אף על פי כן: גרינפיס וקימברלי-קלארק ישתפו פעולה
לאחר חמש שנים של מאבק בחברת קימברלי קלארק, חוגגים השבוע בגרינפיס הישג גדול. מוצרי החברה, ובראשם המותג קלינקס, יפסיקו לפגוע ביערות עתיקים וייוצרו ממקורות ידידותיים לסביבה. עסק ירוק

באותו יום הודיעו במפתיע קימברלי-קלארק וארגון גרינפיס, שניהל נגדה מאבק חריף בשנים האחרונות, כי הם מכריזים על שולם ביניהם ומתחילים לעבוד ביחד – קימברלי-קלארק מכריזה על צעדים שיקטינו באופן משמעותי את השפעותיה הסביבתיות וגרינפיס מסיימת באופן רשמי את קמפיין Kleercut שנוהל כנגד החברה בחמש השנים האחרונות. באיבחה אחת הפכה קימברלי-קלארק מחברה בציר הרשע הירוק לאחד מ'החבר'ה הטובים' ונייר הטואלט בשירותים שלי נראה קצת יותר ידידותי.
זהו הישג מרשים ביותר לגרינפיס שידעה כאן לא רק להפגין אקטיביזם מרשים ועקבי במשך שנים על שנים, אלא גם למנף אותו ליצירת שינויים של ממש. וזו לא הדוגמה היחידה. גרינפיס מפגינה בזמן האחרון יכולת מרשימה ביותר בהשגת מטרותיה ומציגה שוב ושוב הצלחות חסרות תקדים במגזר העסקי שהן תוצר של אקטיביזם סביבתי.
נתחיל בשולם בין גרינפיס וקימברלי-קלארק. אולי יהיה מוגזם להשוות את זה להסכמים פוליטיים כמו אלו בצפון אירלנד או בדרום אפריקה, אבל גם כאן מדובר בשני יריבים מרים שעשו את הכמעט בלתי ייאמן וישבו ליצור הסכמות משותפות ביחד אחרי שנים של מאבק.
הקמפיין של גרינפיס, Kleercut, החל ב-18 בנובמבר ב-2004 אחרי שקימברלי-קלארק סרבה שוב ושוב לבקשת הארגון לעשות צעדים משמעותיים לדאוג לכך שמוצרי החברה, ובראשם המותג קלינקס, יפסיקו לפגוע ביערות עתיקים ובראשם ה-Boreal Forest בקנדה וייוצרו ממקורות ידידותיים
"לוקח 90 שנים לגדל קופסא של קלינקס, אבל מספר שניות לזרוק טישו משומש", הסביר אז ריצ'רד ברוקס מגרינפיס קנדה והוסיף "זה בזבזני ולא אחראי מצד קימברלי-קלארק להשתמש בסיבי נייר שמקורם ביערות עתיקים לייצר מוצרי טישו חד פעמיים כמו קלינקס כשהיא יכולה בקלות להשתמש לייצורם בנייר ממוחזר".
Kleercut הפך מאז לאחד הקמפיינים המבריקים והמרשימים ביותר שנראו עד היום נגד חברה מסחרית. גרינפיס עבדו בצורה ממוקדת ומאורגנת בכדי להשיג את מטרתם לשנות את מדיניות החברה. הקמפיין כלל הפגנות רחוב, הפגנות בישיבות של בעלי מניות, תליית שלטי ענק על משרדי החברה, מאבק מוצלח להביא להחרמת מוצרי החברה בחנויות של אוניברסיטאות, קריאה למלונות ועסקים להחרים את מוצרי החברה, הפקת סרטוני וידאו שהופצו באופן ויראלי באינטרנט ומאמץ אינטנסיבי לפגיעה ביוזמות יחצנות של קימברלי קלארק כפי שאפשר לראות בסרטון.
מעבר לכך גרינפיס ישבו לקימברלי-קלארק על הוריד וגרמו להם להזיע לא מעט פעמים בפומבי כשתפסו אותם בפרסום אינפורמציה לא מדויקת לגבי תהליכי הייצור שלהם, כמו ב-2006 כשהם גילו שהחברה כתבה בדוח הקיימות שלה ובאיגרת לבעלי המניות כי מדיניות החברה אוסרת על ייצור מסיבי נייר שמקורם ביערות עתיקים, כולל יערות גשם בקנדה, וזאת בניגוד למה שבאמת היה בפועל.
גרינפיס דאגו לא רק להפיץ מידע על הבעיות הסביבתיות בייצור מוצרי קימברלי-קלארק אלא גם לספק מידע לגבי חלופות, כולל מדריך השוואתי שמדרג יצרנים של נייר טואלט ומוצרי טישו עליו דיווחנו כאן לפני מספר חודשים, שהפך מהר מאד לאפליקציית אייפון לנוחות הצרכנים.
האסטרטגיה של גרינפיס, שבסופו של דבר הוכיחה את עצמה כמוצלחת, כללה מספר אלמנטים עיקריים: התמקדות במותג עיקרי אחד (קלינקס), עבודה במספר חזיתות מקבילות, התמקדות במספר מטרות ברורות וזכירות, יצירת חיבור מובן ופשוט בין המוצר והנזק הסביבתי שהוא גורם לו והעלאת הקמפיין לסדר היום של בעלי עניין רלוונטיים ובעלי השפעה בחברה כמו בעלי מניות ציבוריים או לקוחות עסקיים גדולים. ולא פחות חשוב: גרינפיס ישבו במקביל לדבר עם קימברלי-קלארק: לפי דיווחים שונים מדובר על תקופה של שנתיים במסגרתה ישבו שני הצדדים למשא ומתן.
והתוצאה? הקמפיין השיג את מטרותיו. עברתי על שלוש המטרות העיקריות שהוגדרו בתחילת הקמפיין וראיתי שההתחייבויות של קימברלי-קלארק נותנות מענה לכולן (בסוגריים ההתחייבות של קימברלי-קלארק): עצירת השימוש בסיבי נייר שמקורם ביערות בסכנת הכחדה כדוגמת ה-Boreal Forest (החברה תפסיק עד סוף שנת 2011 רכישת סיבי נייר שמקורם ביערות עתיקים ואין להם את התקן הסביבתי FSC), שימוש רב יותר בנייר ממוחזר ומעבר לרכישת סיבי נייר מיערות עם תקן סביבתי FSC (עד סוף 2011 40% ממקורות סיבי הנייר של החברה בצפון אמריקה יהיו מנייר ממוחזר ונייר מיערות עם תקן FSC).
לא כולם מרוצים מההסכמות החדשות וישנם אקטיביסטים שטוענים שגרינפיס מוכרים את עצמם בלי לקבל תמורה של ממש ושואלים לדוגמא מה עם 60 האחוזים הנותרים – מאיפה הם יגיעו אחרי 2011? אז כמובן שאי אפשר לרצות את כולם והסכמים כאלו טיבם שהם מבוססים על פשרה, אבל האם מדובר בהישג של ממש?
אני מאמין שכן. מקריאה במסמך המדיניות המעודכן של קימברלי-קלארק אפשר לראות שהחברה באמת עושה כאן מאמץ אמיתי לשינוי – כך לדוגמה, אחוז הנייר ממקורות ידידותיים לסביבה שיעמוד ב-2011 על 40% היה 23.3% ב-2007 וכמעט 30% ב-2008, הווה אומר גידול של שליש בתוך שלוש שנים. גם מבחינת הייצור מסיבים מיערות עתיקים (מחלקות שאין להם תקן FSC), שהוא החלק הבעייתי ביותר, הרי שקימברלי קלארק תרד מ-266,853 טון ב-2008 לאפס ב-2012 וזהו בהחלט צעד משמעותי. מעבר לכך, רואים גם התחייבות של ממש של החברה מבחינת דיווח, מעקב ושקיפות של הנתונים.
מה שחשוב להבין כאן הוא שחברות מסחריות לא יכולות לשנות את אופן פעילותן כאן ועכשיו ולהתחיל מחר בבוקר לייצר אך ורק מוצרים שהשפעתם הסביבתית תהיה אפסית. הלוואי וזה היה כך, אבל צריך לזכור עד כמה עמוק מוטמעים תהליכי העבודה הללו בחברות כמו קימברלי-קלארק וכמה קשה להניע שינויים בהיקף שכזה ובתקופת זמן קצרה במיוחד כשמדובר בחברות ענק.
מי שמבין זאת היטב הם אנשי גרינפיס שהצלחתם נובעת מהיכולת שלהם לא רק להפגין אקטביזם סביבתי מדויק וקריאטיבי, אלא גם לדעת לעשות את המעבר מההפגנות, המחאה והדוחות לשולחן הדיונים כדי להפוך את המחאה לאפקטיבית ולהגיע להישגים של ממש. כפי שכבר דיווחנו כאן בעבר שיתופי הפעולה בין ארגונים סביבתיים וחברות מסחריות נעשים יותר ויותר עניין שבשיגרה, אבל עדיין מעטים מאד הארגונים שכמו גרינפיס, מצליחים ליצור את השיתופי פעולה הללו כתוצר של עבודת שטח אינטנסיבית.
הדוגמה לשיתוף הפעולה עם קימברלי-קלארק אינה כאמור הדוגמה היחידה. רק לפני כחודשיים הוציאה גרינפיס דוח חמור בשם "שוחטים את האמזונס" המפרט כיצד תעשיית העור אחראית ל-80% מבירוא היערות באמזונס בגלל שטחי המרעה שנדרשים לגידול הבקר המשמש מקור למוצרי העור הללו. גרינפיס הפעילה לאחר פרסום הדוח לחץ על חברות שונות שמשתמשות בעור שמקורו בבקר הגדל באזור האמזונס להפסיק לעשות כן. גם כאן הצליחה גרינפיס להשיג הישגים מרשימים ולהפוך את הביקורת לשיתופי פעולה עם חברות כגון טימברלנד, אדידס ונייק שהודיעו כי יפסיקו לרכוש עור שמקורו בבקר שגודל באזורים מבוראים באמזונס לייצור המוצרים שלהן.
ההצלחות הללו של גרינפיס הן לא רק דוגמה לכך שמאבק סביבתי, חסר סיכוי ככל שייראה, יכול להצליח כשעובדים בצורה ממוקדת ואסטרטגית, אלא גם שיעור חשוב לכל ארגון סביבתי כיצד לתרגם מאבקים כאלו להישגים של ממש תוך שמירה על היושרה של הארגון והערכים שבשמם הוא פועל. לא תמיד זה קל להפוך אויב לאוהב כפי שגרינפיס מדגימים בסרטון המשעשע, אבל צריך לקוות שארגונים סביבתיים נוספים ידעו ללמוד מהם את התורה בכדי לייצר עוד ועוד סיפורי הצלחה נוספים שכאלו.