל שלא מצא את מקומו בעסקים או בפוליטיקה. מרכזים לביטחון, לטרור או לענייני מדינות ערב מאוכלסים במומחים שפשטו מדים ואורזים את משנתם הביטחונית בעטיפה שופעת סמכותיות של דוחות מחקר הנלמדים ומצוטטים בפרסומים אקדמיים.
באקלים החומרני השולט כיום בחברה נתפסת השכלה אקדמית כמנוף לתגמול כספי ולא יותר מזה. מי שתוהה היכן נעלמו היצירתיות והתושייה של קציני צה"ל, איפה המענה לקטיושות בצפון ולקסאמים בדרום, שיחפש אותם בסעיף תגמול להשכלה בתלושי השכר. כי מי שהשלים תואר ראשון בפחות משנה וחצי או תואר שני בשלושה עשר חודש, ספק אם הוא מסוגל לראות את האופק לטווחי זמן ארוכים יותר.
נא להמתין לטעינת התגובות
