"למה אנחנו נחשבים לזבל?"
אף שחלפו שנתיים מאז, ההשפלה עדיין מלווה את מוסא עלי וחבריו - פליטים מדרפור שהועלו על אוטובוסים בניגוד לרצונם וגורשו מחדרה. אבל בעיקר הם לא סולחים לראש העיר חיים אביטן שנתן את ההוראה והסביר: "אנחנו לא פח הזבל של המדינה". עכשיו הם יוצאים למלחמה על כבודם האבוד ומגישים נגדו תביעת פיצויים גדולה שנחשפת כאן לראשונה. ואביטן? הוא בכלל משוכנע שהציל אותם
בעברית שוטפת וכמעט חפה מטעויות, עלי, פליט מדרפור שנמצא בארץ כבר שלוש שנים, מדקלם את מבזקי החדשות היומיים. את עניינו בפוליטיקה המקומית הוא מסביר בכך ש"אני אוהב לדעת כל מה שקורה, להיות הכי מעודכן שאפשר. זהו. על עלי אי אפשר יותר לעשות תרגילים. אף אחד לא מרמה אותי שוב".
את הזיכרונות מה"תרגיל" הוא לא שוכח. שנתיים עברו, והוא עדיין מרגיש מושפל. אגרופיו נקמצים כשהוא משחזר את הלילה ההוא, שטף דיבורו המהיר נקטע כשהוא נזכר באוטובוסים שהעבירו אותו ואת חבריו מעיר אחת לשנייה כאילו היו שק תפוחי אדמה, בלי לשאול לדעתם או לבקש את רשותם. או אם לדייק, "זבל" היתה המילה שבה בחר להשתמש אז ראש עיריית חדרה, חיים אביטן, כדי לשכך את הסערה שפרצה בעקבות האירוע.
אז אמר אביטן בריאיון עיתונאי: "ברגע שאמרו לי שראו אותם, ארבעה-חמישה גברים סודאנים ליד הקניון שותים בירה, נהיה לי רעד בכל הגוף. כי אלה גברים ללא נשים, ועוברות שם ילדות, ואם חלילה יתבצע אונס או חלילה רצח תוך כדי האונס, אני לא רוצה לחשוב מה יגידו אז לראש העיר. למה לי להכניס צרה כזאת לעיר שלי?".
עכשיו יוצאים עלי (29) ו-14 פליטים נוספים למאבק על כבודם האבוד. בתביעה שהגישו נגד עיריית חדרה והעומד בראשה, אביטן, הם דורשים פיצויים בסך מיליון ו-200 אלף שקל על כליאת שווא, הנזק וההשפלה שנגרמו להם כתוצאה מגירושם.
"ראש עיר במדינת ישראל החליט ללא כל סמכות לשים את עצמו מעל לחוק ומעל לכל נורמה מוסרית ולטהר את עירו מפליטים סודאנים רק משום היותם זרים חסרי הגנה וישע ותוך שימוש לרעה בסמכותו ובכוחו", נכתב בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בחיפה לפני שבוע, באמצעות "המוקד לסיוע לעובדים זרים" ועו"ד הישאם שבאיטה מהקליניקה המשפטית באוניברסיטת תל אביב.
תחילת הפרשה בקיץ 2007. לאחר ששהו קרוב לשנה שלמה במעצר, החליט בית המשפט לשחרר קבוצה של מבקשי מקלט מדרפור שהסתננו לישראל ושלח אותם לעבודה חקלאית בפרדס באזור חדרה. תנאי השחרור היו ברורים ביותר: במידה שיעזבו את האזור, או יפסיקו את עבודתם, הם יוחזרו למעצר.
"באנו לכאן בלי
את הלילות העבירו בקרוואנים שהוצבו במקום. באחד הערבים בחודש אוגוסט, הגיעה קבוצת גברים ושאלה אותם למעשיהם. "מה אתם עושים כאן? יש לכם אישורים? כמה זמן אתם פה?' הם שאלו אותנו הרבה שאלות. התחלנו להילחץ", הוא משחזר. "היו להם אקדחים ומדים. הייתי בטוח שזה משטרה. אני היחיד שדיבר קצת עברית וניסיתי להסביר שאנחנו כאן כי בית המשפט החליט לשים אותנו פה ושהכל בסדר".
"השוטרים", כפי שהתברר מאוחר יותר, היו פקחים של סיירת הביטחון של חדרה שפעלו תחת הוראתו של ראש העיר אביטן. אבל קבוצת מבקשי המקלט לא ממש ידעו לעמוד אז על הניואנס החשוב הזה. "אני רואה מדים, אני רואה אקדח. מה עוד אני צריך לדעת? השוטרים היחידים שאני מכיר היו בבית כלא והם נראו לי אותו דבר. אני לא אשכח את הרגע הזה. התחילו שמועות,'מי האנשים האלה, לאן הם ייקחו אותנו?'. אל תשכחי שרבים מהאנשים שם יש להם טראומה משוטרים בגלל דברים שקרו להם בדרפור. אצלנו המשטרה הורגת. אנשים ממש התחילו לפחד".
למרבה הפתעתם, לאחר הביקורת, הפקחים עזבו אותם לנפשם. "יהיה בסדר, מה אתם מפחדים כל כך", אמרו להם וחזרו כלעומת שבאו. בחצות אותו לילה הם שבו, והפעם בכוחות מתוגברים. "פתאום ראינו אותם מגיעים בחושך מהשדות, מכל הכיוונים, הם הקיפו אותנו מכל הצדדים". "כמה אתם? תביאו אישורים! כולם להסתדר בשתי שורות", פקדו עליהם. הפליטים לא הבינו מה עומד לקרות. עלי מספר שהם העירו בזריזות את מי שישן, ארזו את חפציהם והתארגנו בשורות.
"כל הזמן ניסיתי להיות נחמד ולהבין מה הולך לקרות, אבל כלום. פשוט לא ענו לשאלות שלי", הוא אומר. "היה שם מישהו מרוקאי, אז ניסיתי לדבר איתו בערבית. הוא חייך אליי אבל לא הסכים להגיד לי מה קורה. רק אמר, לוקחים אתכם למקום אחר. אל תעשו בלגן. הייתי בטוח שהולכים לגרש אותנו למצרים". ומצרים, עבור קבוצת מבקשי המקלט, משמעה גזר דין מוות. השוטרים המצרים ידועים בברוטאליות שהם מפגינים כלפי הסודנים, אך בעיקר, הם פחדו מהסגרה למדינתם, ממנה ברחו מלכתחילה. עלי צדק. אכן גירשו אותם. אבל במקום מצרים, החליטה סיירת הביטחון של עיריית חדרה להוריד אותם בגן הפעמון בירושלים.
"היו אנשים שהתחילו לבכות באוטובוס. כל הנסיעה הייתי בטוח שאנחנו בדרך למעבר רפיח. אני לא מכיר את הגיאוגרפיה של הארץ, אבל אמרו לי שהיא קטנה. נסענו כבר שעתיים והייתי משוכנע שאני רואה את הנוף של עזה מהחלון", הוא אומר. "נתנו לנו אוכל ושתייה, אבל מי בכלל רוצה לאכול כשהוא חושב שהוא עומד למות? שאלתי את המנהיג שלהם' מי אתה? עבדנו טוב, היינו שקטים. מה עשינו לא בסדר?'. היינו כל כך בלחץ כי חשבנו שהם שוטרים. אם שוטרים פוגעים בנו למרות ההחלטה של בית המשפט, אז כנראה שמותר להם לעשות כל מה שהם רוצים".
את הלילה הם בילו בגינה הציבורית בירושלים, נעזרים במתנדבים של "המוקד לסיוע" שהחלו לחפש להם פתרונות. בעיקר חששו להיעצר בגלל הפרת תנאי המעצר. קבוצה כל כך גדולה של פליטים עם מזוודות ותיקים לא ממש יכולה להיטמע בקלות. לאחר מכן נסעו לתל אביב והחלו לשוטט ברחובות, כשכל אחד מחפש לעצמו פתרון זמני ומקום לינה. רק מאוחר יותר הבינו מה קרה שם באמת, ושמעו כי מי שאחראי לגירושם אינו המשטרה, אלא כבוד ראש העיר בעצמו.
עוד באותו סוף שבוע, הגיש המוקד תלונה על חטיפה ושימוש לרעה בכוח המשטרה. אביטן הסביר את מהלכיו בראיונות בזמנו ואמר כי "חדרה ותושביה רגישים לנושא הסודאנים, אבל המדינה היא זו שצריכה לעזור ולסייע לחלק מהם. המדינה לא יכולה להעמיס אותם על חדרה, שהיא עיר קולטת עלייה מספר אחת".
עלי מתקומם בכעס כשהוא שומע את הדברים. "אתם היהודים, שכחתם מה עשו לכם במצרים. אנחנו בדיוק כמוכם. גם אנחנו הגענו ממצרים בגלל שחששנו לחיינו. אתם במדינה שלכם קלטתם אנשים מכל העולם. אז למה אנחנו נחשבים לזבל? כי אנחנו שחורים? זה לא בסדר. אתה ראש עיר. אם אתה מדבר בכזאת גזענות, איך ידבר העם? תחשוב איך היית מרגיש אם זה קורה למישהו יהודי בעולם, איך היית מגיב?".
על התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה חתומים 15 תובעים שמעדיפים לא להיחשף כדי לא לפגוע במקום העבודה שלהם. "בהתחלה היה צריך להסביר להם שהם יכולים לתבוע, שמותר להם ושזה אפשרי בכלל", אומר עו"ד שבאיטה. "הדבר הנורא בסיפור הזה הוא כוונת התחילה. זה הדבר הכי מכוער שראיתי. יש פה ראש עיר, שמהווה דוגמה לבני עירו, שפשוט מחליט לבצע טיהור אתני. הוא מבחינתו לא רוצה לראות אפריקאים בעיר שלוף, אז הוא מנקה אותה מהזבל הזה. הוא חושב שהוא שריף כל-יכול, הוא גם לא אומר את זה בבושה, הוא מתגאה בזה. אני חשבתי ששכחנו את הדברים אלה לפני מאה שנה. התביעה הזאת כל כך חשובה, כי חשוב שראשי ערים ידעו שהם לא יכולים לעשות כל מה שהם רוצים ושהם חשופים לתביעות אזרחיות".
קבוצת מבקשי המקלט שגורשו מפוזרים היום בכל רחבי הארץ. הם עובדים בעבודות מזדמנות ובעלי אישור שהייה בישראל, כמה סמלי, בתנאי שיישארו מחוץ מצפון לחדרה ודרום לגדרה. מהבחינה הזאת לפחות, ראש העיר יכול לנשום לרווחה. "לגבי מה שעשיתי אז, אני חושב שהיום בממשלה מבינים וחושבים אותו הדבר", אמר אביטן, בהתייחסו לנוהל גדרה-חדרה. "חשוב שלא יישבו את הערים בריכוזים גדולים של כל מיני. . . צריך לתת לערים להתרומם. אנחנו בחדרה ברוך השם קלטנו המון. כ-40 אחוז מתושבי העיר הם עולים חדשים מכל העולם. זה נטל כבד מאוד. מה שעשו איתם אז, פשוט עשו את זה בצורה לא רצינית. זרקו את הפליטים פה ועשו בהם שימוש. פשוט זרקו אותם. הם חיו במכלאות בתנאים לא סניטריים. מה שאני עשיתי, בעצם הצלתי אותם".
הם אומרים שאתה הוא שזרקת וגירשת אותם באוטובוסים.
"אני לא זרקתי, פשוט מאוד, הם היו בתנאים לא תנאים. בסך הכל פינינו אותם".
ומה בנוגע לציטוטים שבהם אתה משווה אותם לזבל?
"לא אמרתי. לא היה ולא נברא", השיב בתחילה, ולאחר מכן תיקן את עצמו ואמר, "הדברים הוצאו מהקשרם".
ובנוגע לתביעה? אביטן אמר כי אינו מכיר אותה, וכאשר יעבור עליה יתמודד עמה "במלוא הרצינות".
נא להמתין לטעינת התגובות
