נתניהו במסלול התנגשות עם אובמה
כשהוא מוקף במפלגת ליכוד ימנית מתמיד, לנתניהו מסר ברור לממשל האמריקאי החדש: תשכחו מוויתורים
(ראש הממשלה אולמרט בונה תוכנית עבודה לממשיכיו בנאום בפני הקונגרס היהודי העולמי, יום שני)
בצהריי יום שני הגיע בנימין נתניהו למלון שלום בירושלים. עשרות מנהלי מוסדות בציונות הדתית חיכו לו שם. נתניהו בא לתת הצהרת אמונים בפני המחנה הדתי-לאומי החשדן ולחתום על אמנה שתחייב אותו לשמור על הערכים שמחברים מחדש את הליכוד עם הכיפה הסרוגה.
בשבוע שבו הגיע לארץ ג'ורג' מיטשל, השליח המיוחד של ברק אובמה, שמתנגד להרחבת ההתנחלויות גם אם יש בהן ריבוי טבעי, קבע נתניהו בחתימתו גם כי "הליכוד רואה במפעל ההתיישבות בארץ ישראל את חומת המגן של המדינה ומימושו של החזון הציוני".
"פעם אמרו שליכודניק הוא מי שהולך עם כיפה בכיס", אמר נתניהו. "היום ליכודניקים רבים הולכים עם כיפה על הראש. בליכוד יש שבעה חברי כנסת דתיים, וזה לא מקרי. ההבדלים בין מה שהיה המחנה הדתי-לאומי והמחנה המסורתי של מצביעי הליכוד נעלמים במהלך הזמן.
"אנחנו שוללים את ההתנתקות בנסיבות חד-צדדיות. אנחנו נאבקים על ירושלים בניגוד לדעה הבינלאומית. בניתי בהר חומה מול התנגדות עזה. היום גרים שם רבבות. זה שער הדרום של ירושלים שנמצא בידינו. הקמנו את שכונת מערב הכותל. התחלנו לטפל בנושא שטחי אי-1".
ח "כ אפי איתם, יו"ר תנועת אח"י שפרשה מהאיחוד הלאומי והצטרפה לליכוד, התרגש כמעט עד דמעות. "האמנה הזו הופכת את דגלי הציונות הדתית לדגלים לאומיים של מפלגת השלטון, וראש הממשלה הבא מתחייב למלא אותם. הדברים לא פשוטים. מצאנו שותפים נאמנים וזו תהיה שותפות מנצחת. אנחנו מקבלים היום מנתניהו צ'ק חתום, צ'ק משמעותי. ברגע של שעת רצון היסטורית בואו נתרומם לגודל השעה".
בפועל לא כולם התרוממו ואפילו לחששו על נתניהו שלא רצה בכלל את איתם ברשימה שלו, אבל איש לא רצה לקלקל שם את החגיגה.
טקס החתימה התקיים באחד החדרים הפנימיים במלון. נתניהו הביא את כל חברי הכנסת הדתיים ברשימה החדשה של הליכוד, חוץ ממשה פייגלין, שאותו השאיר בחוץ, לדבריו, משום שהוא תומך בסרבנות. גם בני בגין, מקום שלישי ברשימה, ישב שם והתמוגג מנחת.
"הנה שולחן המורדים החדשים יחד עם המנהיג שלהם", אמר מישהו באולם והציע להזמין לאירוע דומה את השליח מיטשל, שילמד קצת מה מכינה לו מפלגת השלטון המיועדת.
בני בגין היה שר המדע בממשלת נתניהו הקודמת, שהוקמה ביוני 1996. בגין לא אהב את הלחצים הבינלאומיים שהופעלו על נתניהו ושאילצו אותו להיפגש שלושה חודשים אחרי הבחירות עם יאסר ערפאת. העימות בין השניים היה קשה ובוטה.
"נחלנו מפלה", הודיע בגין, "לפייסנות כלפי כנופיה יש תוצאות. נתניהו נגרר תחת איומים לפגישה עם ערפאת. חברון היא התחנה הבאה". נתניהו השיב ש"מי שבא בטענות עכשיו לא היה צריך להצטרף לממשלה".
בינואר 1997 כבר חתם נתניהו על הסכם חברון על פי מתווה אוסלו שבגין התנגד לו מלכתחילה. בגין קם והתפטר, וכאן החל בעצם תהליך הפירוק הרשמי של הממשלה. באוקטובר 1998 חתם בנימין נתניהו על הסכם וואי, עם הנשיא ביל קלינטון ויאסר ערפאת. ההסכם פירט את הצעדים המעשיים למימוש הסכם אוסלו. הפעם מפלגות הימין עזבו את הממשלה ובגין עצמו פרש גם מהליכוד ועזר להפיל את הממשלה.
ביום ראשון השבוע הגיע בגין, הפעם יו"ר מטה הבחירות של הליכוד, לסניף הליכוד בירושלים כדי לדרבן את הפעילים. בימים האלה יש תחושת ניצחון בליכוד, מה שסייע ליו"ר המטה המקומי, ישראל יהושע, לכנס יריבים קשים וקבוצות נצים ידועות מתחת לתמונתו הישנה
אחרי האירוע שאלתי את בגין אם הסרט הפוליטי העצוב של 1996 יחזור על עצמו. האם בעקבות הקמת ממשל אובמה הלחצים יתחדשו, נתניהו יתקפל ובגין וחבריו יפרקו לו שוב את הממשלה, אם תקום.
בגין משוכנע שאנחנו היום בעידן אחר, וגם האמריקאים יבינו בקרוב שאין להם בעצם מה לעשות כאן. "עידן הסכמי הביניים שכרוכים במסירת שטח חלף ועבר מן העולם. אנחנו במקום אחר גם אם יש ישראלים שמפנטזים על האפשרות להרוויח עוד קצת שקט.
"הצד הערבי לא מקבל הסכמי ביניים. אי אפשר להגיע גם להסכם סופי בגלל העמדה הערבית שמדברת על הפליטים וצאצאיהם שיחזרו לבתיהם בתוך מדינת ישראל. ותזכור שיש היום שתי ממשלות פלסטיניות, צפון ודרום. ארון מילר, שהיה האיש הכי אופטימי בצוות של דניס רוס, כתב חוות דעת לממשל אובמה לפיה אין בעתיד הנראה לעין כל סיכוי להשיג פריצת דרך".
איך הדברים שלך משתלבים עם המעורבות האגרסיבית שמבטיח אובמה?
"אני מניח שהם יעבדו בראש פתוח ולא ייכנסו לתהליך שסופו כישלון. יש לי עוד הבחנה. נהגו לומר שיישובים יהודיים הם מכשול לשלום. ג' ורג' מיטשל חושב כך, לצערי. קל להפוך את זה. אם יישובים בעזה ובשומרון הם מכשול, אז הסרתם צריכה להביא שלום או לפחות שקט. נו, ומה קרה? פינינו וקיבלנו בסיס איראני וטילים.
"החידושים האלה אינם זרים לאמריקאים. אנחנו אומרים לאמריקאים הרי ניסיתם וגם טעיתם. החמאס שולט היום בעזה בגלל טעות היסטורית שאפשרה להם לרוץ בבחירות. אובמה מבין את זה, גברת קלינטון מבינה את זה, וגם מיטשל מגיע אל תוך מצב חדש. זה לא המזרח התיכון שהוא עזב ב-2000".
"לא יכולה להתקיים ממשלה לאומית ימנית שתמשיך בתהליך המדיני ותקבל את מפת הדרכים".
(אביגדור ליברמן מקדם את תהליך השלום בין נתניהו והפלסטינים בנאום בכנס ירושלים, יום שני)
בני בגין עזב את הממשלה בתחילת הקדנציה ההיא, אבל נתניהו נשאר עם העימותים והמחלוקות מול האמריקאים.
היחסים עם הממשל זימנו לפעמים אירועים מביכים. בנובמבר 1997 הוא התעמת עם הממשל על רקע ביצוע הפעימות. נתניהו טס ללונדון, ניהל שם שיחה קשה עם מזכירת המדינה מדלן אולברייט, שנזפה בו על הקיפאון המדיני. נתניהו המשיך לארצות הברית והגיע עד לוס אנג'לס, אבל אפילו לא זכה לפגישה עם הנשיא ביל קלינטון ששהה בעיר.
סגנון הפעולה של הממשל החדש עדיין לא ברור. ביום שלישי, בכנס ירושלים השישי, ניסו חמישה מומחים מהשורה הראשונה לפצח את עתיד היחסים בין שתי הממשלות. הדעות היו חלוקות. פרופ' איתן גלבוע מהאוניברסיטה העברית העריך כי הממשל עדיין רואה בסוגיה הפלסטינית את מקור כל הבעיות במזרח התיכון, ולכן ימשיך להפעיל לחצים.
סקוט לזנסקי, משתתף נוסף בכנס, עמית בכיר במכון האמריקאי לשלום, פרסם לא מזמן ספר עם דן קרצר, שהיה שגריר ארצות הברית בישראל ובמצרים. שם הספר "המשא ומתן לשלום - התפקיד האמריקאי". בספר דוחקים השניים בממשל להפעיל דיפלומטיה אגרסיבית באזור, בדיוק כפי שהוא מפעיל כוח צבאי בלי הנחות, כאשר הוא נדרש לכך.
העיתונאי דן דייקר מהמרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה טען לעומת זאת כי "ברק אובמה הבין את הניתוח של נתניהו בשיחה שהייתה ביניהם בארץ. הוא הבין שצריך לעבוד מול הפלסטינים באמצעות פיתוח כלכלי".
דורי גולד היה היועץ המדיני של נתניהו כאשר הוא כיהן כראש הממשלה. הוא היה גם השליח שלו למשימות עדינות מול האמריקנים והפלסטינים. "צריך לדעת לעבוד מול האמריקאים ולהיות נעול על היעדים שלך", הוא אומר.
"נתניהו עבד מול ממשל דמוקרטי, עם קלינטון, אחרי אוסלו. זה לא היה פשוט. הוא הצליח לעשות עסקאות חליפין מדיניות. הוא עשה את הסכם חברון, אבל שלח אותי לבית של דניס רוס, ואז השגנו בתמורה את הבנייה בהר חומה, בלי גינוי אמריקאי. חברון הצילה את ירושלים".
השבוע שאלתי את נתניהו אם הוא מתכונן למצב שבו ייאלץ להתכופף שוב בפני לחץ אמריקאי, לוותר על השותפים שלו בממשלת הימין, אנשי ליברמן, ש"ס, הבית היהודי והאיחוד הלאומי ולהסתכן גם בפירוק הליכוד. נתניהו טען כי הנסיבות השתנו.
"כל שטח שנעביר לפלסטינים יהפוך למדינה איראנית. חלקים גדולים של הקהילה הבינלאומית מבינים שהמודל של שנות השמונים השתנה. מאז היו פיגוע התאומים וההתנתקות, וקמה חמאסטן. אנשים לא עיוורים. צריך תהליך אחר שדוחק את הקיצונים באזור ומקדם את המתונים".
"אין שום סרט שנשב בממשלה של ליכוד-ליברמן. אנחנו מסכנים את הברית עם ארצות הברית".
(ח"כ אופיר פינס מפרק את ממשלת האחדות שבונה נתניהו, קול ישראל, יום ראשון)
לידיעת ח"כ פינס: נתניהו לא יכול לזוז או להזיז חצי מאחז נידח ביהודה ושומרון, גם אם ירצה. הליכוד מודל 2009 הוא לא פחות קיצוני מאביגדור ליברמן או מאריה אלדד, יו"ר האיחוד הלאומי. מי שעקב אחרי המרוץ הפנימי בליכוד הבין כי אין שם מקום למסרים שבוגדים בארץ ישראל השלמה.
רוב השרים הבכירים המיועדים לכהן בממשלת נתניהו מחזיקים בעמדות דומות לאלה של בני בגין, לא פחות. רק דן מרידור שונה. משה (בוגי) יעלון מתנגד לכל הסכם עם הפלסטינים וחיבר על זה ספר שלם. גלעד ארדן תומך בהקמת יישובים בכל יהודה ושומרון. גדעון סער, ישראל כ"ץ ומשה כחלון התנגדו בחריפות לתהליך ההתנתקות.
"בשנת 2003 נתניהו קרא תיגר על שרון וביקש להתמודד מולו על ראשות הליכוד", מזכיר כ"ץ. "שרון הדביק לו מיד את עניין הקרע שיגרום ליחסים מול ארצות הברית, והצליח לפתוח פער ולבודד אותו. ציפי לבני מנסה לחזור על אותו טיעון, אבל הפעם זה שונה".
יולי אדלשטיין, גם הוא שר מיועד בממשלת נתניהו, מתגורר באלון שבות. "חברי הכנסת של הליכוד לא ייתנו היום להתנתק, או לוותר", הוא מתחייב. "נתניהו מכיר את העסק עם הממשל, הוא יידע איך לעבוד שם ולהימנע מהלחץ. אם משרד החוץ האמריקאי ייצא באיזו תכנית, נתניהו יידע איך לטרפד אותה בבית הלבן או בקונגרס".
ביום שלישי בערב נערך כנס פתיחת מערכת הבחירות של הליכוד בבנייני האומה. השיח המדיני היה קיצוני. השפה של נתניהו וכל הדוברים האחרים הייתה כמעט צבאית. נתניהו דיבר בנאומו על אגרוף ברזל מול החמאס וחומת ברזל בינינו ובינם. חברי הרשימה לכנסת שישבו מאחוריו הריעו לו בהתלהבות.
אפשר היה להוסיף בקלות לנאומים גם את קיר הברזל שבונים ראשי הליכוד, ליברמן, אנשי ש"ס והאיחוד הלאומי מול ברק אובמה. גם משה פייגלין, ראש חטיבת מנהיגות יהודית בליכוד, השקיף ממרומי השורה האחרונה על כל השרים וחברי הכנסת שנבחרו בזכותו, וירצו לשוב לשם בעזרתו. הוא חש בנוח ליד זאב אלקין, גילה גמליאל, דני דנון, איוב קרא והאחרים.
נא להמתין לטעינת התגובות
