בסיס היצירה, ים המלח
באנו לצבוע את המדבר בצבע, ליפות אותו ולעצב אותו מחדש על פי צרכינו והעדפותינו. התחלתי כחקלאי והפכתי לאמן. נופי ים המלח, המדבר הלבן והשקט הם ההשראה שלי
כן, כמו בכל הסיפורים הרומנטיים, החול בין הבתים והזבובים באוויר לא הפריעו לנו לחלום ולהאמין שכאן על שפת ים המלח במקום החם והמרוחק הזה, כאן יהיה ביתנו וכאן יגדלו ילדנו. ציונות? בהחלט! לא התביישנו לקרוא לזה כך - באנו ליישב את השממה. או אם תרצו אנלוגיה מתחום האומנות באנו לצבוע את המדבר בצבע, ליפות אותו ולעצב אותו מחדש על פי צרכינו והעדפותינו.
השנים הראשונות היו בעבורי חלום שהתגשם, כחקלאי עליך לקום מוקדם בבוקר ולטייל בשדות העגבניות, אהבתי את החקלאות היא התאימה לאופי שלי ומילאה אותי. הילדים גדלו והעגבניות אשר נקראו בעבר "הזהב האדום" כבר לא היו שוות זהב, גידלנו מלונים ופלפלים והצלחנו להתפרנס בכבוד.
מצאתי גם זמן לצייר ולפסל, גושים של איטונג ורישומי פחם, השתעשתי ברעיונות שונים שהצטברו אצלי וניסתי דרכים שונות ומשונות. קבלתי מחמאות מחברים ומשפחה אבל לא העזתי לרגע להפוך את התחביב המיוחד שלי למשהו רציני יותר. לא העזתי לקרוא לעצמי אמן.
זכרתי ושיננתי לעצמי את הלקח שלימדו אותי אבי ואחיי (שגם עסקו ועוסקים בתחומים שונים של האומנות). "האמן המתייסר והסוליסט הוא גם אגואיסט לא קטן", כך הם אמרו, "יושב לו במגדל השן שלו ומדבר גבוה-גבוה. בזמן שהילדים והאישה הארציים כל כך נסוגים למקומות נחשקים הרבה פחות בסדר העדיפויות שלו". מבחינתי פרנסת המשפחה עמדה תמיד במקום הראשון.
כחקלאים המייצאים מישראל מלונים בחורף לאירופה נזקקנו לטכנולוגיות שיאריכו את חיי המדף של הפרי. עסקתי בפיתוח מכונה כזו לאחר שכבר התחלתי לייצר מכונות חקלאיות עבור שכניי המושבניקים בכיכר סדום. במהלך פיתוח, מכונה השוטפת את הפרי במים חיים, התעוותה המתכת ונוצרו בה קמטים רכים, חשבתי שהתקלקלה לי המכונה והשלכתי אותה
בתערוכה הראשונה שהשתתפתי בה (בשנת 2000), זכתה הכורסא המדוברת וכסאות אחרים שעיצבתי להצלחה רבה. החידוש שהצגתי גרם להתעניינות רבה מכיוון שאף אחד לפני לא השתמש השיטה ייחודית זו. מכאן הדרך לעבודה עם חנויות ורשתות בארץ ובחו"ל הייתה קצרה.
נופי ים המלח המידבר הלבן והשקט הם בסיס היצירה שלי. בוקר שקט בסטודיו שלי בין שדות הפלפלים הוא מקור ההשראה שלי. עודני גר ואמשיך לגור במושב עין-תמר. אבל תל אביב העיר הגדולה קרצה לי תמיד. הריי כל אמן ,ועכשיו כבר הסכמתי להתהדר בתואר, מעוניין לחשוף את יצירתו לקהל רחב ומגוון ככל האפשר. וכך המעבר לעיר הגדולה גרם לעצמו להתרחש. הקמתי את הגלריה שלי בתל אביב. לקוחות ותיקים שלי שומרים לי אמונים ובאים תכופות לבקר ולראות מה חדש. כי תמיד יש.
נא להמתין לטעינת התגובות
