הצעיר שבחבורה: יו"ר צבר לא שמע על הפסד
בגיל 28, בועז טופורובסקי, יו"ר מפלגת הצעירים הוא אישיות שנויה במחלוקת. הוא מוכן להמר על כל חסכונותיו ונגד הסקרים, שיגיע לכנסת
טופורובסקי הוא לא אדם שאוהב להפסיד. לא בטוח שהוא בכלל יודע מה זה. הוא רק בן 28, אבל כבר הספיק לקנות לו מעמד של דמות שנויה במחלוקת, שהדעות עליה נעות על הקשת שבין עסקנות פוליטית בלתי נלאית ואופורטוניזם בוטה לבין התנהלות נחושה וממוקדת, בעיקר בתקופת כהונתו כיושב ראש התאחדות הסטודנטים.
טופורובסקי וחבריו לרשימה מנסים לפעול בהתאם להוראות נוסחת הפלא, שהביאה לנס בחירות 2006: ההישג חסר התקדים של מפ?לגת הגמלאים. הם עוקבים בדריכות ומשמעת אחר ההמלצות, ומקפידים על נישה ברורה ומובחנת, על התעלמות מהסקרים שעשויים להוציא את הרוח מהמפרשים, ועל התרחקות מודעת מאמירות פוליטיות נחרצות. שכן, אם מנסים לשחזר את פלאי העבר, יש להפנים שהאסקפיזם הוא שניצח.
רשימת הצעירים שהרכיב אכן עונה להגדרת הגיל הנוקשה, והמועמד המבוגר ביותר הוא בגיל המופלג 38. אחרי טופורובסקי ברשימה נמצאים יושב ראש ארגון הסטודנטים במכללות נתנאל איזק, ואיתי פנקס, לשעבר חבר מועצת עיריית תל אביב ואחד הפעילים המרכזיים בקהילה ההומו-לסבית.
כמי שרגיל להיות צמוד למגפון בהפגנות סטודנטים משולהבות, או לשבת בדיונים מייגעים במשרד האוצר או בוועדת החינוך של הכנסת, טופורובסקי לא נראה לחוץ במיוחד מהמעמד. הוא מתייחס להתמודדות לכנסת כמו המשך טבעי של ההפגנות על דוח ועדת שוחט או על איומי השביתה באוניברסיטאות.
מהמעמד הוא אולי לא לחוץ, אך מענייני כספים דווקא כן. "יש לנו מעט מאוד זמן, ואין לנו כסף", מודה טופורובסקי, "הקמפיין הזה מתקיים מחסכונות שלי, כסף מהמשפחה ותרומות נקודתיות. אנחנו לא מקבלים תרומות ענק, אלא חיים מהיד לפה. נכון שאולי היה עדיף שבמקום לקום בחמש בבוקר ולתלות פליירים בעצמנו, היינו משלמים למישהו שיעשה את זה, אבל קיבלנו החלטה שנהיה צעירים עד הסוף. לא רוצים להיות חייבים כלום לאף אחד".
אבל כסף זה כוח. חייבים להודות שהשעון מתקתק, ופחות משבוע לבחירות אתם לא ממש מופיעים בסקרים.
"הסקרים לכשעצמם מעניינים אותנו פחות. קהל היעד שלנו הוא הקהל שלא סוקרים אותו. חיילים, סטודנטים וזוגות צעירים, הם לרוב כאלו שאין להם טלפון קווי ולא סוקרים אותם. גם הגמלאים בקושי היו בסקרים לפני שהם נכנסו לכנסת".
הכל התחיל רק לפני חודשים ספורים. טופורובסקי וחבריו התארגנו, והריצו 20 רשימות לבחירות המוניציפאליות, ו-18 מתוכן נכנסו למועצות המקומיות. עם האוכל בא התיאבון, והיעד הבא סומן: כיבוש הכנסת.
אלא שבעוד הם מתענגים על כניסתם לישיבות המועצה המקומיות, הוחלט להקדים את הבחירות הכלליות לכנסת, וצבר נאלצו להקים מפלגה בתוך 40 שעות בלבד, לתדהמת רשם המפלגות.
לאחר גיבושה המפלגה מנופפת בחמישה דגלים: שירות צבאי או לאומי לכולם, העלאת שכר החיילים בסדיר, הורדת שכר הלימוד במוסדות להשכלה גבוהה, חינוך חינם לגיל הרך ועזרה כלכלית לזוגות צעירים ברכישת דירה ראשונה.
עם כל הבהילות ההיא, דווקא עכשיו, במטה המפלגה
למרות ההתמקדות בצעירים, טופורובסקי משוכנע שיש מבוגרים שיצביעו לצבר, מלבד ההורים שלו כמובן. "בהחלט גם יש מבוגרים שיצביעו לנו, כמו שהצעירים דאגו והצביעו לגמלאים, ונתנו להם הרבה מנדטים".
אבל הם עשו את זה כי יום אחד גם הם יהיו מבוגרים. המבוגרים שאליהם אתה מכוון כבר לא יהיו צעירים.
"אנחנו נפגשים עם גמלאים שאומרים לנו שלהצביע בשבילנו זה להצביע לעתיד המדינה. בסופו של דבר ברגע שמודעים אלינו - נתפסים. הדבר היחיד שטוענים נגדנו הוא שאין לנו אג'נדה ביטחונית, אבל אני אומר שמי שיתעסק בביטחון, זה שר הביטחון ומערכת הביטחון. אנחנו לא נדבר על זה".
זו תפיסה מאוד אסקפיסטית. ביטחון המדינה הוא קריטי, במיוחד בימים אלה.
"תראי, ברור שהמלחמה פגעה במפלגות הקטנות. גם לא היה לנו זמן ליצור מומנטום, וגם אנשים בהחלט מדברים מלחמה. גם לי היה יכול להיות קל לשים את הביטחון מקדימה, ולנפנף בדרישה שלנו לשירות חובה לכולם, או בזה שאנחנו עושים מילואים. הייתי יכול להיות פשיסט כמו ליברמן או מר ביטחון כמו ברק, אבל בעיניי ההצהרות של המפלגות הגדולות על ביטחון לא שוות הרבה. ביבי שלא מוותר על שטחים החזיר את חברון ותמך בהתנתקות, העבודה בנתה את כל ההתנחלויות, וקדימה, אף אחד לא יודע מה המצע שלה וגם הם לא יודעים. אז מה ההבדל בין המפלגות הגדולות, אם הם אומרים לכם מה שתרצו לשמוע, ויום אחרי זה עושים הפוך".
אם אתם רוצים שלא יתייחסו אליכם כגימיק אסקפיסטי אז למה הצטלמתם חצי בעירום?
"ידענו שאולי יגידו שזו פרובוקציה, אבל עשינו את זה משתי סיבות. בגלל המלחמה לא מסקרים בכלל מפלגות קטנות, וזו דרך לקבל תשומת לב, אבל הסיבה השנייה והחשובה יותר היא שהתמונה מבטאת חלק מהמסר שלנו - אנחנו חבר'ה צעירים, אין לנו מה להסתיר, מה שאתם רואים זה מה שאתם מקבלים. אנחנו לא מתחבאים מאחורי סיסמאות או מסרים מעורפלים. אצלנו הכל גלוי".
עד לפני חודשיים הוא היה חבר מרכז במפלגת העבודה. רק לפני שמונה חודשים הוא נבחר לכהונה של שנתיים כיושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית, ופרש מתפקידו לפני שהשלים את הקדנציה.
אומרים שהשתמשת בציניות בכוח שניתן לך באגודה, כדי לקדם את האינטרסים שלך ולהיות בכנסת.
"ממש לא. אם המטרה שלי הייתה כנסת לא הייתי עוזב את מפלגת העבודה. עכשיו אני שרוף שם. ואם הייתי עסקן כזה, הייתי רץ בבחירות המקומיות בתל אביב. המפלגה קיבלה הצעות סיפוח ממפלגות גדולות תמורת מקומות ריאליים, אבל זה לא מה שאנחנו רוצים לעשות. אם רק הייתי רוצה לסמן וי על מקום בכנסת, יכולתי להיות במקום ריאלי".
ועדיין , בטח לא מזיק שיש לך גישה לכל תאי הסטודנטים.
"כשהקמנו את המפלגה יצאתי לחופשה ללא תשלום מההתאחדות, והתנתקתי ממנה לגמרי. אני לא מגיע לשם, לא מבקש עזרה מיושבי ראש של אגודות בקמפוסים השונים. המנגנון שלהם היה יכול לעזור לי, ברור, אבל אני לא משתמש בו. מעבר לכך, לא כל הרשימה היא סטודנטים, רק חלק".
אז למה עזבת את אגודת הסטודנטים לפני הזמן?
"הייתה לי התלבטות רצינית אבל בשיקול העניינים, בלי להשתחצן, המפלגה הזאת לא היתה קמה מעצמה. אם נצליח להיבחר לכנסת, השינוי שיהיה לסטודנטים יהיה הרבה יותר גדול".
מה זה אומר, שלהתאחדות הסטודנטים אין כוח אמיתי?
"בטח שיש כוח, אבל אם נהיה בפנים יהיה לנו את הכוח להצביע אי אמון, לדרוש תקציבים, להיות חזקים יותר ביד שמצביעה. זה להשפיע ברמה הכי גבוהה. תמיד יהיו מפגינים שילחצו בחוץ על הפוליטיקאים. המטרה שלנו היא לשנות את המגמה, שהצעירים ירגישו שוב מחוברים".
ובמפלגות הגדולות אין צעירים שפועלים לקידום האינטרסים האלה?
"לצערי, נוצר מצב שאם יש צעיר במפלגה גדולה, הוא מתברג ושוכח את הטייטל שהביא אותו למפלגה. גילה גמליאל יושבת ראש שדולת הצעירים, יואל חסון, או יושב ראש שדולת הכנסת אלכס מילר. חוץ מקצת רעש הם לא עשו כלום. נאדה. לא סתם צעירים בורחים מפוליטיקה, כי יש מנגנון שאי אפשר לעבוד איתו. זה גועל נפש".
גם הקריצות של המפלגות הגדולות לציבור הצעירים, כמו הצהרתו של בנימין נתניהו על כך שממשלת ליכוד תממן שכר לימוד לשנה ראשונה לכל מי שיסיים שירות צבאי, או תמונותיה של יושבת ראש קדימה ציפי לבני מורידה דרינקים בסיורי בחירות בפאבים, לא מרשימות אותו. "עד לפני חודשיים לא היה שום יחס מהמפלגות. הצעירים נתפסו כקהל אדיש, ולא ספרו אותם ככוח פוליטי", הוא מנתח, "אבל אז חל השינוי בבחירות המוניציפאליות, וקמה מפלגת הצעירים, ופתאום הם יוצאים בבשורות. מחמיא שמתייחסים פתאום לצעירים, אבל זה רק מוכיח עד כמה המפלגות לא מתכוונות לעשות משהו אמיתי".
טופורובסקי טוען שהוא לא חושב יותר מדי על ה-10 בפברואר, אלא מתמקד בכל יום, ובמירוץ שלו. ומה על 11 בפברואר? "בכל מקרה מפלגת צעירים היא משהו שנרשם בדפי ההיסטוריה של מדינת ישראל. אני משער שכשניבחר לכנסת זה יפתיע כמה אנשים, אבל לא אותנו".
נא להמתין לטעינת התגובות
