כדאי נשתוק קצת
לא צריך לשמוח על כל ההדלפות אודות זרועה הארוכה של ישראל. לא ייצא מזה שום דבר טוב
היום אי אפשר היה לעשות זאת. אין סיכוי שהסוד היה נשמר. ראש הממשלה של היום היה מנצל את הבמה ובמקום להגיב על פרסום זר ב"אין תגובה", היה מתרברב על הקשרים המדיניים שאנו מקיימים אפילו עם מנהיגי אויבינו, בכל מקום על פני כדור הארץ. שהרי יש למדיניות החוץ שלנו יד ארוכה.
עודד גרנות, הפרשן לענייני ערבים של הערוץ הראשון, סיפר על שיחתו עם הנשיא מובארק. הוא הציע לנשיא לבקר ביקור חשאי בישראל, לשיחות אינטימיות עם ראש הממשלה. "השתגעת?", השיב לו, אצלכם אין סיכוי שהסוד היה נשמר".
צורכי הביטחון מאלצים אותנו לבצע פעולות כדי לפגוע ביכולת המבצעית של אויבינו. יש לכך היסטוריה ארוכה. ידענו פעולות כאלה עוד במהלך מלחמת העצמאות. אני רואה בפעולות אלה כורח בל יגונה על אף שאני מצר על כך שאנו נאלצים לעשות זאת. מלבד בזמן מלחמה פעילה - אין מדינה נורמלית מפעילה כוחותיה בשטחה של מדינה אחרת, ובודאי שאיננה מתפארת בכך.
דרך אלגנטית לעקוף את הצנזורה
ידענו על פעולות של שלטונות הגוש הקומוניסטי שנהגו לפעול גם מחוץ לגבולות הגוש. על פי השמועה, גם רוסיה של היום איננה, ככל הנראה, טומנת ידה בצלחת. פה ושם מייחסים מעשים כאלה גם לארצות הברית. אולם כל אלה ידעו והקפידו שלא להודות ובודאי שלא להתפאר בכך.
אינני יודע את מי אנו מנסים לרמות. כל "הפרסומים הזרים" אינם אלא דרך אלגנטית לעקוף את הצנזורה. ללא יוצא מן הכלל (למען הזהירות, אוסיף "כמעט") מקור הפרסום הוא תמיד אצלנו. מדליפים לכתב פלוני סיפור, זה דואג לפרסום בחו"ל, פרסום שכמעט ואיננו זוכה לתהודה שם, ומיד חוזר הסיפור לארץ והסכר
נפרץ.
אז מה רע בכך? ראשית, מהסיבה המבצעית. דווקא משום שנידרש ככל הנראה להמשיך בפעילות החשאית, הרי שהפרסום המיותר מעמיס קשיים בתכנון ובביצוע הפעולות בעתיד. שנית, הפרסום יוצר לחץ על הצד השני להגיב ולנקום. ישראל חטפה את טילי הסקאד העיראקיים במלחמת המפרץ הראשונה על אף שלא הייתה לנו מעורבות במלחמה. הייתה זו נקמתו של סדאם חוסיין על תקיפת הכור הגרעיני בבגדד.
ולבסוף, ישראל חיה במרחב גיאופוליטי נתון. עם המדינות סביבנו נצטרך לקיים יחסי שכנות. כן, אפילו עם סודן. אל ניצור משקעים מיותרים בחתירתנו לדו קיום עם שכנינו.
נא להמתין לטעינת התגובות
