אומרים ישנה ארץ: צועדים מהר עיט לירוחם
התנים רוקנו את האוכל מהתיקים, סופת חול אימתנית ועגלת הציוד התעכבה בשל השיטפונות. השבוע השני של המסע בשביל חוצה ישראל
משם המשכנו לנחל קטורה על גביו ומפליו ולקראת סוף המסלול נקלענו לסופת חול אימתנית במיוחד עד הגיענו למחוז חפצנו- קיבוץ לוטן, ספוגי חול ואבק. דפנה, חברת לוטן, סייעה להכין לנו סעודת פורים מפנקת ופונץ' חם. לאחר מסיבת ריקודים קצרה עברנו לשיחה עם מזכיר הקיבוץ, שסיפר לנו על הקיבוץ הקטן שהפך למקום שעוסק וחי באופן אקולוגי.
אחר כך התקיימה שיחה מרתקת עם דני בירן, מארגון "מילה" - ארגון חבורות הזמר, שסיפר על המסעות לסלע האדום בירדן והשיר שנכתב בעקבותיהם. משם ירדנו לישון במבנה של הקיבוץ (ואנו מודים להם מאוד).
יום שני הגיע והביא איתו גשם קליל ששטף את האובך הכבד ששרר כאן רק אתמול. התחלנו את היום ביישוב צוקים הסמוך למושב צופר וצעדנו בנחל עשוש. תוך כדי הליכה פסק הגשם והשמש יצאה מבין העננים. עצרנו במפגש עם ציר המעיינות לארוחת בוקר והמשכנו ללכת עד לתחנת הדרכים "מואה". עלינו לאתר וראינו את חאן הדרכים היפהפה. ברק שפריר, מדריכנו, הסביר לנו על הנבאטים ושמוליק, הצפר המהולל נתן תדריך על חסידות שחורות השוררות
המשכנו במסלולנו עד להפסקת צהריים סמוך למושב צופר ומשם המשכנו בהליכה מישורית ארוכה. הגענו לפארק ספיר ושם קיבלו את פנינו הרס"פים- אריאל ונתנאל במלונים ותפוחים מפנקים ועסיסיים. לאחר התארגנות קצרה הוזמנו על ידי חבורת זמר "שרים בחפר" לערב שירה בציבור בספיר. חבורת הזמר עשתה את דרכה הארוכה בהתנדבות מעמק חפר ועד לערבה, במיוחד בשבילנו. הערב היה נפלא ובאווירה מיוחדת ונוסטלגית.
ביום שלישי קמנו בפארק הפסטורלי בספיר. לאחר התארגנות קצרה, ערכנו את טקס הבוקר ובו הקריא עמוס ניימן, מצועדי השביל, שיר שהוא כתב ושמו: "השביל האמצעי", השיר היה מרגש ונגע בלב הצועדים. במהלך היום עברנו בנחל כרכשת, נחל אשבורן, נחל צבירה ונחל נקרות. באותו יום דנו בנושא אהבת הארץ תוך התבוננות בשירו של שאול טשרניחובסקי : "אומרים ישנה ארץ" (על שתי גרסאותיו).
הגענו לחניון לילה בגב חולית והמתנו ארוכות לעגלת הציוד שנתקעה בנחל עקב השיטפונות הכבדים ששררו שם. הציל אותנו מימי עתידיה, מעין יהב שנכנס וגרר את הטנדר עם העגלה עד החניון. אכלנו ארוחת ערב בחסות דוד "שקשוקה" זוהר וצוות עוזרותיו ושמענו את סיפורו של יורם רובינשטיין, אבא של ערן מחבורת "כל השביל", שנפל כטייס בשבי המצרי במלחמת יום הכיפורים.
ביום רביעי פתחנו את היום במקרה עצוב במיוחד. צוות תנים אכזריים החליטו לסחוב לשתיים מהצועדות (שמקורבות למערכת) את התיקים (כשכמובן הכילו בתוכם אוכל) והם נמצאו קרועים וריקים בבוקר. לאחר טקס בוקר קצר, נתבקשנו על ידי אמנון, מדריך התוכן המסור, לחשוב על שיר ערש ששרו לנו בימי ילדותנו.
התחלנו את המסלול בעלייה קצרה לנחל גלד ומשם לנחל מעוק. הלימוד היומי סבב סביב השירים "שכב בני" בהשוואה ל"חומר ביד היוצר", פיוט מיום הכיפורים. תוך כדי המסלול, סבלה אחת ההולכות מבעיות ברגל ואליאור החובש, וצועדים נוספים, נתנו יד וסייעו לה.
בסוף המסלול הגענו לכרבולת חרירים ולתצפית מדהימה על מכתש רמון. מדהים כמה הנוף המדברי גורם לנו להעריך את הדברים הקטנים שחיי היומיום אינם מאפשרים לנו להעריכם.
בחמישי התעוררנו לבוקר נוסף בחניון גוונים (והפעם עם תיקינו בידינו), אך היום נאלצנו לקום כשעה מוקדם יותר, שכן ציפתה לנו דרך קצרה עד לטקס הבוקר שנערך במפער גוונים. התחלנו לטפס במעלה המצלעות הדרומיות של מכתש רמון, הוא המכתש הגדול והמגניב ביותר מסוגו בעולם, וכבר אנו יודעים ומכירים את ה"מתפדלאים הקבועים" שמארחים חברה לזוהר לידר, ה-מאספת.
ירדנו והתחלנו בלימוד היומי שעסק בשיר "ארבע אחר הצהריים" של יורם טהרלב ובתרבות הפנאי. המבוגרים שבינינו הופתעו לגלות שלא על המחשב לבדו יחיה הנ(ו)ער ואילו הנוער הבין שכיום המבוגרים התעדכנו בפלאי הטכנולוגיה, אף יותר מהצעירים שבינינו.
ואז היא הגיעה. ה-עלייה. הזיעה ניגרה מפנינו, ברכינו חלשו ועצמותינו טחו באבנים המחודדות להפליא במעלה שן רמון. כל מאמצינו היו שווים את הרגע המיוחד בו חזינו בנופו המרהיב של המכתש. היות ומסענו עוסק גם בזיכרון והנצחה, דני מדור, מלך השביל, סיפר לנו על ערן עופר וירון בן- דור זיכרונם לברכה, חיילים בסיירת מטכ"ל שנהרגו ממכת חום במהלך תרגיל מסכם של היחידה בהרי אילת. דני הסביר לנו על משק החום בגוף ועל דרכי הישרדות במדבר.
לאור דברים אלו, צועדי השביל החלו למלא עצמם במים ומיד ירדנו לעץ השיטה הגדול שם אכלנו ארוחת צהריים ושמענו שיר על "שיטה להשכיר". לאחר מכן המשכנו לכיוון מצפה רמון ונפגשנו עם אפרת מעמותת קשת, ששוחחה איתנו על החינוך המוזיקלי במצפה רמון.
חבורת כל השביל החליטה לערוך שבת בירוחם ולהתארח אצל קהילת אפיקים בנגב ואצל נירית ונגב לשם שהלכו איתנו שנה שעברה וגם בשבוע הראשון. ראויה לציון גם חוות "נעם במדבר" שאירחה אותנו בחמישי בערב ליד מצפה רמון.
אחרי שבוע כל כך גדוש ומהנה, אפשר לפתוח בהתרגשות את השבוע השלישי.
ניתן להתעדכן בחוויותינו מדי יום באתר נפגשים בשביל ישראל
נא להמתין לטעינת התגובות
אקו"ם