הקץ לאיוולת בפרשת בר-לב
העוול שנעשה לניצב אורי בר-לב היה כל כך משווע והפארסה כל כך גדולה עד שמישהו נאלץ לשים לזה קץ. למישהו הזה קוראים יצחק אהרונוביץ'
סתם ככה, בלי להסתבך, בלי לקשקש ובלי להתפתל הוא החליט שאין למשטרת ישראל פריבילגיה לוותר עכשיו על ניצב אורי בר-לב, ולכן צריך להשאיר אותו במשטרה. נקודה. הוא לא התרשם מרמזיו ומאיומיו של המפכ"ל דודי כהן שאם בר-לב נשאר הוא "שם את התעודה על השולחן". רוצה לשים? שים. אדרבא.
וככה זה נפתר. בר-לב יוצא להיות שליח המשטרה בארצות הברית, שזה לא פתרון אידיאלי, כי אנחנו צריכים אותו כאן, אבל מצד שני הוא נשאר במשטרה, על מדים, ובתמונה. חזק מאוד בתמונה, לכשימונה המפכ"ל הבא.
במדינה קצת יותר מתוקנת המפכ"ל הבא היה ממונה היום, לאחר פרישתו של הנוכחי. אבל הנוכחי רק איים, ולא פרש. במדינתנו, במצבנו, הפתרון שהוביל אתמול השר לביטחון פנים הוא הפתרון ההגיוני. בר-לב יהיה שם, כהן כאן, והתנגשות האגו המטופשת הזו, אותה יזם המפכ"ל המכהן, תתפזר לרוחב האוקיינוס. ברוך שפטרנו.
שבעה וחצי חודשים יושב אורי בר-לב בביתו בחופשה כפויה. על פי תקנות המשטרה, אפשר להחזיק קצין בחופשה כפויה חודש, ולהאריך בעוד חודש.
המפכ"ל, כדי למחוק את בר-לב, תיקן את התקנות מחדש ובר-לב מקבל כבר שבעה חודשים 40 אלף שקלים (ברוטו) בחודש, רכב, נהג, מכשירי טלפון סלולריים וכל שאר התנאים הנלווים לקצין בדרגתו, בלי לעשות כלום. לא מזמן הוא שחרר את הנהג, ביוזמתו, כי זה היה כבר בלתי נסבל.
אבל כהן, נוקם ונוטר, לא נרגע. דחה את
אהרונוביץ' יודע את האמת. הוא יודע שכהן ניסה להרחיק את בר-לב מהמשטרה בלי שום סיבה. רק כי הוא הצטיין, משך תשומת לב, היה כוכב תקשורת וקיבל כל הזמן פרסים ועיטורים. כוכב כזה, שיאפיל עליו, לא היה מקובל על המפכ"ל.
לשלוח אותו ללימודים הוא רצה. בגילו, במעמדו, כשיש לו כבר שני תארים ולימודים עולים הון למשלם המסים. בכל המשטרה לא נמצא לבר-לב תפקיד מבצעי. יש כנראה הרבה כמוהו. עובדה, הפשע הודבר, הביטחון האישי חזר, הרחובות שקטים, הסמים קלים, החיים יפים.
בפרשה הזו התגלה אבי דיכטר במלוא קלונו. במקום להנהיג את המשטרה, הוא נגרר והונהג לפינה אפלה, מטופשת, בלתי אפשרית. המפכ"ל, אותו כינה "ברירת מחדל" (אחרי פרשת גנות המביכה לא פחות), הפך אותו ללבלר זוטר, בירוקרט שמדבר על תהליכים ארגוניים בלי לשים לב מה קורה לו מתחת לאף.
המפכ"ל, לעומתו, לא בחל בשום דבר בדרך למטרתו. מספיק לקרוא את התצהיר ששחרר לבג"ץ לאחרונה, את הסתירות הרבות, את אי הדיוקים ואת הסעיפים המופרכים הכלולים בו, כדי להבין שמשהו רקוב כאן, משהו בסיסי ועקרוני מאוד פשוט השתבש כאן, מישהו התבלבל כאן והשתכנע שהמשטרה היא ארגון פרטי, מלכ"ר או עמותה או חנות מכולת שאפשר להסתובב בה ולעשות כל מה שרוצים בלי שהציבור, שהתקשורת, שהעולם השפוי שבחוץ יוכלו להגיב.
אז זהו, שלא. מסתבר שלפעמים ההיגיון מנצח. יש מקרים שבהם הטובים שורדים. זה היה מקרה קלאסי שבו העוול היה כל כך משווע, ההתעמרות הייתה כל כך בוטה, האפסות כל כך זועקת, עד שמישהו פשוט נאלץ לבוא ולשים לזה קץ. למישהו הזה קוראים יצחק אהרונוביץ'. תודה.
נא להמתין לטעינת התגובות
