מנהל, כך לא תהפוך את החברה לירוקה
מערכת ניהול סביבתית היא לא מוצר מדף. כל ניסיון לקיצורי דרך, בלי להגדיר מדיניות ולקבל החלטות בדרג הניהולי הבכיר בחברה, אינו מומלץ
הערכות לניהול סביבתי היא תהליך תשתיתי ומורכב שאמור לבנות תרבות של ניהול, של תכנון ושל תפעול. התוצאה צריכה לבוא לידי ביטוי בהטמעה הלוקחת בחשבון את נושאי הסביבה, את דיני הסביבה ואת הפערים בינם לבין מציאות תפקוד המפעל ושמה אותם במקום גבוה בסדרי העדיפויות של החברה, בתהליכי קבלת ההחלטות היומיומיים ולטווח ארוך.
מערכת ניהול סביבתית היא לא מוצר מדף. לא ניתן לרכוש אותה כמוצר מוגמר. כל ניסיון להביא לקיצורי דרך, בלי להגדיר מדיניות ולקבל החלטות קודם כל ובראש ובראשונה בדרג הניהולי הבכיר בחברה, אינו מומלץ.
מה לא מומלץ לעשות במסגרת הקמת מערכת ניהול סביבה?
להתחיל בתיקון הליקויים הקיימים ללא בדיקה יסודית ומקיפה. האם עצרתם פעם ובדקתם, בצורה יסודית ושיטתית, מהי המערכת החוקית החלה עליכם בענייני הסביבה, מהן ההשלכות של כל דברי החקיקה עליכם, והאם אתם עומדים בכל ההוראות הללו?
אם התשובה לשאלות אלו שלילית, האם הגיוני לאשר תוכנית רב שנתית לטיפול במפגעים סביבתיים ללא מיפוי כל המפגעים והנקודות בהן החברה אינה עומדת בדרישות החוק? הרשו לנו לומר, כי זוהי הדרך הבטוחה להגיע אל בית המשפט. גם אם תשקיעו כספים רבים בשיפור הביצועים הסביבתיים של החברה, יכול להיות שכשיגיעו פקחי המשרד להגנת הסביבה, או נציגים של הציבור הסקרן בסביבה, הם יכוונו לנושאים אחרים לחלוטין, ואז תישארו ללא תקציב ועם יכולת מועטה להתמודד עם חשיפה משפטית.
לומר: "נעשה, ואחר כך כבר נסתדר עם הפקידים". אז זהו, לא בטוח שלאחר מכן תסתדרו. לא פעם, חברות משקיעות סכומים עצומים בפתרונות טכנולוגיים חדשניים. אך הדבר נעשה ללא אישור מקדים של המשרד להגנת הסביבה. ומה לעשות – במשרד להגנת הסביבה יושבים אנשים חושבים, בודקים ודעתנים. לא תמיד, הפתרון שבחרתם, ללא קשר לסכום הכסף שהוצאתם, יאושר על ידם. לכן, בעניין זה יש לפעול במחשבה תחילה – לפני שעושים, מקבלים אישור .
כל אחד יעשה את תפקידו. לא בטוח שבמסגרת הארגונית כל אחד יודע את תפקידו. חלוקה של תפקידים בנושאים סביבתיים חייבת להיות מפורשת וכתובה, על מנת להימנע מליפול בין הכיסאות. בעל התפקיד לא תמיד יוכל למלא את כל התפקידים, ואם לא יוגדר לו – גם לא יבין שכולם באחריותו.
לכן, קביעת תחומי אחריות, גבולות גזרה, נקודות השקה – חייבים להיעשות בצורה הברורה ביותר. חלוקת התפקידים נוגעת לנושא נוסף, בחירת האחראי המתאים לכל נושא ומתן סמכויות מתאימות לאותו האחראי. לדוגמה, האם אחראי רעלים צריך להיות כימאי מדופלם, או המחסנאי במחסן הרעלים? קשה לתת לשאלה זו תשובה חד משמעית. כמו תמיד תלוי בנסיבות.
על פי חוק החומרים המסוכנים, אחראי הרעלים צריך להכיר את תכונות הרעלים. לפיכך, נראה שהכימאי מתאים לתפקיד. מצד שני, בפרקטיקה אחראי רעלים צריך להיות תמיד בשטח ופחות בנסיעות ופגישות מחוץ למתחם החברה. ימי עיון יכולים לעזור, אבל לא בהכרח בניהול היומיומי של מחסן הרעלים.
דווקא בעל תפקיד שנמצא רוב הימים במפעל, יתאים יותר על פי גישה זו. נקודה נוספת היא מעמדו ההיררכי של אחראי הרעלים במפעל. ללא יכולת של גישה לבעלי התפקידים הבכירים, הסמנכל"ים, המנכ"ל ולעיתים אף זימון להצגת הנושא לישיבות הדירקטוריון, עלול להיווצר נתק בין השטח לבין דרג מקבלי ההחלטות. קשה יהיה לדעת מהם הקשיים, המכשולים ונקודות החולשה שיש לחזק. לסיכום, שיקלו היטב מיהו העובד המתאים ביותר על מנת למנותו לאחראי.
על כל דבר יש לדווח מיידית למנכ"ל. טעות, טעות, טעות. המנכ"ל צריך להיות באמת מיודע, אבל לא בכל נושא, ולא בכל רגע נתון. המנכ"ל הוא איש עסוק וחוץ מנושאי איכות סביבה יש עוד כמה נושאים שמעסיקים אותו. למרות שהמנכ"ל הינו נושא משרה בתאגיד שמוטלת עליו החובה לפקח ולעשות "כל שניתן על מנת למנוע עבירות סביבתיות", במרבית הפעמים הוא לא יוכל לתת
צריך לעסוק כל הזמן בפרטים הקטנים כדי להיות מכוסים. בדיקה מקיפה מדי היורדת לכל פרט במפעל המכיל מערכות ומתקנים רבים עלולה לגרום לשיתוק מערכתי. מוכרת לנו היטב התמונה של מנהל המסתובב עם שרשרת אין סופית של ניירת ונהלים אשר איש מבין עובדיו אינו מבין ואינו יכול ליישם. לא פעם הכניסה לכל פרט הינה תוצר של הנחייה משפטית דווקנית אשר מתעלמת מכלל מקצועי חשוב – ההבחנה בין עיקר לטפל. היכולת לזהות את הבעיות העיקריות ולתעדף אותן היא תנאי מפתח בבניית מערכת סביבתית ישימה בכל ארגון ובלעדיה לא יוכלו עובדי המפעל לתת מענה מתאים לתפעול השוטף ולהתמודדות עם תקלות.
כדי להקים ולנהל מערכת ניהול סביבתי אפקטיבית, אסור להתחיל לעבוד לפני התוויה של תוכנית פעולה מוסדרת כוללת. לשם כך, יש לבצע במסגרת תוכנית אכיפה סביבתית פנים מפעלית, "בדק בית" שיבחן את כל ההיבטים של פעילות החברה אל מול הדינים הסביבתיים החלים עליה, יאתר את הפערים הקיימים ויגבש סדרי עדיפות לפעולה.
הואיל והעבודה הראשונית והבסיסית עוסקת בהשוואת הפעילות הקיימת אל מול דרישות החוק והתקנות, הנהלים, הפסיקה וההקשרים שביניהם , נכון הדבר שהיא תיעשה על ידי צוות בראשו יעמוד משפטן המכיר את התחום.
לסמוך על אחרים זה טוב, אבל אין זה תחליף להגדרות ברורות של מינויים. משקיימת תכנית פעילות, יש לבחון היטב מיהם האנשים המתאימים לאייש את התפקידים הקיימים. ידע, יוזמה, נגישות להנהלה וחופש פעולה – הם רק חלק מהפרמטרים שצריכים לאפיין בעלי תפקידים כאלה.
מילה אחרונה לאיש החשוב ביותר, המנכ"ל. חשוב שיגלה מעורבות ומנהיגות גם בתחום הסביבתי. יותר מזה, גם האחריות נמצאת על כתפיו. עם זאת, בהיקף הפעילויות של חברה תעשייתית, אין לך באמת סיכוי לדעת בכל רגע נתון האם כל העובדים וכל המתקנים עומדים בהוראות החוקים הסביבתיים.
הדרך הנכונה לעמוד במשימה היא לחלק אחריות וסמכות, תוך שמירה על דיווחים שוטפים. חלקם במועדים שייקבעו מראש, וחלקם באופן מיידי משאין כל ברירה אחרת. אלא אם יש לך שבע ידיים, ושבע עיניים ושעות שינה בעודף – זוהי הדרך הנכונה לעמוד בחובת האחריות המוטלת עליך בחקיקה הסביבתית, "לפקח ולעשות כל שניתן".
הכותבים, צבי לוינסון וגיל דרור, הם עורכי דין ממשרד צבי לוינסון למשפט סביבתי ישראלי ובינלאומי
נא להמתין לטעינת התגובות
