תפסיקו ללדת ילדים עניים
הדרך הנכונה לנצח את האיום הדמוגרפי איננה בייבי-בום יהודי, אלא מדיניות סעד ומיסוי נוקשה שתבהיר גם ליהודים וגם לערבים שילדים זה שמחה - רק אם יש להורים מספיק כסף לפרנס אותם
מי שמאמינים שזו ידיעה משמחת, שוכחים מהו המקור העיקרי לתוספת הילודה היהודית: החרדים, אשר כמו הערבים – ובעיקר הבדואים - מביאים לעולם שמונה ילדים בממוצע (במשפחה חרדית) ותשעה ילדים בממוצע (במשפחה בדואית). לשיטתם, ילדים זה שמחה. הם רק שוכחים שהשמחה הזו עולה כ-1,500 שקלים לחודש לכל ילד.
מעטות הן המשפחות מרובות הילדים שהוריהם מרוויחים את הסכומים הנדרשים על מנת לכלכל את ילדיהם בכבוד. התוצאה, כפי שמופיעה בדוח העוני האחרון, היא שכמעט 60% מהמשפחות שלהן חמישה ילדים ויותר, חיות מתחת לקו העוני ומתקיימות מקצבאות, שאותן מממנים כמובן מי שמשקיעים פחות בילודה ויותר בעבודה.
עד כאן החדשות הפחות טובות. החדשות הממש גרועות הן שהסירוב של ההורים לתכנן את גודל המשפחה למימדים סבירים ולמצוא עבודה שתוכל לפרנס אותם ואת ילדיהם בכבוד - מנציח את עצמו לדורות הבאים. ילדים עניים, שגדלים במשפחות מרובות ילדים להורים שעובדים בעבודות לא מאוד רווחיות (אם הם עובדים בכלל), הופכים למבוגרים עניים, שמביאים לעולם הרבה ילדים עניים, ומבלים את זמנם בלשכת הסעד – ממש כמו הוריהם.
כמובן, זו זכותו של אדם להתבטל בשמש עם ילדיו; השאלה היא מי יפרנס את הילדים, שגדלים בעוני, ובוודאי לא אשמים בכך שהוריהם לא השתמשו באמצעי מניעה. התשובה היא הביטוח הלאומי, שמעתיר על משפחות מרובות ילדים שפע של קצבאות ילדים וקצבאות הבטחת הכנסה. זה יכול היה להיות פיתרון מושלם, אילו הביטוח הלאומי
לכאורה, נראה כי אין מוצא, מאחר שהמשפחות מרובות הילדים – הן מהצד היהודי והן מהצד הערבי – גורסות שריבוי הילדים הוא לא רק הרגל אלא מצווה דתית, ולך תתווכח עם אלוהים. ואולם, בפועל מסתבר שבקונפליקט שבין הקב"ה ואללה לחשבון הבנק – ידו של הבנק יכולה להיות לפעמים גם על העליונה. בין השנים 2003 ל-2005 צומצמו דראסטית קצבאות הילדים, ושיעורי הילודה של החרדים והערבים ירדו בעשרה עד עשרים אחוזים.
מדינה דמוקרטית כמובן איננה רשאית לסרס או לעקר את אזרחיה, אבל ניתן – באמצעות מערכת הסעד ורשויות המס – להראות לאנשים שלא משתלם להביא יותר ילדים ממה שניתן לפרנס ברווחה. הדרך היא להפסיק לשלם קצבאות ילדים חיוביות, שמתגמלות את ההורים ככל שהם מביאים לעולם יותר ילדים, ולעבור לקצבאות ילדים שליליות, ששיעורן גדל ככל שיש למשפחה פחות ילדים. כמו שמס הכנסה שלילי מדרבן בטלנים כרוניים לצאת לעבודה, כך קצבאות ילדים שליליות יביאו הורים עניים למחשבה נוספת אם נכון להביא לעולם את הילד השביעי או השמיני.
במקביל לקצבאות הילדים השליליות – יש להוסיף קריטריונים כלכליים, שיאפשרו למערכת הסעד להוציא ילדים שחיים בעוני מחפיר מהבתים של משפחות מרובות ילדים, על מנת שאותם הורים חובבי פריון יפנימו שציווי דתי והרגל עדתי אינם סיבה מספקת להביא לעולם צאצאים רק על מנת להתעלל בהם פיננסית.
אשר לאיום הדמוגרפי, שמרבים להשתמש בו כנימוק מדוע לעודד ילודה בקרב היהודים – הדרך הנכונה לנצח את האיום הזה איננה בייבי-בום יהודי, שיהפוך את מדינת ישראל לילד העני והצפוף של המערב (כבר היום אנחנו צפופים יותר מכל מדינות אירופה פרט להולנד), אלא מדיניות סעד ומיסוי נוקשה שתבהיר גם ליהודים וגם לערבים שילדים זה שמחה - רק אם יש להורים מספיק כסף לפרנס אותם.
נא להמתין לטעינת התגובות
