10 ימים לבחירות: אביגדור ליברמן הוא מסמר הערב
אם יש משהו חם בפוליטיקה הישראלית, זה ליברמן, בעוד שנתניהו ממשיך לשתוק, ובצדק. ולבני? בדיוק ההפך. ויש עוד עניין פעוט אחד: גלעד שליט
אביגדור ליברמן איור: איתמר דאובה
פינקלשטיין מקבל את החוברת עבת הכרס הזו ומתחיל לעבוד בשיטות ייחודיות שפיתח. הוא מתמטיקאי בהשכלתו. מאמין במספרים. בסוף התהליך הזה הוא שולף נייר ועיפרון, מחשב חישובים ומשרטט שרטוטים, ואז, על פתק, רושם מספר קטן. בקושי רואים אותו, את המספר. אבל יודעים שזו התוצאה. כמעט תמיד פוגע בול. כשלא פוגע בול הוא הכי קרוב.
כך היה ב-96' עם נתניהו. ארתור פגע בול. כך היה ב-2006 אצל ליברמן. קלפיות המדגם העניקו לאיווט 13-15 מנדטים. פינקלשטיין, שבוע קודם, קבע: 11. כך היה. בפריימריז האחרונים בקדימה בין ציפי לבני לשאול מופז קבע פינקלשטיין שמופז יקבל 43.7 אחוז . כך הצהיר המועמד במסיבת עיתונאים והפך ללעג ולקלס. ביום הבחירות התברר שהלעג והקלס מגיעים לרוב הסוקרים, שקבעו שמופז מסתובב סביב 20 ומשהו אחוז ולבני מגרדת את ה-50.
מופז קיבל 42.1 אחוז, כמעט כמו שארתור ניבא, אבל קלפי אחת, שמזוהה עם מופז, נשרפה כליל ולא נספרה. היו בה למעלה מ-400 פתקים. גם אילו היה מקבל בה רק מחצית הקולות, היה מופז מגיע בול למספר של ארתור.
היחיד בישראל שמתקרב לרמת ביצועי הסקרים של ארתור הוא ישראל בכר, הסוקר של נתניהו. מה צריך להבין מכל זה? כלום, בינתיים. 18 המנדטים הם בינתיים תוצאה של סקר עומק שערכו פינקלשטיין ונציגו בארץ, ג'ורג' בירנבאום, בימים שלישי ורביעי השבוע. זה, עדיין, לא המספר הסופי שמנפק פינקלשטיין. הוא צריך עוד לעשות את החישובים שלו.
מצד שני, מה שהכי בולט בנתונים הוא העובדה שמכל המפלגות, מצביעי ליברמן הכי נחושים. גרעין קשה אמיתי. יגיעו באחוזים גבוהים, יתחרטו באחוזים נמוכים. אחריהם הליכוד, אחר כך העבודה, בסוף קדימה. מה שלא משנה את העובדה שהבחירות הנוכחיות לכנסת מתנהגות קצת מוזר. גם הסטיות בין הסוקרים השונים חריגות. אם גם הפעם ארתור פינקלשטיין מדייק, אז ליברמן, להלן "איווט האיום", הוא הדבר הגדול הבא בפוליטיקה הישראלית. כפוף לשימוע.
ליברמן לא מופתע מעצמו. יש לו תוכנית עבודה מסודרת. בפעם הקודמת ידע שיעבור את קו 10 המנדטים, בפעם הזו תכנן לחצות את קו ה-15. בפעם הבאה? אלוהים גדול.
הוא הפך לסוס השחור של מערכת הבחירות. מסמר הערב. כמעט כולם מתייחסים אליו. מרצ מבססת עליו קמפיין. המפלגות הערביות מקוששות על גבו מנדטים. ציפי לבני בונה עליו. נתניהו מפחד ממנו. ש"ס מאבדת בוחרים לטובתו. המשטרה חוקרת אותו. אם יש משהו חם בפוליטיקה הישראלית, זה ליברמן. חם? לוהט.
מישהו ישב לפני כעשרה ימים עם קצין משטרה בכיר בדימוס. הקצין, שמקושר ומתמצא גם היום, בישר לו שבקרוב מאוד תחודש חקירת ליברמן ביתר שאת. לפני הבחירות? נשאל הקצין. לפני הבחירות, הוא אישר. למה? כי הם נחושים למנוע ממנו תפקיד בכיר, אמר הקצין. הם יודעים שהחקירה תוסיף לו, אולי, מנדטים, אבל במקביל תמנע ממנו מינויים. נבואתו של הקצין התגשמה.
מה יעלה בגורל החקירה? לא ידוע עדיין. מצד אחד, החומרים קשים. הכסף זרם, הופקד, נמשך. הבת של ליברמן גורפת בגיל 22 מיליונים מייעוץ פוליטי? יש גבול למה שאפשר להאמין, לא?
ואז נזכרים באחד, גלעד שרון, שבינתיים הפך לפרשן מקובל ולמטיף בשער. האיש קיבל מיליונים מדודי אפל תמורת גלישה של כמה שעות באינטרנט והחליק החוצה, עם אבא שלו, כמו תינוק. כך שהכל אפשרי.
עוזי לנדאו, עודד קרני
בעניין החקירה איווט משדר שלווה סטואית. שטויות במיץ עגבניות, הוא אומר בפורומים סגורים, הם מדברים בדיוק כמו שדיברו בתיק משה קצב, אבל לא היה ולא יהיה כלום, אני לא מודאג, זה הכל קשקוש מקושקש.
בעניין המפלגה, אומרים בסביבתו של ליברמן שגם אם יקרה משהו, עוזי לנדאו בחיים לא יהיה היורש. "עוזי בא כרכש לצורכי בחירות", אומר בכיר במפלגה, "הוא יודע את זה ואנחנו יודעים את זה. גם אם איווט יצטרך לקחת פסק זמן, מה שאנחנו לא מאמינים שיקרה, ישראל ביתנו בחיים לא תחבור לליכוד".
האיש הבולט לצדו של ליברמן הוא ח"כ סטס מיסז'ניקוב. כיו"ר ועדת הכספים הותיר רושם מצוין. צעיר, רהוט והגיוני. מיסז'ניקוב, ככל הידוע, הוא האיש הדוחף את ליברמן בכל הכוח לעימות מול הליכוד. החומר המודיעיני כולל התבטאות של חבר הכנסת גדעון סער, בפורום פנימי של מטה הליכוד, שאמר לכאורה, שהאויב העיקרי של הליכוד הוא ליברמן ושצריך ללכת לו על הראש. בינתיים, ליברמן סובל את זה בשקט ומתאפק. יש לו ראש חזק.
מצד שני, בקרוב הסבלנות תיגמר. ביום רביעי, בכנס ירושלים, כבר נשלפו הסכינים. נתניהו רמז שם שחלוקת ירושלים היא לא רק דבר שעליו מדברים בשמאל, אלא גם בימין. אחר כך הופצה בעיר הודעה קולית לא מזוהה, בקול נשי, המודיעה שליברמן עלול לחלק את ירושלים.
חוץ מזה, נפרץ אתר האינטרנט של ישראל ביתנו. חוץ מזה, ניטשת מלחמת חורמה, בעיקר בבלוגים לא מזוהים, בין הליכוד לאנשי ליברמן על הרחוב הרוסי.
גורם בכיר בישראל ביתנו הודיע
בליכוד , בינתיים, לא נזהרים מספיק. אין להם ברירה. המנדטים של ליברמן באים מהכיוון של ביבי. צריך להשלים עם הזליגה הזו או לעצור אותה. בישראל ביתנו מצחצחים חרבות. "לבני הלכה לאנאפוליס? אז מה? ביבי הלך לוואי פלנטיישן וחיבק את ערפאת. מבחינתנו, אין הבדל גדול". הדברים נאמרים, בינתיים, בחדרי חדרים. אם ייצאו לאור זו לא תהיה מלחמה. זו תהיה אם כל המלחמות.
מוזר שביום שישי שעבר, בסך הכל לפני שבוע, נפגשו נתניהו וליברמן לפגישה טובה. הדם הרע פרץ רק אחריה. מצד שני, לליברמן יש גם ערוצים פתוחים עם ציפי לבני. הוא יודע שיש בין נתניהו לאהוד ברק הסכם לא כתוב (יש אומרים שדווקא כתוב) לפיו, בלי קשר לתוצאה, ברק נשאר במשרד הביטחון.
ליברמן יודע שלא יקבל את הביטחון, אבל יקבל בשמחה את האוצר. אוצר? בתקופה כזו? כן. דווקא בתקופה כזו. הוא מאמין שיוכל לפרוץ את החסמים שמשתקים את הכלכלה, לרמוס את הבירוקרטיה ולייצר מקומות עבודה. אם ישרוד, כמובן, את החקירה.
ומה אצל נתניהו? שקט מתוח. סופרים את הימים. שיעבור כבר. על השאלה מה רוצה נתניהו להיות כשיהיה גדול גם הוא לא יודע לענות. מצד אחד, יושב שעות עם פרס. פגישה אחרונה ביום רביעי, ואחר כך טיסה משותפת לדאבוס. פרס, בשבועות האחרונים, מדבר בפירוש על נסיגה ישראלית כוללת לקווי 67' בחילופי שטחים (יחס 1 ל-1).
את זה, אומר פרס, צריך לעשות במשא ומתן מול העולם הערבי כולו על בסיס היוזמה הערבית. לא מול הפלסטינים או הסורים. הוא אומר את זה בפורומים סגורים, וגם לדיפלומטים זרים (למשל, חוויאר סולנה ומארק אוט השבוע. עםג' ורג' מיטשל התעקש פרס להישאר בארבע עיניים, השגרירים נשארו בחוץ).
יו''ר הליכוד בנימין נתניהו בכנס הכלכלי בדאבוס. צילום: אי-פי
בסביבתו גואה המתח, הח"כים מתקוטטים, היועצים מתברברים, התפקידים מחולקים (בתיאוריה), אבל נתניהו שותק. בצדק. בשיחות סגורות הוא מדבר על משה ליאון כשר אוצר, על יעקב בורובסקי כמנכ"ל משרד ראש הממשלה, אבל הדיבורים האלה שווים, בינתיים, בקושי את החמצן שהם צורכים. בסוף, ביבי יצטרך להקים קואליציה, אם ינצח. במעשים, לא בדיבורים.
ציפי לבני? מתרוצצת כאחוזת תזזית, מדברת, מתראיינת, מצהירה, נלחמת. מישהו כינה אותה, השבוע, "חופרת יצוקה". השאלה היא, אם בסוף החפירה ממתין לה הפרס הגדול או חור שחור.
בקדימה הרגשות מעורבים. מצד אחד, אווירת נכאים. רוב הסקרים מראים קריסה. אנשים נלחמים על הבית. כלומר, על תפקיד אחרי הבחירות. יש גם לא מעט ממורמרים. על זה שרק ציפי בפרונט, שכל האחרים מוחבאים.
יש גם מתח בין האסטרטגים. ראובן אדלר, אומרים, כבר הרים ידיים. עובד בלי נשמה. בשביל מה היה צריך להצהיר שהמלחמה פגעה בקדימה? איל ארד חושב אחרת. מבחינתו, זה לא נגמר עד שזה לא נגמר. יש גם סקרים טובים. התשדירים מצוינים. נמאס כבר מה מאצ'ואיזם של הבנים. דליה איציק נלחמת, אבל התסכול גדול.
הכל הלך נגד ציפי בקמפיין הזה. המלחמה, הכלכלה, האווירה. שדדו לה את האג'נדה, השאירו אותה מאחור. מצד שני, היא הרוויחה את זה ביושר. מי שלא מקים ממשלה כשנותנים לו הזדמנות, אומר בכיר בקדימה, שלא יבוא אחר כך בטענות. היא הייתה שם ומצמצה. ועל זה אין כפרה. כנראה.
אהוד ברק בנסיגה. אפקט המבצע בעזה מתפוגג, בערך כמו ההרתעה. ברק, כהרגלו, נקלע לזחיחות השבוע, כשהתחיל לדבר על המקום ה-21 הריאלי. המציאות בשטח קצת אחרת. הקמפיין שלו ברנז'אי, תקרת הזכוכית שלו מוערכת על ידי סוקרים בסביבות 16 מנדטים. מבצע "עופרת יצוקה" התקבל טוב בציבור, אבל ככל שחולף הזמן גוברות השאלות.
בסוף, מה שבאמת השתפר במלחמה הזו היה הטיפול בעורף. בתחום הזה, מתן וילנאי ואלוף יאיר גולן ראויים לכל המחמאות. אבל מי זוכר את כל זה עכשיו? אלה ימי בחירות, וברק נאבק נגד הזרם. אחרי הבחירות תצטרך העבודה לבחור בין הענקת הכשר לממשלת נתניהו ובין האופוזיציה. כרגע, הכל פתוח.
* * *
נותר עניין פעוט אחד שצריך לסגור לפני הבחירות: גלעד שליט.
מאיפה ניקולא סרקוזי יודע שהוא בחיים? גורמים דיפלומטיים סבורים שסרקוזי הפעיל לחץ על בשאר אסד, שלחץ מצדו על חאלד משעל, שסיפק את האינפורמציה שהועברה טלפונית לפריז. המגעים לשחרורו של שליט קפואים בינתיים. אחד מערוצי הקשר, שהתקדם מאוד לפני מבצע "עופרת יצוקה", נעלם אחריו. הקשר לא חודש בשלב הזה, ישראל מחפשת ומעוניינת לחדש אותו, אבל הערוץ איננו.
המצרים, לעומת זאת, נמצאים. מה הם אומרים? אלה ימי הזהב, זו הזדמנות בלתי חוזרת. לפני הבחירות, בין הממשלות. מה שישראל צריכה לעשות זה להחליט. על פי המצרים, ראוי שאהוד אולמרט יאסוף את אהוד ברק, ציפי לבני ובנימין נתניהו. הרביעייה הזו צריכה לקבל החלטה. נתניהו צריך לגבות אותה ולהבטיח שלא ימתח ביקורת או יתקוף. זה האינטרס שלו. גם הוא רוצה לקבל שולחן נקי בלי סוגיית שליט בוערת מעליו.
אחרי ההחלטה צריך רק לתת למצרים רשימה של 15 עד 20 אסירים "כבדים" שישראל מבקשת להחליף מהרשימה המקורית של חמאס, וזהו. המצרים לוקחים על עצמם את המשימה לשכנע את חמאס להחליף את השמות הללו ולצאת לדרך. מה הסיכויים של זה, נשאלים המצרים ועונים שהם לא יודעים. אבל בואו ננסה. בשלב הזה, עוד לא מנסים.
נא להמתין לטעינת התגובות
