שימור משפטי: איך נציל את עולם החי והצומח?
ללא חקיקה שתכלול עונשים מרתיעים ומנגנונים של קנסות מנהליים ושל תביעות ייצוגיות המוכרים בחקיקה הסביבתית, לא נראה שיהיה ניתן לצמצם את הפגיעה בעשרות מיליוני מינים
בכל הנוגע לשימור המגוון הביולוגי – הדברים ברורים הרבה פחות. כלל לא ברור לדוגמה, איך היעלמות של מספר מינים ישפיע על חיינו והאם יש מינים שהיעלמותם תשפיע עלינו יותר מהאחרים? האם היעלמות מינים היא בעייתי רק במינים "משמעותיים" כלומר – שאנו מכירים ורואים, או שגם הפחתה בגיוון הביולוגי של בעלי חיים מיקרוסקופיים נחשב לאיום עלינו? ומה לכל הרוחות, תורמים לנו המינים הרבים שסביבנו?
משאלות אלה ניתן ללמוד, שההבדל הגדול בין זיהום לסוגיו השונים לבין השימור על המגוון הביולוגי הוא האופן המוחשי והנגיעה היום יומית לחיינו. בעוד ברור לנו (או כך לפחות אנחנו חושבים) מה הקשר בין זיהום אוויר או זיהום מים לבין בריאותינו – כפרטים וכמערכת, הרי שלגבי השימור של המגוון הביולוגי הקשר הסיבתי הזה רופף, שלא לומר שבתודעתנו הוא מנותק לחלוטין.
דווקא התגליות המחקריות המאירות מפעם לפעם את קשרי הגומלין המסובכים בין האורגניזמים השונים ואת החשיבות בקיומם של מגוון רב של אורגניזמים, מבליטה את היעדר היכולת שלנו להבין כהדיוטים שאינם מצויים בתחום המקצועי מהי השפעה של חרקים אילו או אחרים על חיינו. רק לאחרונה למדנו, שהמונח עגלסת סדומית שנשמע כאילו נלקח מסדרת הארי פוטר, הוא השם של חיית הבר האחרונה שנכחדה בישראל.
אין היום ידע ודאי לגבי מספר המינים הקיים. ההערכות הקיימות, נעות בין עשרה מיליון ל-100 מיליון, אולם מספר המינים המוכרים היום קטן בסדר גדול אחד לפחות, ותלוי במקום בו בוצעו המחקרים. מרבית המינים המוכרים שנחקרו הם גדולים ונראים לעין – אולם רבבות מינים מיקרוסקופיים לא מוכרים למדע – וזאת למרות שהדבר לא בהכרח מפחית מחשיבותם.
אז למה בעצם חשוב לאדם לשמור קיומם של אלפי מינים לא-מוכרים של חרקים וצמחים החיים ביער הגשם הטרופי, חסרי-חוליות קטנים המתקיימים במעמקי הים, מחרקים זעירים, פטריות מיקרוסקופיות או חיידקים החיים בקרקע? לא כאן המקום לפרט את התועלות הרבות הגלומות
אולם די אם נציין את הניצול הישיר של חיידקים להכנת מזון (כגון שמרים לייצור בירה ויין) ותרופות (פניצילין וחיידקים המשמים לייצור תרופות אנטיביוטיות אחרות), שירותי ההאבקה המאפשרים לאוכלוסיית העולם לייצר מספיק מזון לכלכלתה, שירותי האחסון של המידע הגנטי המאפשרים פיתוח מזון, תרופות המהוות בנק מידע אדיר בעל פוטנציאל בלתי ניתן להערכה, טיהור טבעי של מים ואוויר, פירוק פסולת וייצור אנרגייה, שמירה על פוריות הקרקע ויציבותה, מניעת התפשטות של מזיקים ושמירה כנגד מינים פולשים, היכולת לבצע התאמות לשינויים גלובליים והרשימה עוד ארוכה.
איך נשמור על כל אלה? האם הרצון הטוב והבנת הציבור מספקת? נראה שלא. על פי דוח האו"ם המטרות שהוצבו בשנת 2002 להפחתה בקצב הפגיעה במיגוון המינים לא הושגו. על רקע משבר כה חמור, נראה שבנוסף לחינוך והסברה לטווח הארוך, דרושה באופן מיידי חקיקה שתסדיר את התחום במישור המשפטי.
כבר היום, ניתן לראות ניצנים של חקיקה לשימור המגוון הביולוגי במשפט הסביבתי בישראל. כך לדוגמה, בחוק אוויר נקי משנת 2008 נקבע, כי מטרת החוק היא להגן על חיי אדם, בריאותם ואיכותם ועל הסביבה, לרבות משאבי הטבע, המערכות האקולוגיות והמגוון הביולוגי. בחודש אפריל האחרון, פורסמו תקנות בריאות העם המסדירות את תקני איכות מי הקולחין לשם הזרמתם להשקייה חקלאית או לנחלים. גם בתקנות אלה נקבע כי השמירה על מערכות אקולוגיות ועל המגוון הביולוגי מהוות חלק ממטרות התקנות.
אם נביט בחצי הכוס המלאה, הרי שעצם אזכור שימור המגוון הביולוגי והחשיבות הניתנת לנושא, הוא בעל חשיבות רבה. במצב העניינים הנוכחי – אזכור נושא השימור הביולוגי בסעיף המטרות הוא כרקמה פתוחה – אמנם לא נקבעו עבירות וסנקציות בהקשר זה, אולם אם אם ירצו בתי המשפט יוכלו ליצוק תוכן והדרכה בנושא.
בפועל, האזכורים הקיימים אינם מספקים. בנוסף לשילוב עיקרון השימור המגוון הביולוגי בתוכניות מתאר, בתסקירי השפעה על הסביבה ובכלל כשיקול בהליכים תכנוניים, ללא חקיקה מפורשת בתחום שתכלול עונשים מרתיעים ומנגנונים של קנסות מנהליים ושל תביעות ייצוגיות המוכרים בחקיקה הסביבתית, לא נראה שיהיה ניתן לצמצם את הפגיעה הקיימת היום במינים בצורה משמעותית.
הכותבים, צבי לוינסון וגיל דרור, הם עורכי דין ממשרד עו"ד צבי לוינסון ועוסקים בתחום המשפט הסביבתי הישראלי והבינלאומי. מאמרים נוספים בנושא ניתן למצוא באתר המשרד.
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם