תעשייני הבחירות

במקום לנצל את תשדירי הבחירות, התועמלנים המקצועיים מסרסים את השיח הציבורי המהותי לצורך שטיפת מוח קצרת מועד

דן כספי | 3/2/2009 9:44

משום מה, מספר הטלפון שלי זוכה פעמים רבות בדגימות של סוקרים, ואני מקבל כמעט מדי שבועיים פנייה להשיב לשאלות סקר. מתוך סקרנות מקצועית אני משיב בחיוב. כך היה לפני כמה ימים, כשפנו אליי בקול מוקלט: "עבור מי תצביע בבחירות הקרובות? 1 - ליכוד ; 2 - עבודה ; 3 - קדימה ; 4 - ישראל ביתנו; 5 - טרם החלטתי". מאחר שאף ספרה לא התאימה לי, השתהיתי מעט בתקווה שתינתן אפשרות אחרת. במקום זאת, ההודעה חזרה על עצמה. משלא לחצתי על אף ספרה מבין החמש, השיחה נותקה.

אני מביא את המקרה הפרטי הזה כדי להמחיש כיצד יש בניסוח השאלה כדי להטות תוצאות, וכיצד סקר מסוגל לבנות מציאות פוליטית של ארבע רשימות בלבד. אפשר להניח שבניגוד אליי, מושאי סקר אחרים אולי צייתו והשיבו לפי ההיצע המצומצם והמגמתי. ואולי מקרה הסקר מבהיר מדוע אביגדור ליברמן הוא כוכב מערכת הבחירות.

רבות כבר נאמר על תשדירי הבחירות, על רמתם ותוכנם. עקרונית, הרעיון המקורי בתשדירי הבחירות היה להעמיד לרשות המתמודדים זמן שידור, כדי שיציגו תוכניות ודרכי פעולה בפני הבוחרים ויתקשרו עמם. אלא שעם הזמן הצמיחה מערכת הבחירות תעשייה שלמה של יועצים פוליטיים, מנהלי קמפיין, פרסומאים וסוקרים. תעשייה עם אינטרסים מובנים משלה.

משהשתלטו תעשייני הבחירות על מטות המפלגות, נעקר השיח הפוליטי ערב הבחירות לטובת סדרה של תשדירים ערוכים כמיטב המסורת השיווקית.

לחלץ את הבחירות מידי הקמפיינרים

כך מסרסים את הדיון הציבורי. במקום לעסוק במהות, תועמלני הבחירות מפגיזים את הבוחרים שוב ושוב באותם דימויים וסיסמאות. בשם העיקרון השיווקי של "רפטיציה" (חזרה) על אותו מסר אינספור פעמים, מתמלא זמן השידור היקר בתשדירים חלולים מתוכן, והתועמלנים מנסים לייצר מציאות משל עצמם.

מאחר שכל התועמלנים בקיאים בכלים הללו, כל התשדירים נראים דומים. כולם יודעים מהו קמפיין שלילי ומהם יתרונותיו ומגבלותיו. כך הם מרדדים את הדיון הציבורי ומשטיחים את המועמדים לעובי של פלקטים. עצוב, למשל, לראות אישיות פוליטית כמו ד"ר אפרים סנה מדקלם סיסמאות למיגור הפשע המאורגן, נושא חדש בקריירה הביטחונית העשירה שלו.

החמצת

הדיון המשמעותי במערכת הבחירות ופספוס ההכרעה בין חלופות רעיוניות בקלפי הם האחראים לחוסר היציבות הפוליטי בדמוקרטיה הישראלית. לא במקרה בעידן של מערכות מקצועיות ללא הכרעה חד-משמעית בין חלופות, בחירות שבות ונערכות לעתים קרובות יותר. שכן, הסוגיות המהותיות המטושטשות במערכת הבחירות - התהליך המדיני, גבולות המדינה, הפער העדתי, יחסים בין דתיים ובין חילוניים, ועוד - עולות ומתפרצות מיד וביתר שאת לאחר הבחירות.

כשם שיש לגונן על הציבור מפני סקרים מניפולטיביים, כך יש לחלץ את הבחירות מידיהם של תועמלני הקמפיין. בינתיים, כל מה שנותר הוא לחכות לבחירות הבאות, אי שם בשנת 2011.