מבזקים

ושוב נצאה אל הדרך: צועדים מחוף אולגה לבת שלמה

לאחר הפוגה קצרה חזרו החברים לצעוד בשביל ישראל. מטיילים רבים הצטרפו, כמעט נדרסו בכביש החוף ושרו אלתרמן במעגן מיכאל. יומן מסע

מעיין פרקש, חוה שייך ורם שטייר | 7/4/2010 16:42

זהו השבוע השישי למסענו "נפגשים בשביל ישראל", שמתקיים על ידי ארגון צו פיוס, החברה להגנת הטבע, המדרשה באורנים ועמותת אב"י בשביל ישראל. חזרנו לשביל אחרי הפסקה בת חמישה ימים, בעקבות חג הפסח. ההפסקה נראתה לנו כנצח, ומיד כשהגיע מוצאי החג ליבנו נתמלא שמחה על החזרה לתלם השביל.

חזרנו כשמסביבנו המוני אנשים מרחבי הארץ שבאו לטייל עימנו וליהנות מחופשת החג הקצרה. לנו, ותיקי השביל היה קונפליקט קל. שכן, תמיד נהדר לפגוש אנשים חדשים, אך הכמות האדירה שגדשה את האזור לא נתנה מנוח לנפשנו.

לאחר ההתאקלמות התחלנו במסלולנו לאורך חוף אולגה, סמוך לחדרה. תחילה היה טיפה מוזר לאנשים החדשים שהלכו עימנו בפעם הראשונה לעכל את הגודל העצום אך עד מהרה אנשי השביל הוותיקים התערבבו עם החדשים ונוצר שיח כן ותמים בין ההולכים על מגוון שונה ורחב של נושאים.

ההליכה הייתה מונוטונית, אבל העובדה שהיינו המוני אנשים והים היה לפנינו הזכיר קצת את יציאת מצרים וקריעת ים סוף. ממש מתאים לרוח החג. המשכנו וחצינו את נחל חדרה שהיה קצת מעופש, אבל כוחנו בידינו.

משב אופנועים כמעט ורמס אותנו בעוברנו ליד הפגנת האופנועים בכביש החוף שמחו על התייקרות מחירי הביטוח. בדרך לים, עלינו על הדיונות ומשם לקיבוץ שדות ים, שם נערך הלימוד היומי בבית חנה סנש. הדיון היה גועש בעקבות הדיון על שירו של דן אלמגור:"בפתח הר הגעש" שגלש לדיונים סוערים על האם מצבנו היום כמדינה הוא לפתח הר געש והאם אנו כתושבי מדינה זו מסתמכים על הנס. כפי שניתן להבין היה דיון סוער ומעניין עד מאוד.

התחלנו במסלולנו לאורך חוף אולגה צילום: צו פיוס

ללכת לבד בשדה?

את תלכי בשדה. לאה גולדברג

המשכנו בדרכנו על הים עד מעגן מיכאל, שם חיכתה לנו מגמת המוזיקה המוכשרת של בית הספר "רמות חפר" בהנהלת טל דניאלי. ביחד חגגנו ערב שירי אלתרמן שאותו הנחה ד"ר מוטי זעירא ראש המדרשה באורנים שאחראית על החלק התוכני והלימודי בשביל. הערב, שהוקדש ל- 100 שנה להיוולדו של אלתרמן היה מעניין ומהנה כאחד, מלווה בסיפורים שמאחורי האיש והשירים. את הלילה העברנו בקיבוץ מעגן מיכאל שאירח אותנו למופת.

ביום השני של חול המועד יצאנו ממעגן מיכאל למעיינות תמסח. מדריכת התוכן (נורית גרינברג) שלחה אותנו לדרך עם השאלה: "באיזו בועה אנו חיים?" פיתחנו את הסוגיה הזו בהשוואה בין השירים "האומנם" (את תלכי בשדה) של לאה גולדברג, לבין שירו של מאיר אריאל שנכתב כתשובה לו – "שדות גולדברג" (אל תלכי לבדך). השירים מעלים

את השאלה האם כקהילה אנו חיים בסביבה סגורה או פתוחה? האם אנחנו מקבלים את השונה מאיתנו וקשובים לו? האם עדיף "ללכת לבד בשדה" או "לא ללכת לבד" - שני השירים לוקחים אותנו למקומות אחרים.

ממעיינות תמסח המשכנו דרך עין צור לרמות הנדיב ומשם לבית התותחן בזיכרון יעקב. בבית התותחן פגשנו את אמנון שרייבמן, שבנו ניר שנפל באסון המסוקים. לזכרו של ניר, ששירת בתותחנים, ולזכר אביו שהיה ממייסדי התותחנים, הקים אמנון את המקום. במעבר חד נוסף משכול וזיכרון להתחדשות וזמר פגשנו את עמית ארבל ויותם זיו שהפליאו בערב שירי מאיר אריאל זצ"ל שהשאיר אפילו את העייפים ביותר ערניים ומולהבים. מרוצים מההופעה התפזרנו מי לביתו ומי לאזור הלינה. חלק מהלנים קפצו להופעה של מוש בן ארי ביקבי הכרמל שתרמה רבות לגיבושינו כקבוצה.

שביל ישראל. אנשים חדשים וישנים גם יחד צילום: צו פיוס

אח יא ראב

למחרת פתחנו בטקס בוקר בחצר בית התותחן בזיכרון יעקב, ומשם יצאנו לגן ירון שהוקם לזכר ירון אמיתי שצעד איתנו בשנה הראשונה של המסע "נפגשים בשביל ישראל", בשנת 2006. ירון נפל בקיץ שלאחר מכן במלחמת לבנון השנייה. אשתו וילדיו סיפרו לנו עליו ועל הגן שנמצא עדיין בתהליכי הקמה, ומצאו דרך להנציח אותו מתוך משחקי השעשועים בגן, שכל כך אהב גם בבגרותו.

משם ג'עג'ענו להר חורשן, שם ערכנו סדנא בנושא עלייה וקליטתה דרך השוואה בין שירים מעליות שונות: עולים של יצחק שנהב מהעלייה הראשונה, אח יא ראב של חיים חפר מעליית "אעלה בתמר" והמסע לארץ ישראל של חיים אידיסיס ולהקת שווא על מבצע שלמה.

את היום סיימנו במושבה בת שלמה בקבלת שבת חגיגית ומשם חבורת כל השביל המצומצמת נסעה לקיבוץ ניר עציון להתגבש ולהירגע מהשבוע גדוש החוויות.

להתראות בשבוע הבא!

ניתן להתעדכן בחוויותינו מדי יום באתר נפגשים בשביל ישראל.