בין סביבה למחזור כספי
יום אחד, מתקשרת אליכם נציגת המשרד להגנת הסביבה, ומבקשת מכם פרטים על המחזור הכספי שלכם. מה הקשר?
דמיינו את המצב הבא: אתם חברה פרטית המייצרת מוצרי צריכה. יום אחד, מתקשרת אליכם נציגת המשרד להגנת הסביבה, ומבקשת מכם פרטים על המחזור הכספי שלכם. כנראה שבאינסטינקט הראשוני תחשבו שהיא נפלה על הראש. הרי ממילא מבקש ומקבל המשרד להגנת הסביבה מידע שוטף על פליטות החברה לסביבה – החל בפליטות לאוויר מוקדיות ובלתי מוקדיות, שפכים, רעש, ריחות, פירוט לגבי כמויות החומרים המסוכנים ומכירתם וכו'. מה הקשר בין זה לבין המחזור הכספי? נראה שהפעם הם ממש הגזימו. או שאולי חלה כאן טעות. אז זהו, שכנראה שלא.
בשנת 2008, חוקק חוק אוויר נקי. יש הגורסים, שמדובר בחוק מהפכני. לעומת זאת, אחרים חושבים שהיה ניתן לוותר עליו תוך הקצאת משאבים מספקים לחוק הקיים (החוק להגנת מפגעים) בנוסף למספר תיקונים. אולם, אין חולק על כך, שבמסגרת חוק זהו הוכנסו מספר כלים משפטיים חדשניים לארגז הכלים של אנשי המשרד להגנת הסביבה.
אחד מכלים אלה הוא העיצום הכספי – סמכות שניתנה לאנשי המשרד להגנת הסביבה להטיל קנס מנהלי על הפרת הוראות בחוק אוויר נקי ללא צורך
על מנת להבין את מנגנון העיצום הכספי, נדגיש מספר נקודות חשובות:
ריכוזיות - העיצום הכספי הוא סמכות מינהלית שניתנה בידי פקידים ברמה של מנהלי אגפים. בעניין אוויר נקי – ראש האגף או עובד שהוסמך על ידו; בחומרים מסוכנים – ממונה על ידי השר. ובזיהום ים – הממונה הבכיר על האכיפה. לפיכך, בניגוד לתחומים אחרים בהן קיים לעיתים שוני בקווי מדיניות של מחוזות המשרד, בעניין זה צפוייה מדיניות אחידה, לפחות בכל הנוגע למיקום הגיאוגרפי של הפרת החוק.
זכות הטיעון – בכל החוקים, קיימת זכות הטיעון בכתב לכל מי שהוטל עליו עיצום כספי. במידה ולא תנוצל תוך 30 יום זכות הטיעון, יראו את ההודעה על עיצום כספי כדרישת תשלום.
סכום העיצום – באופן כללי, נקבעו סכומים של כעשרות אלפי שקלים ליחיד, ומאות אלפי שקלים לתאגיד, על פי הפירוט הבא:
בטבלת ההשוואה המובאת להלן, ניתן לראות את התייחסות המחוקק שקבע עיצומים חמורים הרבה יותר עבור זיהום הים, מאשר לעבירה של זיהום אוויר או עבירה בחומרים מסוכנים (במקרה זה, מכיוון שהסכומים נקבעו באותה השנה, לא ניתן לייחס שינויים אלה לאבולוציה טבעית של חקיקה שלא תמיד מתאימה לחקיקה דומה אחרת ואין מנוס מאשר לראות את המשרד להגנת הסביבה כמי שמייחס חשיבות גדולה הרבה יותר לזיהום הים מאשר לזיהום אוויר או בחומרים מסוכנים) ובהתאם יש מקום לשקול מסקנות להערכות ולסדרי עדיפויות של תאגידים שלפעילותם השלכות בכל הזירות גם יחד.
הפחתת סכום העיצום – דרך המלך, קובעת החקיקה, כי ברירת המחדל היא שלממונה שהטיל את העיצום הכספי אין סמכות להפחית את הסכומים שנקבעו בחוק. מנגנון זה, בא להגן על הממונה מפני לחצים והשפעות בלתי רצויות להפחית את סכום העיצום או לבטלו. עם זאת, נקבע שהממונה יוכל להפחית את סכום העיצום הכספי, רק אם השר להגנת הסביבה, בהסכמת שר המשפטים, יקבע לכך רשימה של מקרים, נסיבות ושיקולים רלוונטים.
מועד התשלום – בכל דברי החקיקה נקבע כי התשלום יבוצע תוך 60 יום ממועד מסירת התשלום, ובכל מקרה, אין לעתירה לבית המשפט על דרישה לתשלום עיצום כספי בכדי לעכב את התשלום
(אלא אם כן הממונה הסכים לכך או שבית משפט הורה על כך). במילים אחרות, למרות שמדובר בסכומי כסף נכבדים, לא ניתן על פי רוב לדחות את מועד תשלום העיצום הכספי אלא במידה ותתקבל העתירה שהוגשה לבית משפט, להחזרת העיצום הכספי ששולם.
מטרת הקנס המינהלי – בעוד שעל פי החוק למניעת זיהום הים ממקורות יבשתיים העיצומים הכספיים ישולמו לקרן למניעת זיהום מי הים בשמן ועל פי חוק החומרים המסוכנים העיצום הכספי ישולם לקרן לשמירת הניקיון (כלומר, לקרנות שבשליטת המשרד להגנת הסביבה ומן הסתם לשם שיפור ההגנה על הסביבה), על פי חוק אוויר נקי העיצומים הכספיים ישולמו לאוצר המדינה – וספק אם יוחזרו למשרד להגנת הסביבה למימוש מטרות המשרד. חבל.
שמירת אחריות פלילית - בכל החוקים שנזכרו למעלה, נקבע שתשלום עיצום כספי לא יגרע מאחריותו הפלילית של אדם בפני המדינה . במילים אחרות, אם יוגש אישום פלילי עבור אותה עבירה בגינה ניתן העיצום הכספי, לא ניתן יהיה להתגונן בטענה שאין עונשין פעמיים על אותה עבירה. עם זאת, במידה ויוגש כתב אישום על ידי המדינה יוחזר העיצום הכספי.
האם יש בהכנסת מוסד העיצום הכספי משום שינוי במצב המשפטי הקיים? לדעתנו, השינוי הוא משמעותי ביותר. החקיקה הסביבתית מהדור החדש, מעניקה סמכויות רחבות יותר לרשות המינהלית ומאפשרת לה גמישות רבה יותר באכיפה הסביבתית, תוך בחירה בין הליכים מנהליים לפליליים.
אם נחזור לתחילת הרשימה, ולעניין מסירת המחזור הכספי השנתי, הרי שיש לזכור שמשנמסר לרשות המינהלית מידע, הרי שהוא חשוף לציבור מכח חוק חופש המידע. אמנם אין מדובר במידע סביבתי שיהיה צורך לפרסמו באופן יזום באתר האינטרנט של המשרד להגנת הסביבה, אולם קיימת האפשרות שתוגש בקשה על ידי אזרחים או אף מתחרה עסקי לקבלת מידע מהרשות.
במקרה כזה, תוכל הרשות, אם תסבור שהדבר רלוונטי, שלא למסור את המידע עקב היותו "מידע שהוא סוד מסחרי או סוד מקצועי או שהוא בעל ערך כלכלי שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, וכן מידע הנוגע לעניינים מסחריים או מקצועיים הקשורים לעסקיו של אדם, שגילויו עלול לפגוע פגיעה ממשית באינטרס מקצועי, מסחרי או כלכלי" (ס' 9(ב)(6) לחוק חופש המידע).
עם זאת, צריכים להתקיים מספר תנאים לכך שהמידע לא יימסר – ראשית, שהרשות תסבור שאין למסור מידע זה ושנית, במידה ותוגש עתירה בעניין, שתוכל החברה להוכיח שאכן מדובר בסוד מסחרי ולא בטענה סתמית שבאה להסתיר מידע. נקודה נוספת בה יכול להתגלות מידע, היא בעתירה שתוגש על ידי החברה כנגד העיצום הכספי, כאשר בבית המשפט קיים חשש שההיבט של פומביות הדיון יגבר על סודיות המידע.
לסיכום, ארגז הכלים של משרד להגנת הסביבה הורחב, על מנת לאפשר לו לייעל את האכיפה הסביבתית, ולקצר את הזמנים הנדרשים באמצעות ענישה מנהלית, על מנת להפוך אותה לאפקטיבית יותר. אחת ההשלכות הנלוות לכך, היא זליגת מידע נוסף, שלכאורה אינו רלוונטי לעניין, לציבור הרחב בניגוד לרצונם של בעלי המניות בחברה פרטית.
הכותבים ממשרד עורכי דין צבי לוינסון למשפט סביבתי ישראלי ובינלאומי. מאמרים נוספים בתחום המשפט הסביבתי ניתן לראות אתר
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם