ממשלת נתניהו: כמה בומבסטית, ככה פתטית
הלהג של השר הטרי לענייני אין-תיק יוסי פלד, מראה שגם הוא חש נבוך מהממשלה השערורייתית הזאת בגודלה
שומעים את שתיקתם הרועמת של אבירי ניקיון הכפיים והפוליטיקה הצחה, אנשים ברי לבב וחורשי טוב באמת, כמו בוגי יעלון ובני בגין ופוליטיקאים צחורי צווארון כמו דן מרידור, המקבלים עליהם עולה של שחיתות שלטונית בדומיה גמורה. אם לשתיקה היה צבע היא הייתה סמוקה, ארגמנית מעוצמת הבושה שהם ודאי חשים.
ויש את אלה הנבוכים ברעש, מרבים בלהג החושף את עלבונם. כזה הוא הפרופסור הנכבד אבישי ברוורמן שליהג עצמו עד בוש. קודם בהתנגדות לכניסה לממשלה ואחר כך בהסברים בומבסטיים ופתטיים על חשיבות השתתפותו בה, כאילו אין בלתו.
כזה הוא, ולהבדיל, פוליטיקאי טרי וטוב כוונות, יוסי פלד, מהלילה שר לענייני שום דבר, או לענייני מעט מאד, או לענייני משהו כזה או אחר, שכנראה חש כל כך לא בנוח עם האין-תיק שקיבל, עד שהוא נחפז לגייס את השואה כדי להצדיק את קיומו. מאז אתמול, הוא ממחזר בכל כלי התקשורת את הטיעון המנצח "אני ג'פקה מנדלביץ', הילד מהשואה, שאבא שלי לא זכה לראות אותו גדל... אעמוד על בימת הכנסת ואושבע כשר בממשלת היהודים" (ציטוט על פי הזכרון). וזה,
חולק יוסי פלד עם עמישראל את תחושתו, זה רגע גדול של נצחון ששווה את העניין.
יש מקום לחשוד שגודל הטיעון אשר גוייס למערכה מעיד על גודל המבוכה שחש השר המיועד עצמו.
כי אין להמעיט בגודלו של הרגע, אין לפקפק בהתרגשות שהוא יסב ליוסי (ג'פקה מנדלביץ') פלד, אלוף במילואים, איש עתיר זכויות ונעים הליכות, ואין לזלזל ולו כשמץ בעוצמת הנצחון הציוני המגולם גם בסיפור הזה שיש רבים מאד כמוהו בתוכנו. אבל אחרי הכל, כל המדינה היהודית הזאת שלנו, אם נדייק, היא סוג של מפעל הנצחה והוכחה מוחלטת לנצחון על הצורר.
לכן עם כל הכבוד, ויש כבוד, ליוסי פלד, זה עוד לא מצדיק קבלת משרה בראש משרד של כלום. אולי משואה ביום העצמאות על הר הרצל הייתה ממצה את העניין, וחוסכת לנו את סכומי העתק שיעלו המיניסטריון של פלד ועוד אחדים כמותו המשובצים במשרדים ובתפקידי סרק או דחק.
בהיעדר אמון רב או כבוד למחוללי הממשלה השערורייתית הזאת בגודלה, מופנות הטענות ומוטח הזעם כלפי אלה זה מקרוב באו. יוסי פלד, בוגי יעלון, בני בגין, ועוד אחדים מהתינוקות שנישבו בממשלה הזאת הם עדיין האנשים המצויינים שהכרנו אתמול, אבל הסכמתם לקחת חלק בקרקס הבזוי הזה הרומס כל נורמה של שלטון, מעידה שהם עלולים להפוך לפוליטיקאים הציניים שיעשה מהם המחר. חובת ההפרכה עליהם.