פתאום קם אדם, מרגיש שהוא עם ומתחיל ללכת
מבוגרים, צעירים, דתיים וחילונים. עם שיר בלב, יצאו בשבוע שעבר עשרות אנשים לצעוד בשביל חוצה ישראל. אנחנו נלווה אותם
בשבוע שעבר (יום שני, ח' באדר, 22.2), במסוף טאבה שבאילת, התאספנו כולנו: מבוגרים, צעירים, ילדים, דתיים וחילונים למרגלותיו של הר צפחות, כאשר החוט המקשר בין כולם הוא המסע "נפגשים בשביל ישראל" שמתקיים על ידי ארגון "צו פיוס", "החברה להגנת הטבע", "המדרשה באורנים" ועמותת "אב"י בשביל ישראל". המסע מתקיים זו השנה החמישית ועדיין מרגש לראות את כולם מתאספים מחדש לצעידה משותפת עם וותיקי השביל והמצטרפים החדשים.
לאחר שלקחנו את חולצות השביל פתחנו בטקס שאותו ניהלה רעיה אפנר ביחד עם בן-זוגה יוסי, ובו הוצג נושא השביל - "שוב יוצא הזמר אל הדרך". כמובן שכל המסע המיוחד הזה הוא לזכר חללי אסון המסוקים וביניהם אבי אפנר בנם של רעיה ויוסי, ולזכר חללי מערכות ישראל.
התחלנו את ההליכה למעלה הר צפחות. העלייה אומנם הייתה קשה אך הנופים המרהיבים של המדבר והמפגש עם המוני הצועדים נתן כוחות להמשך. באמצע היום עצרנו לדיון מעמיק (לימוד יומי בנושא שירי הזמר העברי) על השיר "שיר בבוקר בבוקר". דיברנו על אדם, עם ומה שביניהם. לאחר הלימוד המשכנו במסלול תוך כדי שהדיון עדיין
משם ירדנו לנחל גשרון, ועלינו במעבר צפירה הצר לכיוון הר יהורם. בסוף המסלול פגשנו את בני גמליאלי מאילת שדיבר איתנו על שירתן העממית של נשות תימן, וכך הסתיים לו היום ואנו כבר בדרך לחניון הלילה למרגלות הר יהורם.
בלילה קר, אין שירותים (שלא לדבר על מקלחות), אין אור, זה רק אנחנו והטבע המדהים שמסביבנו. בני אבי-גדול פינק אותנו בארוחת ערב קבוצתית ואיכותית (וזו גם ההזדמנות להודות לו על כך). כשהאוכל עדיין בפינו אנו יושבים ליד המדורה ומתחממים תוך כדי שירה וסיפורים. בסופו של יום התארגנו באוהלים והלכנו לישון שכן מצפה לנו יום עמוס ומרתק מחר.
את היום השני פתחנו בטקס בוקר בו שמענו לאן ועם מי אנחנו צועדים היום. צעדנו לעבר קניון שחורת תוך כדי שהפנים של הסובבים אותנו נהיים לאט לאט מוכרים.
במהלך המסלול עצרנו לדיון על משמעות המילה "תודה" תוך השוואה בין שירו של ביאליק "לעבודה ולמלאכה" (למי תודה, למי ברכה) לבין ברכת המזון. בסיום המסלול סיפר לנו יוסי אפנר סיפור מרתק על שתי גרסאות לשיר "ירושלים של זהב" ששינו את חייו. בלילה ישנו בחניון המסודר שבפארק תמנע.
הבוקר השלישי החל כרגיל עם טקס בוקר לקראת למסלול של יומיים עם לינת שטח בבאר מילחן. לאחר עלייה מפרכת במעלה מלחן התיישבנו לדון ב"שיר לשלום". הנושא הטעון גלש והתפתח בצורה מדהימה. תמיד מפליא לראות איך מגוון כל כך רחב של אנשים ודעות יכול לנהל דיון נוקב עם המון סבלנות וסובלנות.
לאחר סיום המסלול התיישבנו לארוחת ערב משותפת שארגנו עבורנו שמואל אור ודוד "שקשוקה" זהר. לאחר ששבענו ושמענו את גיל הפקח מסביר על האיזור, פצחנו בערב שירה בציבור בהנהגתו של חן שהצטרף אלינו בתחילת היום. תוך כדי נגינה בגיטרות ודיבורים אל תוך הלילה הרגשנו כי נוצר קשר בין ההולכים, תחילתו של קשר שימשך עוד מעבר למסע.
בבוקר היום הרביעי התעוררנו לטקס אינטימי יותר שכן חלק מהצועדים היו שומרי מסורת ובאותו היום חל תענית אסתר וכמה צועדים פרשו ליומיים אלו. היום הוא יום העגונה ויום טרומפלדור. צעדנו מבאר מילחן לשחרות. בגלל השיטפונות הרבים הנהגים נתקעו בשיטפונות. את הלילה היינו אמורים לבלות בשטח כהרגלנו אבל בגלל תנאי מזג האוויר הגשומים תושבי שחרות האדיבים הרשו לנו ללון במבנים הציבוריים שברשותם. (וגם להם אנו מודים). באותו הלילה הצטרף אלינו דני מדור מנהל המסע ונפרדנו מקודמו בתפקיד, זיו כרמל שהבטיח לחזור לבקרנו בצפון.
שישי (היום החמישי למסע) לאחר טקס בוקר, ירדנו במעלה שחרות לנחל יטבתה, מסלול שהיה קל יחסית בהשוואה למסלולים שעברנו, אך כשחשבנו שכבר הגענו אל המנוחה ואל הנחלה פתאום החל גשם זלעפות שמעודו לא נראה כבר תקופה ארוכה באזור זה. סיימנו את היום והשבוע בחניון עין יעלים ליד יטבתה רטובים ומרוצים.
את השבת עשינו בעין יעלים, שבת שביל משותפת. השבת הייתה מלאת חוויות מהנות ודיונים מכל הסוגים. היה נחמד למלא מצברים מחדש ולנוח, אך (אולי מתוך הרגל) בצהרי השבת יצאנו לטיול קצר בשדות יטבתה.
לאחר צאת השבת עברנו לקיבוץ יטבתה לקריאת מגילה וחגיגות הפורים עם תושבי יטבתה ויישובי הערבה. לאחר קריאת המגילה של יוסי התחלנו בערב תיאטרון בניצוח יונינה. השחקן העולה של הערב היה אליאור החובש בתפקיד גרגורי שומר המלך אחשוורוש. מהשבת וחג הפורים יצאנו מלאי חוויות אדירות, וכוחות מחודשים לשבוע נוסף מאתגר ומעניין לא פחות.
שביל 2010 מתחיל!
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם