עובדים מהשטח: סוד ההצלחה של אובמה
עבודת השטח שביצע המטה הדמוקרטי בקמפיין הבחירות הביאה לגיוס מספר מדהים של פעילים שכיסו כל פינה ברחבי ארה"ב. זמן די-סי
בזכות העולם הווירטואלי המסרים של אובמה הגיעו רחוק. אבל עם מקלדות וכסף לא מנצחים בקלפיות. תקשורת אוהדת יכולה לעזור (ולפעמים אולי לפגוע). אך גם התקשורת היא לא זו שמוציאה אנשים מהבתים, להתנדב ולהצביע.
כיצד הצליח אם כן ברק אובמה להפעיל עשרות אלפי מתנדבים שהקדישו בחודשים האחרונים של הקמפיין כ-40 שעות התנדבות שבועיות ועזרו ליצור תנועה חברתית עממית?
שיטת הבחירות בארה"ב, המחייבת רישום מוקדם של הבוחרים, מטילה על האמריקנים - האדישים לרוב לפוליטיקה - חובת אזרחות מוגברת. לא מספיק ללכת להצביע. צריך להירשם מראש ולכן הדמוקרטיה האמריקנית התפרסמה לרעה בשיעורי ההצבעה הנמוכים. בחירות 2008, מתברר, לא היו מאוד שונות.
מתוך 305 מיליון אזרחי ארה"ב (בתוכם גם ילדים) כ-205 מיליון הם בעלי זכות הצבעה, אולם רק כ-125 מיליון מתוכם טרחו להצביע. שיעור הצבעה של 60% אינו משהו מיוחד להתגאות בו. כשבוחנים קבוצות גילאים שונים, אפשר להתחיל להבין היכן השינוי שאובמה דיבר עליו.
בקרב צעירים, בני 18- 29, הקבוצה האדישה ביותר בעבר, הצביעו 66% - הרבה יותר מאשר כל קבוצת גיל אחרת. זה אכן חסר תקדים באמריקה, וזה גם
אז איך הוציא אובמה את הצעירים מהאדישות ולתוך לקלפיות? לא רק באמצעות בלוגים, הודעות טקס, וקטעי וידאו משובצים באי-מיילים שנשלחו לרשימת התפוצה הגדולה בעולם (10 מיליון איש נרשמו לקבלת הודעות אי-מייל מהקמפיין של אובמה). את מעורבות הצעירים השיג אובמה באמצעות עבודת שטח אינטנסיבית, ממושכת ומעמיקה.
כך עבדה השיטה:
אובמה החליט לייבא את מה שלמד בתור פעיל שכונות בדרום העיר שיקגו לתוך עקרונות ההתנדבות הפוליטית. אם פעיל שכונות הצליח לשכנע אנשים שעליהם לעזור לאחרים, ולא רק לקבל סיוע עבור עצמם, דרכם ליציאה ממעגל העוני יותר ברורה.
בניגוד לקמפיינים קודמים בארה"ב, מפקדי השכונה לא קיבלו רשימות ארוכות של טלפונים כדי לשכנע בוחרים, אלא זכו ליחס של מנהלים של ממש - קבלו החלטות, תיזמו אירועים, תפתחו בלוג מקומי (באמצעות האתר, כמובן).
אבל העיקר היה לגייס עוד אנשים לעוד עמדות ניהול: מפקד לחלוקת שלטים וחומרי תעמולה, מפקד לארגון דלת-אל-דלת (Canvassing), מנהל לבלוג המקומי ומנהל נוסף שיהיה אחראי לחוגי בית.
כך, עשרות אלפים של אנשים ברחבי ארה"ב - בכל חור ופינה של המדינה - גויסו לקמפיין כמנהלים מקומיים בתוך הקהילות שלהם, ובמהלך הפריימריז ולקראת הבחירות הכלליות, המפקדים המקומיים הללו נשאבו עוד ועוד לפעילות פוליטית מקומית.
השיטה הזו הצריכה יותר סבלנות והשקעה. במקום שהמפקדים העבירו נתונים על כמות הטלפונים שבוצעה מהמטה שלהם או כמות הדלתות עליהן דפקו, נדרשו המפקדים לדווח כמה אנשים גייסו השבוע ואילו משימות הקצו להם.
זאק אקסלי מההפינגטון פוסט פרסם הסבר יפה (אך מעט ארוך) על האופן בו גויסו ופעלו המתנדבים. חומר קריאה חובה למי שמתעניין בהתנהגות בוחרים ובדרכים להלהיב אנשים להתנדב למען משימה.
ככל שהתקרב יום הבחירות, יותר ויותר אנשים הפכו למעורבים בקמפיין. קמפיין אובמה אולי לא התקשר לבתי המתלבטים להסביר להם מדוע הוא המועמד המתאים להם. אבל אנשי אובמה הראו להם, בשכונה, ברחובות, בעשייה, שהרבה אנשים הולכים אחרי המועמד. ומה יותר מכך צריך כדי לשכנע אנשים שכדאי להצטרף?
ארבעה ימים שלמים הצטרפתי למתנדבים בשטח - יומיים עם מקיין ועוד יומיים עם אובמה. ההבדל בין שני הצדדים היה גדול. המתנדבים של מקיין, אותם ראיתי במטה המתנדבים הראשי בארלינגטון, נראו מעונבים, מעוניינים ובעיקר אופרטוניסטים. כאלה שרוצים שתהיה להם את השורה הנכונה ברזומה. כולם היו לבושים טוב, רהוטים, נראים כמו הח'ברה ממשרד עורכי הדין.
ודווקא אצל אובמה, בשבועות האחרונים לפני ההצבעה אפשר היה לראות אנשים בטווח גילאים רחב. הצעירים שהפעילו את הקמפיין במשך זמן רב, קיבלו תגבור מה"זקנים", הקהל הדמוקרטי השמאלני, שנמאס לו לשבת בבית ולקטר. בחלק מהמקומות אליהם נסעתי, לא נפתחו כלל מטות של מקיין (וזה כבר עניין של פער גדול במשאבים בין הצדדים).
והערה נוספת לסיכום הקמפיין: אובמה החזיק במשאבים כספיים עצומים לעומת מקיין. האם זו שיטת בחירות הוגנת שמאפשרת למועמד לגייס כסף ללא הגבלה? אפילו כשמדובר בסכומי תרומה קטנים, שהגיעו ממיליוני אנשים ורק ביחד הצטברו לסכום העתק שגייס אובמה, התוצאה בעינה עומדת: מקיין לא יכול היה לשדר תשדירי בחירות בכמות ששידר יריבו ובכך אין שום הגינות ואף לא שוויון.
נא להמתין לטעינת התגובות
