להצדיע לקורבנות השואה
על אדמת פולין החלטתי לוותר על הקלישאות והמילים הגבוהות, להסתכל לחייליי בעיניים ולספר להם על אבי. תא"ל במיל' צביקה גנדלמן על משלחת צה"ל למחנות
במשך כל הנסיעה תמונתו של אבי, משה גנדלמן, לא משה מנגד עיני. הוא היה בן 13 בלבד כשנותר יתום ובודד בעולם. אביו, סבי צבי, שעל שמו אני קרוי, היה לוחם יהודי שנפל בשורות הצבא האדום, אמו, סבתי, נרצחה לאור היום בדם קר בכיכר העיר. וכך הסתובב אבי, ירוי ופצוע, כדורים בבטנו, ביערות קפואים, בטמפרטורה של 20-30 מעלות מתחת לאפס, ללא תרופות, ללא מזור, ללא הורים. במשך שלוש שנים הוא חיכה, נמלט והסתתר עד שניצל. כשתמה המלחמה הוא עלה לישראל ומיהר לקחת חלק במלחמת השחרור, שם נפצע בפעם השנייה, הפעם על הגנת המולדת.
את סיפורו האישי של אבא הכרתי היטב, על אף שלוחמים הם שתקנים מטבעם. משחר ילדותי הבנתי שעבורו, המלחמה לא נגמרה שם, היא מתקיימת בעצם נוכחותנו כאן, בעצם נוכחותה של השואה בביוגרפיה האישית שלו.
עתיד המדינה מחובר אצלי תמיד לעבר האפל שרודף אותנו. עבורי, כקצין ומפקד, הוטלה האחריות לחבר בין זיכרון השואה לבין התפיסה הפיקודית, המוסרית והערכית
של צה"ל. ברחבת הטקסים באושוויץ, לצדו של השגריר דאז פרופ' שבח וייס, בעצמו ניצול שואה, ניצבתי בגאווה כגנרל ישראלי על האדמה שעליה ניסו לכחד את עמי.
מתוך התופת שחווה אבי הוא הצליח להקים ולבנות דור המשך שלוקח חלק בביטחונה של מדינת היהודים. אני ההוכחה לניצחונו על מכונת ההשמדה הנאצית. הם רצחו את כל בני משפחתו, הם רצחו שישה מיליון יהודים, אבל אנחנו כאן. אנחנו ניצחנו.
באותו רגע החלטתי לוותר על הקלישאות והמילים הגבוהות, להניח בצד את המספרים והדמעות, להסתכל לחייליי בעיניים ולספר להם בגאווה לא מבוטלת את סיפור חייו של אבי, פליט אחד מבין מיליוני יהודים שמצאו את עצמם בלי בית, בלי משפחה, בלי מקום בעולם. לספר להם על הרעב ועל הקור המקפיא ביערות, לספר להם על ילד בן 13 בלי אבא ואמא, רדוף ומושפל, כואב ומבוהל. לספר על ההישרדות שלו, על הגבורה ועל כל מה שחלחל גם אלי לאורך השנים. הצדעתי לו מרחוק.
הרגע ההוא על אדמת פולין במדים הייצוגיים נחקק עמוק בלבי. לפני שנתיים, מיד עם שחרורי מצה"ל, נסעתי בפעם הראשונה בחיי לעיירה רוקטינה שבאוקראינה, שם נולד אבי, משם הגיעה משפחתו. שם, בעיירה הקטנה הזו, נרצחה סבתי ולא רחוק משם נהרג סבי.
נסעתי לראות את תמונת נוף ילדותו של אבי, את המקום שהיה עבורו בית והפך לנצח כמקום שבו נלקחו ממנו חייו והוא בן 13 בלבד.
תא"ל במיל' צביקה גנדלמן שירת כמפקד אוגדת הצפון בצה"ל וכנספח צה"ל בבריטניה, אירלנד ופינלנד. כיום הוא משרת בתפקיד בכיר במערך המילואים
נא להמתין לטעינת התגובות
