שלם עם עצמי: לא יוצא מהארון בשביל מדורי הרכילות

סלבריטאי מפורסם שהחליט לא לצאת מהארון בפני כולם מסביר מדוע לא חשף את נטיותיו בפני כל עם ישראל. מאמר תגובה לגל אוחובסקי

הומו מפורסם | 10/8/2009 17:45

אני הומו. כבר הרבה שנים. כנראה מאז שנולדתי, אבל בעיקר ב-15 השנים האחרונות. אמא שלי יודעת עליי. גם הדודות והדודים שלי. על סבתא ויתרתי מפאת גילה ומצבה הבריאותי. חוץ ממנה, יודעים עליי בערך 1,000 אנשים שמקורבים אליי בבניין בו אני גר, בשכונה, במכולת, בעבודה ובמקומות הבילוי אליהם אני יוצא. ולא, הם לא מקומות לגייז. וגם החברים של החברים שלי וכל מי שמגיע אליי לארוחת ערב, צהריים, קבלת שבת או מסיבה. ויש לי בן זוג. כבר שנים. אנחנו חיים ומאושרים וטוב לנו מאוד. ואנחנו מאוד משוחררים עם עצמנו והסביבה. וכשמתחשק לנו אנחנו נותנים נשיקה סולידית על הלחי ברחוב. אה, ואני גם מפורסם.

האמת היא שהמאפייה ההומו-לסבית בראשות גל אוחובסקי ובעלו כמעט גרמו לי להתקשר ליחצנ"ית שלי על מנת לבקש ממנה לסגור לי כתבת שער באחד ממוספי סוף השבוע במטרה שאומר את דבריי על הטמטום שמתרחש כאן בימים האחרונים. בעיקר רציתי להגיד לכל אותם אנשים אלימים (אין מילה אחרת!) בתוך "הקהילה" "תפסיקו עם ציד המכשפות הזה!", "תפסיקו לכפות על אנשים לצאת מהארון". זכותו של כל אדם לעשות כרצונו. ומה זה בכלל ארון? אני, מבחינתי, ממש לא בארון. מעולם לא הסתרתי את חיי בפני איש ממקרוביי. מעולם לא ביקשתי מחברים שהביאו חברים אל ביתי לשקר או להסתיר את חיי. כלפי חוץ אני מפורסם, בבית שלי אני אדם רגיל שחי חיים צנועים. זה שלא נחשפתי תקשורתית לא הופך אותי לארוניסט.

מעולם לא נתתי את כתבת השער המתבקשת לשבעה ימים למרות שהציעו לי יותר מפעם אחת כתבה אם רק אצא מהארון. פעם אחת התראיינתי בלי לדבר על חיי המין שלי וגנזו את הכתבה. בעיה שלהם. למה אני לא נחשף? כי זה לא רלוונטי לי. אני הרבה מאוד דברים לפני שאני הומו. אין לי שום רצון לעשות קריירה מזה שאני הומו ואני לא רוצה שיתקשרו אליי מהעיתון לתת תגובה בכל פעם שאיזה אלי ישי אומר משפט מטופש על הומואים. אני לא רוצה לכתוב טקסטים על הומואים. לא רוצה לשיר שירים על הומואים. לא רוצה לכתוב תסריטים על הומואים. לא רוצה לשחק הומואים. ולא, אני לא הומופוב ולא שונא את עצמי. אני מאוד פתור עם עצמי ואפילו בלי פסיכולוגית.

מה הלאה, מגן דוד ורוד על החולצה המעוצבת?

השבוע, כאמור, כמעט חשפתי את עצמי תקשורתית רק על מנת להגן על אותם אומנים שנעשה להם אאוטינג בימים האחרונים. אחרי מחשבה קצרה, החלטתי לוותר על כך. לא אתן את הסיפוק ל"אחיי בקהילה". גם כן, קהילה. קהילה אוכלת יושביה. אני מכיר את חלק מאותם אומנים שנמצאים בארון מבחינת תקשורתית ואני יודע מקרוב שכל אחד ואחד מהם מאוד משוחרר בביתו הוא. וגם אם לא, זכותו. ולא! העובדה שהשחקנית/ הבדרנית/ הזמרת/ הזמר/ הנגן/ הרקדן או העיתונאי ישארו בארון לא יעביר שום מסר שלילי לאיש. זה רק יראה שאפשר גם ככה. ש"איש איש באמונתו יחיה". חבל שאת המשפט הזה כל אותם חדי לשון לא מפנימים. חבל שהמיעוט שרוצה סבלנות לא נוהג בסבלנות כלפי אחיו.

בימים האחרונים, ראיתי מסביבי שימוש ציני בנוער מבולבל שהודרך לנאום נאומים מביכים בכיכר או ללכת עם מדבקות של "אני הומו גאה" או "אני לסבית גאה" ברחובות תל אביב.

מה הדבר הבא, מר אוחובסקי? להמליץ לאנשי הקהילה ללכת עם מגן דוד ורוד על החולצה החדשה שקנו אצל המעצב החם בעיר? עושה אסוציאציות לגרמניה הרחוקה, אה? מקומם? נכון מאוד. מה שקורה כאן השבוע לא פחות חמור מכל הרדיפות בהיסטוריה של האנושות.

תנו לכל אדם לחיות את חייו כפי שהוא רוצה. תכבדו את העובדה שכל הומו ולסבית עוברים תהליך אישי עד שהם נינוחים עם עצמם. יש כאלו שלוקח להם חודשיים, יש כאלו שלוקח להם שנתיים ויש כאלו שיתברברו עם זה 30 שנים. תכבדו אותם. זה שאיתן פוקס וגל אוחבסקי החליטו לעשות סרטים על הומואים זה נפלא ולפעמים גם מוצלח. אני מכבד אותם על כך, שיכבדו אותי ושכמוני גם. יש יוצרים שלא מעוניינים למתג את עצמם כרק הומואים. יש אנשים שהם הרבה יותר מרק הומואים.

הומו גאה, שלם ופתור עם עצמו שמאוד לא בארון אבל ממש לא מתכוון להחשף בשביל לספק את מדורי הרכילות