הריעו לז'אנר פרסומות פסיכיות במיוחד
זה אולי מבהיל את מסעודה משדרות ואפילו פאקצות מרעננה, אבל כשרוב הפרסומות טוחנות לנו מוח עם מוזיקה מעצבנת וקלישאות צריך משהו מרענן
יצירות מעוכות לחלוטין שאולי יבהילו את מסעודה משדרות, וכנראה גם את חגית מרעננה, אבל שמדברות היטב לילד הפנימי המסטול שלנו שמתפקע מדמיון ומאיי.די.די. למשל הפרסומת המטורללת ל-VOD של מאקו, או הפסיכית של נשנושים של בייגל בייגל. איש עירום נוטף נוזל ירוק שמשוגר לספסל בפארק כדי לאכול נשנושים זה רעיון מצחיק לאין ערוך מאשר הפרסומת הקודמת הסחית שלהם, עם האסירים שיושבים בכלא כי “יש על מה לשבת... מבינים? ‘לשבת’, כמו בכלא כאילו”.
אנחנו בעד עוד הרבה אנשים עירומים מצופי מוחטה בסגנון הזה. אולי משרד הפרסום באומן בר ריבנאי, שיצר את הפרסומת הזו וגם כמעט-פסיכיות אחרות (ופל בייטס, מוצמוץ של מסטיק מאסט ועכשיו הפרסומת לאדוויל ליקווי ג’ל) יובילו את המהפכה, ויום יבוא והמקבצים כולם יהיו כה פסיכיים עד שיהפכו לנורמליים. ואז ג. יפית תהיה המסטולה החדשה.
איזה שבוע דרמטי. אחרי מערכת בחירות רותחת ומלאת אמוציות רעננות, ברק אובמה נבחר והפך לנשיא השחור הראשון של ארה”ב (טוב, חצי שחור, אבל הוא נראה כושי וזה מה שחשוב). אין אירוע מסעיר מזה. ויפה עשו אנשי מקאן אריקסון שהזדרזו והספיקו להעלות פרסומת ל-yes בכיכובם של כפילי הזוג אובמה כבר באותו שבוע כדי לצאת אקטואליים ככל האפשר ולהכות על ברזל הסנסציות בעודו
הם כלל לא נתנו לברזל להצטנן איזה שנה ומשהו ורק אז הכו בו עם סרטון צוהל, הו לא. תכף ומיד גייסו את מיטב כותביהם (“לה לה לה דרמה, לה לה לה אוסאמה, משהו עם טלוויזיה”) ופינקו אותנו עם הכוכב החדש של ארה”ב. עכשיו, כשאובמה נבחר, נראה שהולכת להיות שנה מרגשת במיוחד, אם כי ההפתעה האמיתית עוד לפנינו: מי יזכה ב”אח הגדול”, שפרה או בובליל?
בנק מזרחי ממשיך להתפלפל בסוגיות אקטיביסטיות של מעבר בנק (ראובני פרידן), והפעם: גיסתו של דביר דוחה. פחחח, סתם, היא לא דוחה, היא דוחה את המעבר למזרחי, הבנתם? אין ספק כי יש לי יש לי מתהפך בקברו בניסיונות נואשים לבצע “פהההה” תקין בתוך הרגבים.
הקורא ליאור פנחסי מציע המשך לפרסומת ברוח הקללות המתחכמות: הגיסה מגיעה לבנק לבקש הלוואה, הבנקאי מביט במחשב ופוסק: “את מפגרת... מפגרת בכל התשלומים שלך!” והנ”לית פורצת בבכי של “נכון, אני מפגרת!”. קאט לאסף אשתר מתיז אדמה מתוך קברו (המטאפורי. ייבדל הנ”ל לחיים ארוכים).
אבל למה רק במזרחי טפחות? אפשר לגרור את המקבץ כולו לתהום החכמולוגיה הזו. פרסומת לחומר ניקוי לכלים: “את מגעילה... מגעילה כלים לכבוד חג הפסח הממשמש ובא!”; או פרסומות למוצרים שונים: “את פוזלת... פוזלת למוצר של החברה המתחרה!”; “את שמנה... שמנה מנחת בגלל הטבות הפוליסה שלנו!”; “את זונה... זונחת את השיער שלך ולא חופפת בשמפו שלנו!”; “את איכסה... איכסַבת אותנו מאוד בבחירת סוכן הביטוח שלך!”; וכמובן, פרסומת קלאסית ליוגורט אקטיביה ולסגולותיו העיכוליות: “את סתומה...” וההמשך ברור. נשמע מע-כיף? לא! נשמע מע-פאן! פהההה.
מילות השיר המקוריות לפרסומת המחזמר
(נו, זאתי עם הריקודים)
לא הצלחנו לחשוב על רעיון לפרסומת /
אז בנינו סט ענקי באמצע הצומת /
שפכנו שם באמצע מאתיים ניצבים /
הם לא קיבלו שקל אבל עדיין נלהבים /
ועכשיו רקדו! כי הבנק הזה נפלא! /או הקורנפלקס או הליפסטיק או היס־סטארז־מלמלה! /
הנה טקסט היח”צ, נדחוף לו חרוזים /
וזה יהיה שיר אחלה. לה לה לה תפוזים /
זום אאוט על הרחוב, סיום שיר בקול רם /
עוד פרסומת מטופשת יצאה אל העולם!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם