מלחמת העצמאות של הנשים

בישראל יש ציבור גדול של נשים עניות וחסרות ביטחון תעסוקתי, שבמקום לקבל סיוע הן מנוצלות ומושפלות. היום הן יוצאות למאבק

בילי מוסקונה-לרמן | 8/3/2010 8:23 הוסף תגובה הדפס כתבה כתוב לעורך שלח לחבר
דווקא הזרקור שהאיר את טענותיה של ליליאן פרץ, לשעבר עוזרת הבית של בנימין ושרה נתניהו, הוא המרחב שדרכו נכון לבחור להתבונן בצורה מפוכחת, נטולת אשליות וסיפורי אגדות פמיניסטיים, על מצבן הכלכלי, כלומר על פוטנציאל העצמאות של נשים בישראל ב-2010. הטענות של פרץ, "התעללו בי, שילמו לי משכורת נמוכה משכר מינימום, לא שילמו לי זכויות סוציאליות והכריחו אותי לעבוד בשבתות, למרות שאני שומרת שבת, ולקרוא להם 'גברת' ו'אדון'", הן טענות עקרונית שמשותפות לציבור גדול של נשים מוחלשות, עניות וחסרות ביטחון תעסוקתי. כנגזרת ישירה מהתלות הכלכלית שלהן, הן מנוצלות ומושפלות. בואו נסתכל עליהן רגע מקרוב, נבחר בהן להיות הגיבורות של יום האישה 2010, ניתן להן את הבמה, נקשיב לקולן.

לקראת יום האישה בדק משרד התמ"ת את מספר הנשים המשתכרות שכר מינימום, שעומד היום על 3,459 שקל - אינדיקטור המצביע על קבוצה המועדת לעוני ולגידול דור שני לעוני, למרות השתלבותה במעגל העבודה. ממצאי התמ"ת מראים בבירור ששיעור הנשים המשתכרות שכר נמוך גבוה לאין ערוך בהשוואה לגברים, וכי רוב הנשים המשתכרות שכר מינימום הן מטפלות ועובדות ניקיון. לרוב, אלו נשים בעלות השכלה נמוכה ואפשרויות תעסוקה מוגבלות. ועדיין, הן בוחרות במתן שירותים בתשלום עבור עבודות שביצעו בעבר במשק הבית ללא קבלת תמורה כספית: טיפול בילדים, טיפול בקשישים, תחזוקה וניקיון הבית.

אינדיקטור נוסף למצבן של הנשים הוא שגם היום, בגלל האופן הסטריאוטיפי שבו הן נתפסות בתרבות הישראלית הגברית, נשים בוחרות במשלח יד שיאפשר להן לבצע כפל תפקידים: את העבודה מחוץ למשק הבית, ואת העבודה בתוך משק הבית - כי הן עדיין מחויבות לטפל גם בבית ובילדים.

יש כמיליון נשים מועסקות שכירות ש-35.5 אחוז מביניהן משתכרות שכר נמוך או שווה לשכר מינימום עבור עבודה של מעל 35 שעות לשבוע (בהשוואה ל-14.2 אחוז מהגברים). 58 אחוז מתוכן הן אמהות לילדים, 50 אחוז הן בעלות השכלה של עד 12 שנות לימוד, 34 אחוז יהודיות, 51 אחוז ערביות, השאר עולות חדשות - וכולן עובדות ניקיון, מטבח, מכבסות, מורות בבתי ספר יסודי וגני ילדים, זבניות, פקידות, קופאיות, פועלות חקלאות ועובדות בשירותי האכלה.
קבוצה שכמעט אינה נשמעת

הסוציולוגית ד"ר אורלי בנימין מאוניברסיטת בר אילן פרסמה מאמר בכותרת "פוליטיקה רגשית והתקווה לשייכות ומכובדות", שבו היא מתארת את מצבה הרע - רגשית, פוליטית וחברתית - של קבוצת הנשים הגדולה הזאת שחיה בינינו אך קולה לא נשמע. בעולם הניקיון, כותבת ד"ר בנימין, מתקיימים מול עובדות הניקיון תהליכי הדרה רגשיים ומוסדיים, שמתבטאים בלגיטימציה למשרות רעות, ניצול, פיטורים קלים והעדר הגנה על העובדת. כל אלה מופנים לפלסטיניות הישראליות, ליהודיות המזרחיות בפריפריה ולמהגרות מחבר העמים.

הנה ציטוט של אחת מהן: "ב-2004 הלכתי לחפש עבודה. בכוח אדם שלחו אותי לעבוד בניקיון בסופר, עבדתי שם שמונה חודשים, פיטרו אותנו והחליפו לנו כוח אדם. עבדנו איתו עוד ארבעה חודשים, אחר כך שוב פיטרו אותנו והחזירו את חברת הכוח אדם הראשונה.

המשכנו לעבוד איתו עוד שמונה חודשים עד שפיטרו אותנו, והחליפו שוב חברת כוח אדם. עבדנו עוד ארבעה חודשים, ובינתיים לא קיבלנו משכורת על ארבעה חודשים. כל הזמן אמרו לנו שחודש הבא נקבל, תבענו את החברה דרך ההסתדרות, אמרו לנו לשלם כל אחד 460 שקל כדי לפתוח תיק. בינתיים חזרנו לעבוד עם חברת כוח האדם הראשונה. יום אחד ביקשתי לקחת יומיים חופש. המנהל נתן לי לצאת, אבל כשחזרתי הוא פיטר אותי".

14 ארגוני נשים, יהודיות, ערביות ועובדות זרות, יתאספו היום בתל אביב לצעדת נשים עובדות כמחאה על מדיניות ההפרטה, שמעודדת תעסוקה פוגענית דרך חברות כוח אדם המפקירות נשים לעוני ולהשפלה. הצעדה הזאת, אסור לשכוח, מעבר להיבט הפמיניסטי, מסמלת גם תמרור אזהרה על מהלך קפיטליסטי דורסני שההדף שלו מתקרב אל כל אחד ואחד מאיתנו.

כל המבזקים של nrgמעריב לסלולרי שלך

תגובות

טוען תגובות... נא להמתין לטעינת התגובות
מעדכן תגובות...

בילי מוסקונה-לרמן

צילום: דעות

חוקרת אינטנסיבית של הפערים התרבותיים בין גברים לנשים. פערים חברתיים פוליטיים, נלמדים ונרכשים, המוזרקים מגיל אפס לוורידים ומנסה להצביע עליהם בקול רם ב"מעריב" ו"במבט נשי" בערוץ 2

לכל הטורים של בילי מוסקונה-לרמן

פורומים

כותרות קודמות
כותרות נוספות
;
תפוז אנשים