שבויים במניפולציות
ישראל יכולה להוכיח שדוח גולדסטון הוא הונאה, ולא עושה זאת. בגלל זה יצא צו מעצר נגד לבני
הדברים הללו, כמה מפתיע, נכתבו השבוע דווקא בעיתון "הטלגרף" הבריטי, על ידי העיתונאי ג'וליאן קוסוף, בעקבות צו המעצר שהוצא לציפי לבני. גם הטוקבקים למאמר, מדד מפוקפק, מביעים זעם דווקא על הצביעות הבריטית. אפילו, מי היה מאמין, השוואה בין הסגר על עזה, לסגר על גרמניה.
אלא שהמאמר הזה, והגישה הזו, הם טיפה בים. רוח רעה מנשבת בעולם.
זכויות האדם, אכן, הפכו לתחליף לטרור. המטרה היא אחת. פגיעה בישראל. הרי הגופים שמפעילים את הנשק הזה אינם חסידי זכויות אדם. להפך. התזמורת הזאת מובלת על ידי גופים פרו-חמאסיים ואיסלאמיסטיים. תמיד יש התמימים במערב, לעתים בזדון, לעתים בעיוורון, שמצטרפים למצעד השנאה. בשם זכויות האדם כמובן.
צו המעצר נגד לבני הוא תוצאה ישירה של דוח גולדסטון. ישראל, משום מה, מתעלמת ממנו ומשלמת על כך מחיר כבד. זה עלול להחמיר. יש לישראל תשובות מצוינות לחלק ניכר מהטענות העובדתיות, כביכול, שהעלה גולדסטון. 16 תחקירים כבר הסתיימו. הממצאים חד-משמעיים. אבל משום מה, החומר הזה נותר באיזו כספת. הבדיקה נמשכת. ייתכן שייחשפו חריגות. אם זה קרה, האחראים לכך יועמדו לדין. אלא שזה לא משנה את התמונה הכללית. דוח גולדסטון הוא הונאה רבתי. מניפולציה בזדון. ישראל יכולה להוכיח זאת. וישראל גונזת את ההוכחות.
פסק הדין בעניין סרן ר' נגד אילנה דיין ראוי להרבה יותר מאשר קטע בטור הזה. אין שום קשר בין מה שהתקשורת דיווחה, לבין הכתוב בפסק הדין. יש לי רק המלצה אחת. לכו לקרוא את פסק הדין. אין שום צורך בתיווך התקשורת. תזכו שם לחשיפת סיפור מדהים על תיאום עדויות בין עיתונאים (סעיף 97 לפסק הדין) וניסיון של גיורא איילנד, מתואם עם אילנה דיין, להוריד את סרן ר' מהתביעה (סעיף 105).
באשר למהות, פסק הדין חושף את המניפולציה. את הבישול. מדובר בהטעיה רבתי. זה לא הפריע לרוב העיתונאים להתבכיין על "התערבות השופט בשיקולי עריכה". הבלים. יש הבדל בין חופש הביטוי לזכות הבישול וההטעיה. מה שעשתה התוכנית "עובדה" לסרן ר' מצוי במתחם של מה שעשה גולדסטון למדינת ישראל. מניפולציה.
סולברג מנקה את דיין מכוונת זדון. המטרה הייתה
ובכן,לא היה ולא נברא. הסיפור שונה לחלוטין. והוא עוד יסופר. אפשר להיזכר גם בקטע שבו אומר סרן ר' ש"גם אם זה בן שלוש צריך להרוג אותו". זה מרתיח. זה גרם לעפר שלח, למשל, לכתוב במעריב, למחרת שידור הכתבה: "החיה שבאדם משתחררת". חיה . לא פחות. ובעיתון "הארץ" תהו מדוע אין מעמידים את סרן ר' לדין על אשמת הריגה. קצת מזכיר את תגובת העולם על דוח גולדסטון. עד שקוראים את הטקסט המלא בפסק הדין. לא בתוכנית "עובדה". ואז מתברר שמדובר בעוד מניפולציה.
בגלי צה"ל עסקו בפסק הדין. התוכנית המשפטית אירחה את שופטת בית המשפט העליון בדימוס, ונשיאת מועצת העיתונות, דליה דורנר (גילוי נאות: הח"מ הוא חבר נשיאות מועצת העיתונות). דורנר הציגה עמדה בוטה נגד פסק הדין, תוך כדי שיבושים מעוררי תהיות. המנחה הצטרף לרוח העוינת. זכותם. אלא שזו הייתה העמדה היחידה שהוצגה. גל"צ נגד סרן ר'. בשם חופש הביטוי כמובן. לא ברור אם תחנת גל"צ היא הבית של החיילים. זה ברור שהיא הבית של אילנה דיין.
דורנר הודיעה שתבקש לצרף את נשיאות מועצת העיתונות לערעור שתגיש דיין, על תקן "ידיד בית משפט". יש פרוצדורה כזאת. דורנר תבקש, מן הסתם, לדרוש מבית המשפט העליון לבטל את פסק הדין של השופט סולברג. ובכן, נשיאות מועצת העיתונות עדיין לא קיבלה שום החלטה בעניין. וגם אם תתקבל, עבדכם הנאמן יצביע לטובת חופש הביטוי. לא לטובת כוח הביטוי או זכות הבישול.
בית המשפט העליון ידון בערעור. בשנים האחרונות התגייסה אילנה דיין להיות מליצת היושר של האוליגרכיה המשפטית. באחת מתוכניות הבוקר שלה, בגלי צה"ל כמובן, היא העלתה את הרעיון ש"מינוי פרידמן לשר המשפטים הוא כמו מינוי עזמי בשארה לשר הביטחון". ביניש ליקקה את האצבעות. דיין הייתה אורחת מרכזית בכנס שארגן זמיר דחב"ש, יועץ בהתנדבות לנשיאת ביהמ"ש העליון, ונשאה שם נאום הגנה על האוליגרכיה.
לא עבר זמן רב ודיין זכתה לראיון בלעדי וחסר תקדים עם ביניש. לא בדיוק ראיון, אלא בעיקר תשדיר שירות, שמעורר תהיות על אתיקה, משפט ותקשורת. האם יש תקדים לראיון בלעדי כזה עם נשיא מכהן של בית המשפט העליון, שאלתי אז את דוברת בתי המשפט. היא התקשתה לציין ראיון דומה. דיין בשירות ביניש. ביניש בשירות דיין. מותר להן.
האם פסק הדין ישונה? אין שום בעיה לקחת ציטוטים מפסקי דין קודמים, ולבנות במהרה את פסק הדין שיעשה חוכא ואטלולא מהשופט סולברג. בג"ץ כבר העניק הכשר לשקר. זה קרה ב"ג'נין ג'נין", כמו גם בעניין חנה סנש. כך שהקרקע המשפטית מוכנה. הכל בשם ההגנה על הברנז'ה, שמתחזה להגנה על חופש הביטוי.
פעמים רבות, רבות מדי, שמר בית המשפט העליון על כוח הביטוי של כלי התקשורת וזכה לשבחים, מאותם כלי תקשורת, על ההגנה הנפלאה על חופש הביטוי. אלא שיש כאן טעות. טעות בוטה. כוח הביטוי איננו חופש הביטוי. מדובר, בדרך כלל, בעניינים מנוגדים. אבל אל נא נטריד את מנוחת הנאורים.
האם אפשר לצפות לדיון נקי משיקולים זרים? אסור לנו לחשוד בכשרים. הקשרים המצוינים, ההגנה שמעניקה דיין, הראיון של ביניש, כל אלה לא ישפיעו על הנפשות הפועלות. ניגוד אינטרסים? לא אצלם. נכון שאילו היה מדובר בפוליטיקאים, כבר מזמן הייתה כאן מהומה רבתי. אלא שלא בבני אדם מדובר, אלא בדיין ובביניש. הן ממחלקת המלאכים.
ורק אנחנו, בני התמותה, נעלה תהיות על עיתונות ואוליגרכיה משפטית, על דיין ועל ביניש. והם, מצדם, ימשיכו לגלגל עיניים ולספר לנו על חופש הביטוי, טוהר מידות ושלטון החוק.
נא להמתין לטעינת התגובות
