עלייתו ונפילתו של נער האוצר
פקידי האוצר ניהלו את המדינה מאמצע שנות השמונים. השבוע קיבלו מכה קשה. הם עוד יכולים לקום ממנה, אבל זה כבר לא יהיה אותו הדבר
התלמידים של פטנקין
"קראו לנו 'נערי פטנקין'", מסביר משה זנבר את לידתו של המונח "נערי האוצר". זנבר, בוגר המחזור הראשון של החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, לימים נגיד בנק ישראל ויו"ר בנק לאומי, הצטרף לאגף התקציבים ב-1958 והפך לאחד מפקידי המשק הבכירים. "הכלכלנים הראשונים באוצר היו בוגרי החוג, שנוסד על ידי פרופ' דן פטנקין. היינו צעירים והתמודדנו מול השרים המבוגרים".
פטנקין חזר לארצות הברית ונשכח כמעט, זנבר כבר מזמן אינו נער. אבל "נערי האוצר" נותרו צעירים ואמיצים. שר הלך, שר בא, ומקהלת הנערים המשיכה לשיר. דוגמה יפה לתסכול של השרים בעקבות עליית כוחם של "הנערים" הביע לא מזמן השר בנימין בן אליעזר, בתקופה שכיהן כשר התשתיות: "אני, פואד, שר התשתיות, צריך להתמודד מול רפרנט בן 25 מהאוצר! נותנים סמכות לילד בן 25 במקום למערכת מליגה מקצוענית. זו ממשלה
כשמזכירים את זה לזנבר הוא מחייך: "אין בזה שום דבר מיוחד. כך זה היה תמיד, וכך זה בכל העולם. משרד האוצר הוא משרד חזק מאוד, שאחראי לתקציבים, וכך הוא פועל מול משרדי הממשלה. כך הוקם המשרד בישראל על ידי מרדכי זגגי, שהיה קודם לכן איש הכספים של הסוכנות היהודית. כך הוקם אגף התקציבים המודרני על ידי ד"ר יעקב ארנון, שהפריד את תפקידו של ראש אגף התקציבים מתפקיד החשב הכללי".
פרנקשטיין מתעורר
בראש החץ עומדים חמישה ראשי אגפים: ראש אגף התקציבים האחראי לבניית תקציב העבודה, שהוא תוכנית העבודה השנתית של הממשלה; החשב הכללי, המפקח על ביצוע התקציב; ראש אגף שוק ההון והביטוח המפקח על פעילות שוק ההון; הממונה על השכר, האחראי להסכמי השכר במגזר הציבורי; ומנכ"ל המשרד שעיקר תפקידו הוא לתאם בין האגפים ובין השר.
חוק ההסדרים הוא נספח מיוחד לחוק התקציב, הכולל רשימה ארוכה של רפורמות ושינויים מינהליים. בימי שגרה דורשים ההסדרים המוצעים בחוק הליכים ארוכים של חקיקה ודיונים בכנסת. אבל חומרת השעה חיייבה פעולה מהירה, החורגת מסדר הטיפול הרגיל. ממשלת הרוטציה החזקה בשנות השמונים - שמעון פרס בראשה ועל האוצר מנצח השר יצחק מודעי - כבשה את התנגדות הח"כים.
המבצע הצליח: האינפלציה הגדולה הודברה, ולאחר שנתיים של מיתון התחדשה הצמיחה. אבל אנשי האוצר לא יכלו לוותר על מכשיר הפלא שהמציאו, וחוק ההסדרים הובא לאחר כבוד לאישור הכנסת, מדי שנה, יחד עם חוק התקציב. חברי הכנסת מוחים ומתקפלים: בלי חוק הסדרים אין תקציב וכשאין תקציב נופלת הממשלה. השליטה הרמה של פקידי האוצר אפשרה להם לקצץ ללא רחם במנגונים הממשלתיים: אם כל סמכויות הביצוע מרוכזות במשרד האוצר, אין למשרדים האחרים צורך בעובדים כה רבים.
שיכרון הכוח בשיאו
בשנות האלפיים שבר שלטון הפקידים שיאים. חוק ההסדרים הפך מכלי עזר למכשיר עיקרי במדיניות. עם כניסתו של בנימין נתניהו לתפקידו, בשנת 2003, הוא עשה שימוש נרחב בחוק ההסדרים כדי להכריז על שורה ארוכה של רפורמות והפרטות במשק: באמצעות החוק פוצלו בתי הזיקוק לשתי חברות שהופרטו, קודמה הפרטת בזק, הוקמה חברת נמלי ישראל, ניהול הנמלים תואגד מחדש והועבר לחברות ממשלתיות האמורות להתחרות ביניהן, והוכרז על תוכנית להפרטת ייצור החשמל. והיתה גם "רפורמת בכר", שמטרתה הייתה הפרדת הניהול של קופות הגמל וקרנות הנאמנות מהבנקים. הרפורמה הזו החלה להתגלגל בתקופת כהונתו של בנימין נתניהו. רבות הרפורמות האלה לא רשמו הצלחה מיוחדת. חלקן אף לא שרדו. מעבר לכך, במקרים אחרים שירת חוק ההסדרים את נתניהו בקידום רפורמות שפגעו באוכלוסיות החלשות.
בנימין נתניהו נהג להתפאר כי בזכות הרפורמות האלה חולץ המשק מהמשבר שאליו נקלע ערב כניסתו לתפקיד שר האוצר. אבל אפשר לומר היום בביטחון שהחשיבה הזו היתה קצת מוגזמת. כי קשה להגיד שלרפורמות של בנימין נתניהו כשר אוצר הייתה השפעה גדולה כל כך על מצב המשק. היו גורמים חיצוניים שהשפעילו על מצבו לא פחות, בישראל ובעולם. למרות שנתניהו זוקף את הצלת המשק לזכותו, ההתאוששות התאפשרה בעיקר בזכות סיום שרשרת הפיגועים וגאות בשווקים העולמיים. אלא שרוח הקרב שנסך בנימין נתניהו בפקידי האוצר, והרפורמות שהעשירו את שוק ההון, קנו לו מקום בהיכל התהילה של שרי האוצר הטובים ביותר בתולדות המדינה.
את תחושת הכוח המופרז של אנשי האוצר סימל החשב הכללי שמונה על ידי נתניהו, ד"ר ירון זליכה. זליכה, עובד מדינה רהוט ומוכשר, החל את דרכו כבן חסותו של נתניהו וחולל רפורמות מרחיקות לכת. אחת החשובות שבהן הייתה הקמת אתר הממשלה המספק מידע ושירותים, שבעבר נדרשו לאזרח מאמצים רבים כדי להגיע אליהם. מעבר לכך, זליכה הוביל רפורמות רבות ושיפר נהלים, עד שהחליט להרים גם את דגל המלחמה בשחיתות. מגובה בתקשורת אוהדת חשף זליכה שחיתות בכל פינה ותחת כל עץ רענן. גם חבריו, פקידים בכירים ומהוגנים במשרד האוצר "הוחשדו" על ידו בחריגות מהנוהל או לפחות בסיוע למושחתים.
חשדותיו של זליכה לא פסחו גם על שר האוצר שהפך בינתיים לראש הממשלה, אהוד אולמרט. "הוא התחיל להופיע אפילו במדורי הרכילות", קובלים חבריו, "הוא נהיה פקיד-סלב. זה היה השיא". זליכה אולץ לפרוש, אבל חבריו המשיכו למשול בשירות הציבורי ביד רמה.
בלינקוב מניף דגל לבן
רם בלינקוב (53) צמח במשרד האוצר. באמצע שנות התשעים יצא לתפקידי ניהול בכירים בשוק הפרטי. תחילה מונה לסמנכ"ל בחברת "בזק" הממשלתית ומשם עבר לתפקיד מאתגר במיוחד: הוא הקים וניהל את חברת "קווי זהב", שזכתה בהיתר לשבור את מונופול בזק בתחום השיחות הבינלאומיות. מולו הציבה בזק בוגר אחר של אגף התקציבים, אורי יוגב, שנדרש לשמור בכל מחיר על מעמדה המוביל של בזק בענף. התחרות העסקית בין יוגב לבלינקוב הייתה קשה וגלשה לפסים אישיים.
למפלה עלולות להיות השלכות קשות גם על המערכה הנוספת הצפויה בכנסת: חברי הכנסת, ששמעו היטב את לחישתו של בלינקוב באוזני שר התקשורת כחלון ("הוא לחיץ, הוא לחיץ"), יודעים היטב למי התכוון המנכ"ל הפורש. לא מן הנמנע שחוק ההסדרים שיאושר השנה יהיה האחרון שיוגש לאישור הכנסת. כעת יודעים הח"כים שראש הממשלה הלחיץ הוא גם הפוסק האחרון. ההערכות שהממונה החדש על התקציבים יהיה בן טיפוחיו של אורי יוגב מבשרות על הרמוניה מסוג חדש שצפויה בצמרת משרד האוצר.
נא להמתין לטעינת התגובות
