האם אובמה עדיין יכול?

במעט שנה מאז החל אובמה את כהונתו, וכבר הפך את העקרונות אותם התווה וביצע פליק-פלאק מדיני כלפי ישראל. האם נשיא ארה"ב הוא כולו דיבורים?

ד''ר מייק אוונס | 16/12/2009 16:30 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
בחודש הבא תמלא שנה לכהונתו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה. מאה ימי החסד תמו מזמן, ועשרה חודשים הם זמן מספיק על מנת לבחון סוגיה אחת החשובה כל כך לממשלו של אובמה - סוגיית היחסים הבינלאומיים ובתוכן יחסי ישראל וארצות הברית.

טרם היבחרו לנשיאות ובמהלך קמפיין הבחירות ידע אובמה להצביע בחוכמה על הבעיות האקוטיות שמטרידות את האזרח האמריקאי. הוא גם ידע, אל נכון, להציע מסד לפתרונות ששבו את לב האזרחים תוך שהוא משתמש בסיסמה קליטה ומקורית: "YES, WE CAN". הסיסמה הזאת משקפת אולי יותר מכל את רצונותיו של האדם המערבי לפתרון מיידי של בעיות כאן ועכשיו. כאילו הכל פתיר וכאילו המורכבות היא פשוטה; אך הרצון לפתרון מיידי מוכיח את השטחיות ואת חוסר העומק בניתוח בעיות. בייחוד בעיות בינלאומיות. 

את הביטוי הראשוני המהותי של אובמה כלפי ישראל ניתן למצוא בדבריו בוועידת איפ"ק ביוני 2008, אז אמר כי "הקשר בין ישראל לארצות הברית בלתי שביר היום, בלתי שביר וקיים לתמיד". הוא הבהיר שכנשיא הוא לעולם לא יתפשר על בטחונה של ישראל והבטיח כי מבחינתו ירושלים תישאר לנצח "בירתה המאוחדת של העם היהודי". האמנם?
קד מול הסעודי, הרים רגליו על השולחן מול הישראלי

דומה כי כבר עם בחירתו לנשיא, הפך אובמה את העקרונות אותם התווה ויצר פרדיגמה בינלאומית מסוכנת. אולי אפילו כזאת שמסכנת את מעמדה של ארצות הברית בעולם והיחס לישראל הוא המיקרוקוסמוס דרכו ניתן להבחין בתוצאת המדיניות.

בנאום שנשא במצרים השיק אובמה את הפרדיגמה הפייסנית כלפי כוחות האופל המוסלמים, תוך שהוא יוצר מעין השוואה סמויה בין הסבל היהודי בשואה לבין הסבל הפלסטיני ובכך שיחק לידיו של אחמדינג'אד. הוא הדגיש כי המשבר ההומניטרי בעזה לא משרת את האינטרס הישראלי ובכך הטיל ביקורת סמויה על ישראל, כאילו היא-היא האשמה במצב העגום שנוצר ברצועת עזה וזאת על אף הנסיגה החד-צדדית שנקטה ישראל. בהמשך דיבר על הצורך בהקמת שתי מדינות והפך את הבטחתו בדבר ירושלים המאוחדת תחת ריבונות ישראל.

זאת ועוד, אובמה צולם כמי

שנראה כקד קידה כלפי המלך הסעודי, ומצד שני טרח לשלוח לתקשורת תמונה בה הוא מצולם כשרגליו על השולחן בעודו משוחח עם נתניהו. שתי התמונות הללו יכולות להמחיש יותר מכל את היחס שהוא קיבע כלפי היהודים וכלפי המוסלמים. שכן, בשנה החולפת יחסו כלפי האסלאם הקיצוני הולך ונחלש – ואין כמו החולשה וההססנות שהוא מפגין כלפי איראן כדי להמחיש זאת, משום שהנשיא מעדיף לגלגל עיניים ולהצהיר הצהרות ריקות מתוכן בנושא. מצד שני, הוא חוזר ותובע מישראל להתפשר ולהתפשר ולהתפשר. הן בבנייה ביהודה ובשומרון כאשר הוא דורש הקפאה מוחלטת, והן בעסקת שליט כאשר הוא תובע מממשלת ישראל לשחרר אלף אסירים פלסטינים.

אם כן, תוך תקופה של שנה וחצי ביצע אובמה פליק-פלאק מדיני כלפי ישראל ואותו שינוי ביחסו הוא השינוי במדיניותו בתחומים אחרים.

חוזר על טעויות קרטר

לאובמה בעיות פנים וחוץ רבות. הוא כנראה לא יצליח להסיג את כוחות ארצות הברית מכיבושיהם במדינות ערביות בזמן הקרוב. הוא לא הצליח לסגור את כלא גוונטנמו משום שהבין כי הדבר לא פשוט כלל. בעיות הפנים האמריקאיות הולכות ומחריפות והכלכלה לא מצליחה להתרומם.

מתברר, אפוא, כי אובמה, שאיננו מצליח להתגבר על בעיותיו הרבות, מתנהג כחלש המנסה להחליש חזקים. חז"ל אמרו כי מי שמרחם על אכזרים סופו שיתאכזר לרחמנים. בהשאלה ניתן לומר כי אובמה כיום מוותר לקיצוניים ובאמצעות הכיוון שהוא מתווה הוא מקצין את יחסו לוותרנים.

עם מעט חוכמה פוליטית, הוא יכול היה להבחין שזו הייתה דרכו של ג'ימי קרטר, דרך עליה קרטר חוזר גם היום, דרך שהורידה את ארצות הברית שאולה. מזל שרייגן ניצח את הבחירות ב-1980. האם אובמה יפסיד את בחירות 2012 על פי אותו תסריט?

ד"ר מייק אוונס הוא חבר בחבר הנאמנים במכללה אריאל,  עיתונאי ב-foxnews וסופר

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

טור אורח

צילום: .

nrg מעריב מציע במה לכותבים אורחים על ענייני השעה

לכל הטורים של טור אורח

עוד ב''דעות''

כותרות קודמות
כותרות נוספות

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים