קרב האנטנות חוזר

לא מדובר באנטנות שנועדו לאפשר את הדיבור הסלולרי, אלא בכאלה שיקדמו שימושים אחרים לגמרי, שאינם כרוכים בעוד אנטנות ובעוד קרינה

אביב לביא | 22/4/2009 7:47 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
לפחות ברמה ההצהרתית, גלעד ארדן מצא יריב שאפשר להתכבד בו, כזה שיעמיד במבחן מעניין את יכולתו לעבור משלב המילים למעשים של ממש: חברות הסלולר. המאבקים הקודמים סביב ענף הסלולר ותקנות בטיחות הקרינה עדיין לא נחתמו, וכבר מגיחה מעבר לסיבוב הסערה הבאה: חדירת חברות הסלולר לשוק התקשורת הביתית. כפי שפורסם אתמול במעריב, במשרד להגנת הסביבה לא מתכוונים לתת לזה לעבור בשקט.

כל הסימנים מעידים על כך שחברות הסלולר מתכננות להפוך לגורם משמעותי בתחום התקשורת הפנים-ביתית שלנו: להתקין מודם ביתי שאליו יחוברו טלפון קווי, אינטרנט ומה לא. חלק מהחברות כבר החלו לפרסם ולשווק חבילות כאלה. רק שכשאנשי המשרד להגנת הסביבה צפו בפרסומות, הם תהו איך זה שאיש לא יידע אותם בנעשה.

הרי המודם הסלולרי - להבדיל מזה של בזק או של הכבלים - מתקשר ברוב המקרים עם אחת האנטנות בסביבה; ואם התקשורת הביתית תתבסס על טכנולוגיה סלולרית, המשמעות היא שכמות האנטנות בישראל תצטרך לגדול דרמטית. יותר אנטנות - הרבה יותר קרינה, וזה כבר בהחלט תחת המנדט של המשרד להגנת הסביבה.

או שלא. כמו כל דבר חשוב בישראל, גם הסוגיה הסלולרית נופלת לפחות בין שני כיסאות: המשרד להגנת הסביבה אחראי על הקרינה, משרד התקשורת על הרישוי והשימוש בפס התדרים. אפשר בקלות לדמיין איך חברות התקשורת יעלו את הטיעון הבא: אם כל אנטנה בפני עצמה עומדת בסף הקרינה שנקבע על-ידי המשרד להגנת הסביבה, זה לא עניינו כמה אנטנות צריך להוסיף. זה, בערך, מה שקרה בזמנו כשפרצה מגפת הטלפונים הניידים מדור שלישי.
כולם רוצים לדבר

רוב האנטנות שממלאות היום את גגות ישראל לא נועדו לאפשר את השיחות הסלולריות הרגילות, אלא את שלל פונקציות הפנאי והבידור שמציעים המכשירים החדישים. כל אנטנה בנפרד (יש לקוות) עומדת בסף הקרינה שנקבע, אבל מרוב אנטנות לא רואים את המדינה.

לחברות הסלולר יש טיעון קבוע, מנצח, שאותו הן מגייסות כדי להצדיק כל בקשה להקמת אנטנה: ככל שיש יותר אנטנות גדולות, כך הקרינה שפולט המכשיר האישי של כל אחד מאיתנו מצטמצמת. זה נכון, ונכון גם שיש לא מעט צביעות בגישה שהציבור מפגין לעתים קרובות ביחס לאנטנות: כולם רוצים לדבר בסלולרי, ובאותה נשימה רוצים שהאנטנה תהיה מול החלון של מישהו אחר.

אבל כאן לא מדובר באנטנות שנועדו לאפשר את הדיבור הסלולרי, אלא בכאלה שיקדמו שימושים אחרים לגמרי, שימושים שיש להם תחליף קיים - קווי, שאינו כרוך בעוד אנטנות ובעוד קרינה.

המשרד להגנת הסביבה ינסה לגייס לצדו את החוק: חוק הקרינה הבלתי מייננת, אומר ד"ר סטיליאן גלברג, ראש אגף הקרינה במשרד, קובע

שהשימוש בה ייעשה בכפוף לעקרון הזהירות, כלומר רק במקרים שבהם יש לה הצדקה. כשרוצים לדבר בטלפון מהמכונית, מוכרחים להשתמש בשירותיה של אנטנה; כשרוצים לדבר בטלפון קווי מהבית, האנטנה בהחלט לא חיונית. ההיגיון והאינטרס הציבורי אומרים ששימוש כזה נופל תחת הקטגוריה "חסר הצדקה‭."‬ אבל ממתי החלטות כאלה מתקבלות על פי ההיגיון והאינטרס הציבורי?

הממשלה הקודמת התאפיינה בשרים שעשו חיים קלים מאוד לחברות הסלולר, מיסמסו את תקנות בטיחות הקרינה ואת הטיפול באנטנות המכונות באופן מכובס "מתקני גישה‭."‬ איזו בשורה יביאו איתם השרים החדשים? כשמשרד התקשורת התבקש אתמול להתייחס לנושא, נמסרה תגובה מעורפלת שלפיה השאלה אם שירותי תקשורת נייחים נמצאים בתחום ההיתר של חברות הסלולר נבדקת בימים אלה. בכל הנוגע לסוגיית הקרינה, החזירו את הכדור למשרד להגנת הסביבה. השר להגנת הסביבה, כאמור, הפגין נחרצות, שאולי מבשרת על גישה חדשה ומרעננת. המבחן שלו יהיה לאורך זמן.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

אביב לביא

צילום: דעות

כותב במעריב על ענייני איכות סביבה וכדורסל. מגיש את התוכנית "יהיה בסדר" בגלי צה"ל. פרסם ספר על אוכל אורגני

לכל הטורים של אביב לביא

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פייסבוק

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים