העימות הבא ידרוש יותר כוחות ועצמאות
צה"ל הוא צבא מוסרי וערכי. המפקדים שחושבים שזו הייתה מלחמה טועים ומטעים. ולנו ימתין אויב משמעותי יותר. שטח צבאי
באחד המפגשים, פנה גנרל אמריקאי לאלוף משנה איציק תורג'מן, קצין שריון מאוד מנוסה שעמד בראש צוות תחקיר לבחינת טענות על פגיעת מתקני או"ם ושימוש בחימוש זרחני ברחבי עזה.
הגנרל רטן בפניו על השימוש בנשק הכולל זרחן מעדויות של פלסטינים. אל"מ תורג'מן חשף בנוחות את נתוני המבצע והסביר לגנרל כי צה"ל עשה שימוש בנשק אמריקאי תקני מסוג 825-A1 בו עושים שימוש גם באפגניסטן ובעיראק כדי לסייע לכוחות הקרקע של צבא ארה"ב בזמן חילוץ על ידי מיסוך.
מבוכה קלה התפשטה על פני הגנרל אבל הוא המשיך בקו הציני ואז הציג אל"מ תורג'מן את שם הפגז על הסימון האמריקאי. הגנרל נותר ללא מילים.
הוועדה של האו"ם קיבלה את רוב המסקנות של תחקיר צה"ל לפי הערכת מפקדים בצה"ל וכעת נותר לראות אילו מסקנות יפרסמו בקרוב. יש לכך לא מעט השפעות על הלגיטימציה הבינלאומית שישראל תקבל כדי לערוך מבצעים בעתיד באותו סדר גודל נגד ארגוני הטרור.
באופן
סגן הרמטכ"ל האלוף דן הראל, הציג את התחקירים והעביר תחושה שצה"ל עשה את כל מה שאפשר כדי למנוע פגיעה בבלתי מעורבים. היו תקלות קשות אבל הן חלק ממבצע מורכב שצה"ל יצא אליו בעל כורחו.
לאורך כל התחקירים השתדלו מפקד צוותי החקירה לסמן במסמכים שהיתה הקפדה יתרה למנוע פגיעה בבלתי מעורבים, ואם התרחשו תקלות קשות במהלכם נהרגו חפים מפשע, הן לא היו במזיד ולא מתוך רצון להעניש.
התבלבלנו מעט. שכחנו מי הטובים ומי הרעים. שכחנו מי המחבל ומי הלוחם שפועל על פי אמנות ומוסר עליון.
במשך תשע שנים הפכו ארגוני הטרור הפלסטינים את הנגב המערבי לאתר פסולת ברזל באמצעות גשם של רקטות קסאמים ופצצות מרגמה ואנחנו צריכים להתנצל על כך?
שר הביטחון, אהוד ברק, באמת ובתמים ניסה לדחות בכל כוחו את המבצע. הוא גרס שלאחר מבצע שכזה תצטרך ישראל לחתום על הסכם רגיעה מול הפלסטינים, "אז בואו נאריך אותו כבר עכשיו עם ארגוני הטרור ונחסוך את המבצע".
החמאס לא הבין את הרמז. בישראל היו מפקדים שקיבלו זאת כרפיסות, אבל ברק צדק. יצאנו למבצע בלית ברירה כדי להדוף את ההתקפות הפלסטיניות, והנה אנחנו עומדים היום באותו מקום ומחפשים אחר הסכם מסגרת יביא לשקט לאורך זמן.
הלחץ המצרי על החמאס מבלבל ומתערבב באפקט של המבצע. השקט מעזה הוא יחסי, זמני ושברירי. הדבר היחידי שהשתנה היא הצריבה התודעתית שנותרה לחמאס על מידת העוצמה הישראלית במבצעים עתידיים, ועל מידת הביקורת על צה"ל שגברה ויצאה מפרופורציה.
האלוף הראל, שהציג את ממצאי התחקירים, התעקש לומר כי לא נמצא שום מקרה בתחקירים בו חייל צה"ל הניח את כוונת הרובה על גופו של פלסטיני במטרה להרוג אותו במזיד. אין לי ספק שכך הם פני הדברים, בטח אם הם נאמרים על ידי האלוף הראל.
צה"ל הוא צבא מוסרי וערכי. הרי באיזה עוד מדינה בעולם הייתם רואים את חיילי הצבא התוקף מתקשרים באמצעות 150 שיחות טלפון להודיע לאויב, "אחמד. אנחנו באים לתקוף אותך בעוד רבע שעה תצא עם בני המשפחה מהבית".
באיזה עוד צבא בעולם הייתם רואים מסוק אפאצ'י לונג בואו מרחף מעל בית של מחבל בכיר וממתין 14 דקות שהמחבל ובני משפחתו ייצאו מהבית למרות שהנוהל מאשר חמש דקות המתנה?
באיזה עוד צבא בעולם הייתם רואים צוות תחקיר פותחים מפות תצלום אווירי לפני המבצע ואחריו כדי לספור בית אחר בית, על מנת לברר כמה בתים נהרסו על ידי צה"ל לאורך כל הרצועה?
הרמטכ"ל כנראה צריך להתנצל בפני הציבור על שהיה לו חשוב להשיב את חיילי צה"ל בשלום הביתה ולכן המבצע התנהל כפי שהתנהל.
אני כותב את זה בצער, אבל כנראה אם צה"ל היה סופג מספר נפגעים גדול יותר, הביקורת היתה פחות חריפה.
צה"ל יצא למבצע מוגבל מאוד ביחס למה שיכל לבצע בעזה. מפקדים שלחמו בשטח עדיין שבויים בקסם שזו הייתה מלחמה, אבל הם טועים ומטעים.
מחבלי החמאס התגלו כפחדנים ואכזריים כלפי האוכלוסיה אותה הם מייצגים. לכן, יש לזכור שמה שהיה הפעם לא יקרה שוב, וכי העימות הבא כנראה ידרוש מצה"ל יותר עצמות ויותר כוחות. לא כדי להתמודד מול הביקורת, אלא מול אויב יותר משמעותי.
נא להמתין לטעינת התגובות
