נגד הזרם הדלוח
שאלה לחנוכה: האם אנו מתחברים לפסגות ההישגים הרוחניים של תרבות המערב או שאנו מנקזים אלינו את הרפש שלה?
בימי החשמונאים, הספורט היה סממן יווני. כאשר ספר מכבים רוצה לתאר כמה עמוק חלחל תהליך ההתייוונות, הוא מספר על ההשתתפות ההמונית במשחקי האתלטיקה בגימנסיון היווני בירושלים. כשנשמע האות המכריז על תחילת המשחקים, הכוהנים הצעירים היו זונחים את עבודת המקדש בעיצומה ורצים להשתתף בתחרויות.
ספורט מעולם לא היה ערך יהודי נשגב. אמנם, יש להוסיף הסתייגות חשובה. התנגדות המכבים לתחרויות האתלטיקה של זמנם קשורה באקלים התרבותי של התקופה. הגימנסיון לא היה מתקן ספורט תמים. ההתעמלות הייתה בעירום, באווירה של פולחן הגוף. היהודים שהשתתפו בתחרויות היו עוברים לעתים קרובות ניתוח כואב שנועד לשחזר את עורלתם, כדי שלא יראו שהם נימולים. לא היה מדובר בספורט עממי גרידא, אלא בביטוי מובהק לתרבות יצרית ומנוונת.
מדונה וסנופ דוגי דוג במקום אפלטון וקירקגור
המכבים לא עמדו מול המיטב של התרבות היוונית. את המפגש העמוק עם אפלטון ואריסטו לא ערכו המכבים, אלא הרמב"ם. מתתיהו ובניו עמדו מול טיפוסים ירודים מהשוליים המנוונים של העולם היווני. לארץ ישראל יובאה הפסולת הנחותה של התרבות ההלניסטית. נגד הפסולת הזו נלחמו החשמונאים.
זו אולי המשמעות המרכזית של אירועי חנוכה בשבילנו. איננו רוצים להתנזר מהתרבות המערבית ומיתרונותיה. אבל אנחנו צריכים לשאול את עצמנו בכנות: האם אנו מתחברים לפסגות ההישגים הרוחניים של תרבות המערב, או שאנו מנקזים אלינו את הרפש שלה? התרבות המערבית נתנה לנו את אפלטון וקאנט, את באך ומוצרט, את קירקגור ופופר, את מאן ופוקנר. אבל מי מהם באמת משפיע על התרבות הישראלית? ברחוב התרבותי שלנו שולטים מדונה וסנופ
דוגי דוג, ולא אפלטון וקירקגור.
המפגש שלנו עם התרבות המערבית מתרחש היום בעיקר בטריטוריות השוליים העלובות שלה. יש הרבה דברים טובים שהיינו יכולים ללמוד מאמריקה. יש בארצות הברית תרבות מפותחת של צדקה ומחויבות קהילתית, וגם התמודדות פומבית עמוקה עם שאלות רוחניות. אך אנו אימצנו מאמריקה דווקא מנהגים ירודים כמו "מסיבת רווקים" ונשף ה"פרום", הערצה אלילית כלפי דוגמנים וספורטאים ותוכניות ריאליטי מבזות.
לפני יותר מ-2,000 שנה , העזו כמה לוחמים מארץ נידחת במזרח התיכון לקרוא תיגר על גילוייה הירודים של התרבות ההלניסטית, שהלכה והשתלטה על העולם. בזכותם הפכה היהדות, לימים, למקור ההשפעה התרבותי המרכזי בעולם. האם יש לנו האומץ שהיה להם, ללכת נגד הזרם הדלוח?
נא להמתין לטעינת התגובות
