החוף שכמעט נגזל
המאבק על איסור הבנייה בחוף פלמחים לא היה פשוט. אולי כמו בארה"ב, אנחנו צריכים איזה שריף שיבוא להגן על הציבור מפני גזלני הקרקעות
לנקודה הזו בחוף פלמחים הטרקטור טרם הגיע דובי זכאי
אידיאולוגיה הייתה כאן? אולי. המטרה הייתה לשמור לבל יגזלו מהציבור החופים פתוחים לצרכי מגורים. במדינה מתוקנת אני מניח שאת עבודת השמירה הייתה עושה המדינה או הרשות המקומית, אבל הרשות לא פעלה, מכרה את האדמה בזול לרווחת היזם. רגע לפני שטרקטורים כיסחו את השטח, מנעו הצעירים בגופם את התקדמות הכלים הכבדים. על הקרקע כבר הוקמו גדרות, והמקום הפסיק להדמות לחוף פראי של ים אלא לאתר בנייה. מלחמתם של היושבים באוהל על חוף הים הגיעה לאוזני הציבור שהזדרז להגיע למקום ולהצטרף אל המחאה.
וכך, באוהל קטן, נולדה תנועת מחאה זעירה שאספה סביבה רבים. המחאה הלכה וגאתה עד שהגיעה ללשכתו של מבקר המדינה. המבקר קבע שיש פגם בתהליכי קבלת ההחלטות לגבי בניית כפר נופש בחוף פלמחים. נכון, התוכניות היו קיימות כבר לפני שנים, מישהו ניער את האבק מהשרטוטים העתיקים והחיה אותם, ומהר מהר כמחטף לפני שהציבור ירגיש, ננעצו הגדרות והחוף הופקע מרשות הציבור בעלי החיים והכלל.
המערבונים האמריקאיים משנות ה-50 וה-60 סיפרו על בעלי ממון, בישובים רחוקים שהשתלטו על קרקעות בעזרת בריונים ובעלי כוח. תמיד מגיע מרשל בודד, קשוח וישר ומנהל את מלחמת התושבים הגזולים. במהלך הסרט חלים תהפוכות, אותו מרשל או גיבור אחר מתייצב מול בעלי הממון. הסרט מסתיים בכמה קברים טריים (בדרך כלל של הרעים), בעלי הממון חוזרים למקומם בארון או מסתגרים בחוותם.
בחוף פלמחים לצערנו לא הגיע מרשל קשוח אל יוזמה אמיצה של אוהבי המקום, ונציגי הציבור הגיעו רק כשהמחאה הגיעה לתקשורת. אולי במקומות כאלה אנו זקוקים למרשל ישר (קשה קצת למצוא), בעל כוח פיסי, ויכולת משפטית כדי להגן על מה ששייך לציבור. תושבי איזור בצת בצפון הארץ, שגם עליו זוממים נדל"ניסטים, צריכים ללמוד מההצלחה של החבורה בפלמחים.
מתעשרים על חשבוננו
כבר שנים רבות שנגזלת מהציבור גישה החופשית לחוף. זהו אחד החופים הפראיים והיפים שמתאים גם לטיול וגם לרחצה. לפני שנים הוצבו קופות הכניסה לחוף ממש בכניסה לחנייה, מול חוף הרחצה. לפתע הוזזו הקופות לכביש הגישה הראשי, הכניסה החופשית לחוף נמנעה, ומי שרוצה להמשיך ברגל לתל העתיק או להגיע אל החופים הפראיים שנמתחים עד אשדוד לא יכול, אלא אם הוא מתכבד לשלם את מחיר הכניסה לחנייה.
לעיתים אנו סתם מבקשים לשבת במכונית או על מצוק הכורכר וליהנות ממראות השקיעה, אך
במועצה האיזורית גן רווה זה לא מתאפשר. מישהו גם טרח להרוס את הכביש המוליך דרומה, מהחוף ועל שולי הדרך התרוממו ערימות עפר גבוהות. המצטדקים יסבירו שהגבעות נועדו להרחיק את נהגי הג'יפים, אבל האמת, למה לא לשלשל עוד כסף לקופת בעלי הזיכיון לתפעול החוף. דייגים, מטיילים ושאר חובבי הים נאלצים לעבור בכל פעם דרך הקופה הרושמת שהוצבה על כביש גישה לאחד החופים היפים בארץ. אולי ההרגשה שמותר לאחראים על החוף לעשות הכל הביאו אותם להחלטה שגם בנייה אפשרית במקום זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
