ילדים, עזבו את החור באוזון
תתחילו להכין את עצמכם למה שבאמת יהיה רלוונטי עבורכם כשתגדלו
האינסטינקט הראשוני היה להאשים את ערוצי הילדים גם בזה. גירוד שטחי העלה שמדובר בבעיה הרבה יותר עמוקה, מתברר שילדי ישראל מחונכים מכל הכיוונים על שלושת עיקרי "הדת הירוקה" - חיסכון במים, מיחזור זבל ורדיפת מעשנים. כאילו אין עוד משהו חשוב שצריך לצייד אותם בו לחיים. זה מתחיל בגיל אפס בגן וממשיך בבתי ספר ומגיע אפילו עד הצבא. כן, גם בצה"ל התחילו לערוך בין היחידות תחרויות איזה חיילים שומרים טוב יותר על איכות הסביבה.
זה היה יכול להיות נורמלי, אלמלא התחושה המבהילה שמערכת החינוך הישראלית על כל שלוחותיה בחרה להדחיק את הסיטואציה האמיתית והלא נורמלית שבה העם היהודי חי ומתחמקת מלהכין את הילדים לחוויה הכי משמעותית שצפויה להיות להם בחייהם: המלחמה הגדולה. מלחמת הטילים הגדולה. לא יעזור לנו, צריך להפסיק להתעלם מכך שיש סיכוי מסוים, שהחוויה הכי משמעותית בחייהם של הילדים של היום תהיה המלחמה של מחר.
אי אפשר שלא להכין אותם לאופציה הזאת שמתישהו - אולי כשהיא תפרוץ הם עדיין יהיו ילדים, אולי כבר יהיו חיילים או הורים בעצמם - יש סבירות שיצטרכו להתמודד עם מתקפה שטרם ידענו כמוה. אגב, ככל שזה יקרה מאוחר יותר, כך המין האנושי יהיה מכוער יותר ומוראות המלחמה נוראים יותר. הישגי בני האדם בתחום הטכנולוגי היו הדבר הכי מפחיד בעיני ראש ישיבת פוניבז' הרב שך. המשגיח של אותה ישיבה עלית הרב פרידלנדר כבר הפליא להסביר שהצרה הגדולה של דורנו היא שהמין האנושי "למד לשלוט על הטבע לפני שלמד לשלוט על עצמו".
ייתכן וזה לא חכם ולא אנושי לגדל דור תחת אימת מלחמת הטילים הגדולה שעלולה לבוא עלינו, אך צריך לפחות לחנך את הקטנים שהם חלק מ"חברת מאבק". לרמוז להם שלצד ה"רק שירו שיר לשלום"
יוזמות שר החינוך גדעון סער לעידוד שירות קרבי הם צעד הכרחי ראשון. פתטי? לא. בטח לא יותר מבני נוער שעולמם האידיאולוגי סוער מסוגיית "החור באוזון בעד לאן? קולות בעד ונגד". אידיאלי? לא. האמת שמדובר באילוץ. אי אפשר להמשיך ולחנך כאן ילדים ובני נוער על זה שמטרת חייהם ואידיאת נשמתם אמורה להיות מיחזור כמה שיותר בקבוקים. מעבר לזה שזה משעמם, חלול והרבה פחות כיפי מרומנטיקה לאומית, זה גם לא הגון כלפיהם ומהווה מעילה באחריות להכין אותם לחיים האמיתיים הצפויים להם.