סדום ועמורה – הסיפור המדעי
ההיסטוריה מלאה בסיפורים על ערים שהוחרבו עד היסוד. אבל גם באירועים הקשים ביותר נשאר פליט שסיפר לעולם על מה שאירע. אורי שצ'יגובסקי לא מצא את פליטי סדום ועמורה, אבל חיפש הסברים לוגיים למה שהתרחש שם, רגע לפני שאשת לוט הפכה לניצב מלח
כך פיקאסו צרב בזיכרון ההיסטורי את מחיקת העיר הבסקית גרניקה, לקורט וונגוט יש את דרזדן המפוחמת שלו ופסלי הגבס המיוסרים מספרים לנו רבות על חייהם ומותם של תושבי פומפי. בכל אותם ערים היה איזה עד רחוק שיכל לספר על מראות הזוועה של אותה אפוקליפסיה מוניציפאלית, אבל החרבת סדום
את עדותה של אשת לוט לעולם כבר לא נשמע אבל מיטב אנשי המדע על ענפיו השונים ניסו להעניק הסבר לוגי למה שיתכן והתרחש בסדום ועמורה באותם רגעים אחרונים, וכיום נחלקות הדעות בין שני תרחישים אפשריים: פגיעת מטאור או רעידת אדמה.
"ויהוה, המטיר על סדום ועל עמורה גופרית ואש: מאת יהוה, מן השמים".
(בראשית י"ט פסוק כ"ד)
התיאור הפלסטי שמציע הפסוק הזה להשמדתם של ערי החוטאים מעניק לחוקרי התלמוד שתי אינדיקציות ברורות. ההשמדה בוצעה באמצעות אש ומקור האש הוא מן השמיים. הרמזים האלו נראו ברורים למדי בעבור אסטרונומים רבים שחשדו שמדובר בפגיעה של מטאור שפגע בערים התנ"כיות. ההשערה הזו קיבלה לאחרונה חיזוק ארכיאולוגי משמעותי.
טבלת חימר בת 2,700 שנים בגודל כף יד שנמצאה לפני מעל 150 שנים בחורבות העיר האשורית נינווה (אזור העיר מוסול בעיראק) נחשבה במשך שנים כבלתי ניתנת לפענוח, אך בשנה שעברה שני מדענים מאוניברסיטת בריסטול, אלן בונד ומארק האמפסל, הצהירו כי הצליחו לפצח את הקוד המיסתורי.
מדובר לדבריהם בתוצר של אסטרונום אשורי שתיעד את תנועת גרמי השמיים. בכתביו הוא מספר על "כדור סלע לבן מתקרב" ובעזרת המיקום המפורט שמציע האסטרונום הקדמון הצליחו מדעניים מודרנים ליצור מפה של השמיים התואמת את ממצאיו.
התצרף הקוסמולוגי הזה הביא את המדענים לתאריך ה-29 ביוני 3123 לפני הספירה. התאריך שבו על סמך ממצאי האסטרונום האשורי פגע אסטרואיד בגודל של מעל 800 מטרים באזור האלפים האוסטרים. במהלך השיוט של האסטוראיד באטמוספרת כדור הארץ לעבר אירופה הוא טס מעל המזרח התיכון וחרך עד היסוד בגלי הדף וחום של מעל 400 מעלות כל הנקלע בדרכו.
אותו אירוע זכה לאינטרפטציה גם במיתוסים נוספים שכן בדרכו של האסטרואיד מים המלח לאוסטריה הוא חצה ככל הנראה גם את שמי יוון. את האירוע הסבירו היוונים הקדמונים במתולוגיה, כנסיעתו של פאיתון בנו של הליוס במרכבות האש שבמהלכה הוא איבד שליטה על המרכבה הנמיך לטוס וחרך את האדמה והאנשים תחתיו.
בחפירות ארכיאלוגיות שנערכו בעיר פומפאי נמצאה כתובת שחורה שנרשמה בפחם על קירות אחד הבתים. הכתובת הקצרה הציגה שתי מילים "סדום ועמורה". אותו תושב פומפאי שכתב את המילים הללו הבין כנראה ברגעיו האחרונים את שותפות הגורל שלו עם אנשייה של סדום ועמורה.
כיום מדענים נוטים לחשוב כי כמו החרבת העיר פומפאי בשנת 79 על ידי התפרצות אלימה של הר הגעש וזוב, כך גם ערי החוטאים שלחופי ים המלח חלקו מאפיינים דומים. מעדותו של פלניוס שתיעד את החרבת פומפאי במרחק 30 קילומטר מהעיר הוא הדגיש שני מאפיינים בולטים רעידות אדמה אדירות והיתמרות של עשן סמיך שפרץ מהאדמה.
תמונה דומה מציירם כיום מדענים שמדברים על החרבת סדום ועמורה, הערים הללו שכנו באזור השבר הסורי אפריקאי, אזור אשר רגיש אז כמו גם היום לפעילות ססמית חריגה במיוחד. פעילות הקרקע המסוכנת מצטרפת לנתון שבחפירות באזור ים המלח נמצא שפע רב של חומר בשם ביטומן שהוא תוצר על בסיס פטרוליום של נפט כמו למשל אספלט, חומר זה מכיל כמות גבוהה מאוד של גופרית ולפיכך נחשב דליק מאוד.
הגאולוג פרידריך קלאפ חיבר את שני המרכיבים האלה לכדי תאורייה הגרוסת כי לחץ תת קרקעי של לוחות טקטונים בעקבות רעידת אדמה גרם להתפרצות אדירה של ביטומן וברגע שהגיע הביטומן לאזור הערים הוא נפל על מקורות אש כמו למשל תנורי התושבים והפך למטר של אש וגופרית פשוטו כמשמעו. חיזוק לדבריו של קלאפ ניתן למצוא בספר בראשית שם נכתב על אברהם הצופה בערים מרחוק ורואה על פי המתואר: "הנה עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן". (בראשית י"ט פסוק כ"ח). עשן סמיך ככבשן מעיד על אש על בסיס תרכובת של פטרוליום כפי שנוצר מהתלקחות של ביטומן.
אז בעוד המדענים ממשיכים להיות חלוקים לגבי אופן השמדתם של סדום ועמורה חשוב לזכור כאשר נוסעים לבקר באזור ים המלח, שחוץ מבילויים הכוללים מסאג'ים, ציפה עצלה או התמרחות בבוץ מרפא שיש ליאזור גם היסטוריה ארוכה ומעניינת ואל תקחו זאת בקלות ראש, שכן תזכרו מה קרה למקומיים שהיו עסוקים רק בבילויים והנאות.
נא להמתין לטעינת התגובות
