אלי אלי, איזו עליה: צועדים ושרים בשביל ישראל
חבורה מגוונת של חיילים ישראלים, נערים אמריקאים פלמ"חניקים אמיתיים ומזוייפים ואפילו כמה ילדים בדואים משוטטים ברחבי הדרום ושרים שירים על אלוהים. השבוע השלישי במסע
את טקס הבוקר פתחנו מוקדם מהרגיל שכן נמצאנו בתחרות כנגד השעון, לנוכח עומס החום הקרב ובא. לאלו שהעדיפו לוותר על האתגר היה במקום מסלול אלטרנטיבי - הסנפיר הגדול. בשלב זה מצטרפים לשורותינו הכוחות האמריקאים המכונים "The JJ’s" , חבורה של תלמידים מבית ספר "תיכון סלומון שכטר" מווסשסטר - ניו יורק, אשר נמצאים בתוכנית של חודשיים בארץ על מנת ללמוד עליה ולהכיר אותה מקרוב.
לאחר הפיצול בין הקבוצות ניצבה בפני הקבוצה הראשונה עלייה קשה אך מאתגרת במעלה הר הכרבולת. בינתיים הלכה הקבוצה השניה במורדות ההר. לאחר ששתי הקבוצות סיימו את המסלולים התיישבנו בחניון החולות הצבעוניים לסדנת לימוד משותפת אותה הנחו יונתן כבשנא וזוהר לידר שלנו בנושא "הילד בן שלושים" - על החיים בבית ומחוצה לו.
למחרת, לאחר שינה משובחת, יצאנו בעקבות הפלמ"ח ומחלקת הסיירים של האזור. ליום זה הצטרפו אלינו יחידת עוקץ שבאו לצעוד איתנו לזכר החיילים מיחידתם שנפלו באסון המסוקים. המדריכים, ובראשם אלה מבית ספר שדה הר הנגב שגילתה לנו את נפלאות השפריצר, כיכבו בהצגות מאולתרות (עם שפם) שהמחישו היטב את נושא הפלמ"ח. לאחר טבילה (למגניבים בלבד) בעין ירקעם ירדנו במעלה פלמ"ח לנחל חתירה. בין הסלעים, ממש מתחת למקום הפריצה, שמענו את קולה של נחמה ישראלי שהיתה במחלקת הסיירים של הפלמ"ח. נחמה, כיום כבר בשנות השמונים המתקדמות, ריגשה את כולנו בסיפורה.
בסדנת הלימוד השוונו בין שיר הפלמ"ח לבין שירו של אריק איינשטיין "לטפטף טיפה" ו"שיר נחמה" של הדג נחש, ודנו בהבדלים בין הגישות שמוצגות בשירים. מיד אחר כך טיפסנו במעלה ימין אל עבר הסדקים, אך אז התייבשה אחת הצועדות. למזלנו, חיילי עוקץ האמיצים סחבו עמם אלונקה ונשאו את המתייבשת אל חוף מבטחים.
מראש מעלה ימין עזבנו את השביל כאשר פנינו מועדות אל הגבים המפנקים והקרירים. בתום הטבילה הממושכת יצאנו רטובים ומרוצים והלכנו מרחק קצר לחניון הלילה שם חיכו לנו נתנאל ואריאל הרס"פים עם ארטיקים ושתייה קרה, ממש שחיתוּת. בשעות אחה"צ המאוחרות הגיע שיבי רייכנר מירוחם לספר על העיר והנעשה בה. את הלילה העברנו בשמירה בזוגות בתורנות.
את היום השלישי לשבוע זה פתח מאור בקל, מדריכנו לאותו היום, שסיפר
משם המשכנו למצפה מכתש בראש מעלה עלי הצופה על המכתש הקטן ("ומצלעותיו.."). ירדנו אט אט את מעלה עלי וחצינו בדהרה את המכתש הקטן, לא לפני שאכלנו ארוחת צהריים. שתינו מיץ קפוא ונסענו משם באוטובוסים לדימונה שם חיכו לנו כבר תלמידי ומורי בי"ס המוסיקאלי המנגן "נווה עמרם" בהופעה סוחפת ומרגשת של ביצועים אינסטרומנטליים ומקהלה לשירי הזמר העברי על גווניו ומשורריו.
למחרת בבוקר נפרדנו מהמדבר ונסענו לתל ערד הירוק. בטקס הבוקר התוודענו למדריכת התוכן האגדית מיכל אבירי, שהצטרפה אלינו כבר אתמול בערב בדימונה, והתחלנו ללכת לכיוון הכפר דוריג'את. בדרך הצטרפו אלינו בספונטניות כמה ילדים בדואים מהפזורה שליד, ואנחנו שמחנו על המגוון האנושי. עלינו להר עמשא, נקודת המפגש בין ההר למדבר, בין ישראל לשטחים, בין צמחייה מדברית לחורשות אורנים.
הסדנה היומית עסקה בשיר "יום יבוא" לעומת "שירו של משה". דיברנו על סוגים שונים של ציפיה, ועל השלמה לעומת ציפיה. משם המשכנו בין חורשות האורנים עד בית היערן שם חיכו לנו שני נגנים מההרכב "אעלה בתמר" מהיישוב סנסנה ששרו איתנו, והשאירו אותנו עם טעם של עוד. אחרי שהתקלחנו והתרעננו התייצבנו כולם אצל דוד "שקשוקה" להכין את ארוחת הערב המפניקה שהכילה הפעם אורז ברוטב סלק, צימוקים ומיץ רימונים וסלט ירקות.
למחרת בבוקר קמנו ליום קצת פחות אביך ולטקס בוקר שכלל מפגש עם צביקי בר-חי, ראש המועצה האזורית. הלכנו בין יערות אורנים למיניהם עד הפסקת הבוקר, שגם לאחריה הלכנו בין יערות אורנים. זה הזמן לגלות שדני שלנו עשה דוקטורט בנושא אורנים והתרבותם. אחרי ששמענו מפיו ארוכות על אצטרובלים ושריפות התיישבנו לסדנה בצל אורנים.
הסדנה עסקה בנושא האלוהים דרך שירים כמו תפילת יום הולדת של תרצה אתר ("אלוהים שלי אשר מאחורי הברוש"), "אלי אלי" של חנה סנש, "אנא בכוח" מתוך התפילה ועוד. לאחר עוד הרבה אורנים הגענו לנקודת הסיום בגשר דבמבם שם נפרדנו מקבוצת ה"ג'ייג'יים" האמריקנים בדמעות ובשחוק. משם קפצנו באוטובוסים למרכז ג'ו אלון בקיבוץ להב, שם קיבלנו סיור במוזיאון לתרבות הבדואית, ושיחה ותה על מנהגי התרבות הבדואית שהולכים ונעלמים מן העולם.
יום שישי היה יום קצר. הלימוד היומי של אותו יום היה בנושא "בין קירות ביתי", שמדבר על הבית, על המקום בו גדלנו ועל החוויות שאנו זוכרים מאז. על הקירות הפיזיים והנפשיים, על שערים וגדרות אמיתיים ואלו שבנפשנו.
לאחר הליכה נעימה ויפה, הגענו לקיבוץ שומריה, בו נמצאים מפוני עצמונה (שפונו בתוכנית ההתנתקות מגוש קטיף). חיים אלברט, מהמפונים, העביר לנו שיחה על החיים בגוש קטיף, על העקירה ועל התמודדותם איתה.
ניתן להתעדכן בחוויותינו מדי יום באתר נפגשים בשביל ישראל
> אל הפרקים הקודמים של שביל ישראל - יומן מסע
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם